מדרש תנחומא במדבר

פרשת נשא

סימן א
איש איש כי תשטה אשתו. ילמדנו רבינו, מי שמקנא לאשתו, כיצד היה מקנא לה. כך שנו רבותינו, המקנא לאשתו, היה מוליכה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות. ואחרי כן מעלין אותה לשער המזרחי לשער נקנור, ששם מטהרין את היולדות ואת המצרעין ומשקין את הסוטות. כהן היה ממלא פיאלי של חרש ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור. נכנס להיכל ופנה לימינו. מקום היה שם אמה על אמה וטבלה של שיש שם וטבעת קבועה ומגביה ונוטל עפר מתחתיה ונותן אל המים, שנאמר, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. והיה כותב את המגלה, אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה. מכאן שנו רבותינו, שפותחין בדיני נפשות תחלה לזכות. ושוב כותב, ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת וגו'. מה כתיב אחריו, יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. וכן שלמה אומר, את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלתו ובא לפני מזבחך בבית הזה, ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו, ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לא-לב), ואם לא נטמאה האשה וגו'. ואם היתה טמאה, לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלא גידים, והכהן אומר, הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה. וכשם שהמים בודקין את האשה, כך בודקין את האיש, שנאמר, ובאו המים. וכשם שהיא אסורה לבעל, כך היא אסורה לבועל, שנאמר, ונטמאה. אבל אם שתה ונמצאת טהורה, אם היתה עקרה, נפקדת. ואם היתה למודה להיות יולדת בצער, יולדת בריוח. כעורים, יולדת יפים. קצרים, יולדת ארוכים. שחורים, יולדת לבנים. נקבות, יולדת זכרים, שנאמר, ואם לא נטמאה האשה וגו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, כתוב פרשת סוטה, כדי שתהא יודעה אי זה שם הכהן מוחה בשבילה, והיאך היא מתפרסמת. מנין. ממה שקראו בענין איש איש כי תשטה אשתו. אם יש לה זכות, תולין לה. יש זכות תולה שנה, תולה שתים, תולה שלש שנים. ורבי שמעון אומר, אין זכות תולה במים המרים. שאם אתה אומר כן, נמצאת מדחה את כל הנשים השותות ומוציא לעז על הטהורות ששתו, לומר טמאות היו, אלא שהזכות תולה להן. רבי מאיר אומר, לעולם הזכות תולה במים המאררים. אבל אם היתה טמאה, שוב אינה יולדת ואינה משבחת, ומתנוונה והולכת, ולסוף מתה באותה מיתה, שנאמר, שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. רבי יוסי הגלילי אומר, שבעה דברים, בסוטה הן אמורות. עינים רמות, שהאשה הסוטה תולה עיניה לאיש אחר. וכן הוא אומר, יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטיות גרון ומשקרות עינים (ישע' ג טז). לשון שקר, שהיא מנאפת עם איש אחר ומתעברת ממנו, ומשקרת לבעלה ואומרת, ממך אני מעוברת. וידים שופכות דם נקי, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש, יהרוג או יהרג. לב חורש מחשבות און, שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און. אימתי אם חוטאין ואומרים זה לזה, באיזה יום באיזה שעה אלא און. אימתי הם חוטאין ואומרים זה לזה, באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום. רגלים ממהרות לרוץ לרעה, בודאי שממהרין לעשות את החטא. יפיח כזבים עד שקר, שאם יתפשו, הם מכזבי' ומשקרין ונשבעין ואומרים, משיחין היינו זה עם זה בדברים אחרים. ומשלח מדנים בין אחים, שכל ישראל אחים ורעים הם, שנאמר, למען אחי ורעי (תהל' קכב ח). והנואף אשת חבירו, הבעל שומע ושונאו, ואף הנואף אינו יכול לראותו. הוי, משלח מדנים בין אחים. הרי שבעה דברים קשים שהסוטה עושה:

סימן ב
אמרו רבותינו בשם רבי הונא אביו של רבי אחא, הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות. אמר לו, על תשעה אנו מודים. כיצד. על אנכי, שכל הנואף אשת חברו, כופר בהקדוש ברוך הוא, שנאמר, כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמ' ה יב). לא הוא, שכתוב בו, כי אנכי ה' אלהיך אל קנא (דבר' ה ט). ושתי פעמים אמור בסוטה, ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. ולמה שני פעמים. לפי שהוא מקנא להקדוש ברוך הוא ולבעלה. וכן הוא אומר, כי מנחת קנאות היא, שהן שתי קנאות. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, שהוא נואף, ונשבע על שוא שלא עשה. כבד את אביך, שהמנאפת מתעברת ממנו, ואומרת לבעלה, ממך אני מעוברת. והעובר גדול ועומד ומכבד לפני בעלה, סבור שהוא אביו, ואינו אביו. ועובר בשוק ומכה את הנואף שנתעבר ממנו, סבור שאינו אביו, והוא אביו. לא תרצח, שהנואף נכנס על מנת שאם יתפוש, יהרוג או יהרג. לא תנאף, ודאי שהוא נואף. לא תגנוב, שהוא גונב מקור חבירו. וכן הוא אומר, מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם (מש' ט יז). לא תענה ברעך, שמעידה עדות שקר לבעלה, ואומרת שממך אני מעוברת. לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך (שדהו) [ו] עבדו, הפסוק כלו שהנואף חומד אשת חבירו, חומד כל אשר לו. כיצד. כשבעלה נפטר מן העולם, ובעלה זה סבור שאותו הבן שלו, עומד הבעל וכותב לו דייתיקי מכל נכסיו ומורישו ונוחלו כל מה שיש לו, ואינו יודע שאינו בנו, נמצא הנואף חומד כל מה שיש לחבירו. אמרו לו לרבי חנינא, הרי אמרנו תשעה. אלא זכור את יום השבת, כיצד הוא עובר עליו. אמר להם אני אומר לכם, פעמים שבעל הסוטה כהן, ואשתו כהנת, וישראל נואף ובא עליה והיא יולדה ממנו. סבורים בו שהוא בן כהן, ועומד אותו התינוק ומשמש בבית המקדש ועורך עצים ומעלה עולות בשבת, ונמצא מחלל את השבת, הרי שהסוטה עוברת על עשרת הדברות עם הנואף. עליה אמר שלמה, ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים (קהלת ז כו). מהו מצודים וחרמים, צדה בעולם הזה וצדה בעולם הבא. החרם הזה צד במים ואינו צד ביבשה. אבל האשה צדה במים וצדה ביבשה. ומוצא אני מר ממות. דרך בנות ישראל לא קולניות, ולא הולכות רגל רמה, ולא פרוצות בשחוק. ואם היתה פרוצה באחת מהן, מתרה בה על פי שנים עדים ואומר לה, מה לך לשחוק עם פלוני, מה לך לדבר עמו. אם דברה, עד עכשיו מותרת לביתה ואוכלת בתרומה. נכנסה עמו בסתר ושהתה כדי טומאה, אסורה לביתה ולאכול בתרומה:

סימן ג
והביא [את] קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים. ולמה מביאה קמח שעורים. לפי שנהגה עמו מנהג בהמה, לפיכך הביא קרבנה מאכל בהמה. לא יצוק עליה שמן. למה לא יצוק עליה שמן. שהשמן אור וקרוי יצהר, וזו אהבה את האפילה, לפיכך לא תהא אור במנחתה. למה [ו] לא יתן עליה לבונה. שהלבונה זכר לאמהות הוא, שנאמר, אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה (שה"ש ד ו), וזו פירשה מדרכיהן. לפיכך תהא מנחתה מזכרת עון, ולא מזכרת זכות:

סימן ד
ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר. למה לוקח מים ועפר ובודקה. מפני שתחלתה מן המים ומן העפר. ואדם נברא מן העפר, והיא נבראת מן המים, לפיכך תבדק במים ובעפר, אם טהורה היא כברייתה אם לאו. דבר אחר, למה נבדקת במים ובעפר. לפי שהן עדות, שנאמר, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דב' ל יט). דבר אחר, למה נבדקת במים ובעפר. לפי שאדם זורע כמה זרעים בעפר ואינו יודע מה הם עד שהמים יורדים עליהם ומודיעים אם הם של בעל השדה או מה שזרעו אחרים. ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין (איוב כד טו). הנואף אומר, אין בריה יודע בי. והקדוש ברוך הוא עיניו משוטטות בכל העולם, ואומר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה' (ירמ' כג כד). כך דרך של עוברי עבירות, משמרים שעת אפלה, שעת נשף, שלא יראה אותן בריה. וכך נאמר, ועין נואף שמרה נשף (איוב כד טו). וכן הגנבים משמרים שעת החשך, שנאמר, חתר בחשך בתים (שם שם טז). וכן הוא אומר, הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו' (ישע' כט טו). קשה הנואף והגנב, שמסלקין את השכינה, כביכול. שהקדוש ברוך הוא מלא את העליונים ואת התחתונים, שנאמר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמ' כג כד). ובמקום שהן באין לנאוף ולגנוב, כבודו של הקדוש ברוך הוא שם, שנאמר, מלא כל הארץ כבודו (ישע' ו ג). והנואף אומר, סלק את עצמך ותן לי מקום לשעה. הדבר קשה עד מאוד כביכול, הוא ארך אפים ונותן לו מקום לשעה, שנאמר, כי הוא ידע מתי שוא וירא און וגו' (איוב יא יא). ואומר, וסתר פנים ישים (שם כד טו). הוי, ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין (שם). ומה הקדוש ברוך הוא עושה. וסתר פנים ישים, יושב סתר, ישים פנים של נואף באותו העובר. שהרי הנואף והנואפת מבקשין שלא תתעבר, אלא שיעשו תאותן בלבד, והקדוש ברוך הוא מפרסמו בעולם. הוי, וסתר פנים ישים, כדי שידעו הבריות ויאמרו, בודאי שפנים של זה, הן פני הנואף, שצר הקדוש ברוך הוא צורת העובר כדמות הנואף. הוי, וסתר פנים ישים. לפיכך נקרא זמה, שהן כופרים שניהם ואומרין, אין אנו יודעין זה מה. אמר רבי יצחק, גדול כח הנואף, שהוא מכשיל כח השכינה. כיצד. העובר שהוא מתעבר מן האיש, הקדוש ברוך הוא צר צורתו לארבעים יום. שכן שנו רבותינו, לארבעים יום, צורת העובר ניכר. לאחר ארבעים יום, הנואף בא עליה, והקדוש ברוך הוא עומד ותוהה ואומר, של מי אצור, של צורת הבעל או של צורת הנואף. כביכול, צור ילדך תשי (דבר' לב יח). יו"ד זעירא, תשש ידי הצייר. אמר רבי אבהו, משל למה הדבר דומה. לצייר שהיה צר אקונין של מלך, בא לגמור הפרצוף, אמרו לו, מת המלך ועמד מלך אחר. כיון ששמע הצייר כן, נתרשלו ידיו. התחיל אומר, מה אעשה באלו הסימנין. אם אצור אותן בצורת המלך הראשון או בצורת השני. התחיל תמה. כן האיש משמש עם אשתו, הקדוש ברוך הוא צר צורת העובר בדמות אביו. חזר הנואף ובא עליה, חזר ונתערבו הסימנין, שנאמר, אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו (הושע ד ב). מה עשה הקדוש ברוך הוא. כביכול חזר והפך את הצורה שצר בתחלה בדמות הבעל, לדמות הנואף. הוי, וסתר פנים ישים:

סימן ה
איש איש כי תשטה אשתו. שנו רבותינו, אין המנאפים נואפים עד שתכנס בהם רוח שטות. שכן כתיב, כי תשטה אשתו, הרי למדנו לאשה. לאיש מנין. שנאמר, נואף אשה חסר לב (משל' ו לב). דבר אחר, איש איש כי תשטה אשתו. זה שאמר הכתוב, אם יסתר איש במסתרים (ירמ' כג כד). הרי כבר נאמר, בכל מקום עיני ה' (משטטות בכל הארץ) צופות רעים וטובים (משלי טו ג). וכן, עיני ה' המה משוטטים (זכר' ד י). ומה תלמוד לומר, ואני לא אראנו. לא אראנו ואפרסם מעשיו לבריות הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כג כד). אני ממלא את העליונים והתחתונים, שנאמר, השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישע' סו א). דבר אחר, אם יסתר איש במסתרים. משל לארכיטקטון שהיה קאטריקוס על מדינה, התחילו בני המדינה מטמינין כספם וזהבם לתוך אותם המטמונים שהיו בה. אמר להם הארכיטקטון, אני בניתי המדינה ואני עשיתי את המטמונים, שמא ממני אתם מטמינים. כך אמר הקדוש ברוך הוא למנאפים, ממני אתם מסתירים עצמכם, אם יסתר איש במסתרים. אני בראתי אתכם ועשיתי אתכם מחילים מחילים, שנאמר, ותשכח אל מחוללך (דברים לב יח). מהו אל מחוללך לאל שעשה אותך מחילים מחילים, אין אתם יכולין להטמין עצמכם. למה. אני ה' חוקר לב (ו) בוחן כליות [ו] לתת לאיש כדרכיו (ו) כפרי מעלליו (ירמי' יז י). ואני הוא שמקרב אותם למשפט, שנאמר, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים (בשמי) לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות (מלאכי ג ה). לכך אל תהיו טועים אחר יצר הרע, ושלא תשטה אשתו של אחד מכם, במה שכתוב בענין איש איש כי תשטה אשתו. דבר אחר, איש איש, ללמדך, שמועלת וכופרת בשנים, באיש מלחמה שלמעלן, ובאישה שלמטן. אמר לה הקדוש ברוך הוא, באישך את משקרת. שמא בי את יכולה לשקר. משל למה הדבר דומה. לאיש שהוא חבוש בתוך שני בתים זה לפנים מזה, והיו שם שני שומרים אחד בפנים ואחד בחוץ. פתח את הפנימי ויצא, ולא הרגיש בו השומר. בא לצאת מן החיצון, הרגיש בו השומר שבחיצון. תפשו ואמר ליה, באותו שבפנים שחקת, אבל בי אין אתה יכול לשחוק. וכן הקדוש ברוך הוא אומר לאשה המנאפת, באישך את משחקת, אבל בי אין את יכולה לשחוק. ואני יושב ומשחק על בריותי, שנאמר, יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו (תהלים ב ד):

סימן ו
ושכב איש אותה שכבת זרע. פרט לקטן ולמי שאינו איש. שכבת זרע, ששכיבתה פוסלת, ואין שכיבה אחרת פוסלת. מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו. והיתה אחת נשואה בעיר אחת, ואחת נשואה בעיר אחרת. בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים. הלכה לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם. אמרה לה אחותה, מה ראית לבוא לכאן. אמרה לה, בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים. אמרה לה אחותה, אני הולכת תחתיך ושותה. אמרה לה לכי. לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה ושתתה מי המרים ונמצאת טהורה, וחזרה לבית אחותה. יצאת שמחה לקראתה, חבקה אותה ונשקה לה בפיה. כיון שנשקו זו לזו, הריחה במים המרים, ומיד מתה, לקיים מה שנאמר, אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח, ואין שלטון ביום המות, ואין משלחת במלחמה, ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח ח):

סימן ז
ונעלם מעיני אישה, פרט לסומא. דבר אחר, ונעלם מעיני אישה, שלא יהא בעלה רואה ומעמעם. ונסתרה, עדיין לא שמענו שיעור לסתירה. רבי אליעזר אומר, כדי חזירת הדקל. רבי יהושע אומר, כדי מזיגת הכוס. בן עזאי אומר, כדי לשתותו. רבי עקיבא אומר, כדי לצלות ביצה. רבי יהודה אומר, כדי לאכול שלש ביצים זה אחר זה. רבי חנין אומר, כדי שתתן אצבעה לתוך פיה. פלימו אומר, כדי לפשוט יד על הסל ליטול ככר. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר, כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו). ועד אין בה. אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן. כיוצא בדבר אתה אומר, ותהי שרי עקרה אין לה ולד (ברא' יא לא). אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, שנאמר, וה' פקד את שרה, ותהר ותלד כיוצא בדבר אתה אומר (אסתר ב י). לא הגידה אסתר את עמה אף על פי שלא הגידה עכשיו, הגידה לאחר זמן, שנאמר, ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה (שם ח א). ואף כאן, ועד אין בה, אף על פי שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, שנאמר, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים (מלאכי ג ה). אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בזמן שהאשה מתיחדת עם בעלה, והוא משמש עמה ולבה לאיש אחר שראתה בדרך, אין לך ניאוף גדול מזה, שנאמר, האשה המנאפת, תחת אישה תקח את זרים (יחז' טז לב). וכי יש אשה מנאפת תחת אישה (משמשת עם בעלה ונותנת עיניה באיש אחר). אלא זו היא שפגעה באיש אחר ונתנה עיניה בו, והיא משמשת עם בעלה ולבה עליו. מעשה במלך הערביים ששאל את רבי עקיבא, אני כושי ואשתי כושית וילדה לי בן לבן, הורגה אני, שזנתה תחתי. אמר לו, צורות ביתך שחורות או לבנות. אמר לו, לבנות. אמר לו, כשהיית עוסק עמה, עיניה נתנה בצורות לבנות וילדה כיוצא בהם. ואם תמה אתה בדבר, למד מן צאנו של יעקב, שמן המקלות היו מתיחמות, שנאמר, ויחמו הצאן אל המקלות (בראש' ל לט). והודה מלך הערביים ושבח לרבי עקיבא. הוי, כל אשה שמתיחדת עם בעלה בקדושה, הקדוש ברוך הוא מעמיד ממנה בנים צדיקים. שכן מצינו בחנה שנתיחדה עם בעלה בקדושה, ולא קפח הקדוש ברוךהוא מתן שכרה, ונתן לה הקדוש ברוך הוא בן צדיק כמשה, שנאמר, אם יעמד משה ושמואל (ירמ' טו א). וכן הוא אומר, משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהל' צט ו). וכן חנה אומרת, אל הנער הזה התפללתי (ש"א א כז). למה. שנזרע בקדושה. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה תעבתי כל הנכרים על שהם מזרע טומאה, ובחרתי בכם לפי שאתם זרע אמת, שנאמר, ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת (ירמ' ב כא). וכתיב ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה (דבר' יד ב). ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם, שאתם זרע קדושה ברוכי ה', שנאמר, לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה, כי זרע ברוכי ה' המה (ישעיה סה כג):

סימן ח
וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל. ילמדנו רבינו, כהן בעל מום מהו שישא את כפיו. כך שנו רבותינו, כהן שיש בידיו מומין, לא ישא את כפיו. ורבי היה שונה, כהן שיש מומין בכולו, לא ישא את כפיו. רבי יהודה אומר, אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס או קוצה או פואה, לא ישא את כפיו. למה. לפי שדרך בני אדם שמסתכלין בו. רבי הושעיה הגדול שונה, אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך, מותר לו לישא את כפיו, כשם שיש בדרום [עורות צבועות ארגמן ומבין] ידיהן צבועות. אמר הקדוש ברוך הוא, מתחלה אני הייתי מברך בריותי. מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לכם ותהיו מברכין את בני ישראל. לפיכך, אמר הקדוש ברוך הוא למשה שיזהיר לאהרן ולבניו, שיהו מברכין את ישראל. מנין. ממה שקראו דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו. כה תברכו. זה שאמר הכתוב, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך (דבר' כו טו). אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו. אין אנו צריכין אלא לברכתך ולהיותנו מתברכין מפיך, שנאמר, השקיפה ממעון קדשך. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאמרתי לכהנים שיהו מברכין אתכם, אני עומד עמהם ומברך אתכם. לפיכך הכהנים פורשין את כפיהם, לומר, שהקדוש ברוך הוא עומד אחרינו. וכן הוא אומר, הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים (שה"ש ב ט), מה בין אצבעות של כהנים. מציץ מן החרכים, בשעה שפושטין כפיהם. לכך נאמר, כה תברכו את בני ישראל:

סימן ט
כה תברכו את בני ישראל. זה שאמר הכתוב, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל, כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו (שם ג ז-ח). מה ראה שלמה לעסוק במטה שהוא אומר הנה מטתו שלשלמה. אלא אינו עוסק אלא במלך שהשלום שלו. הנה מטתו, זה בית המקדש. ולמה נמשל בית המקדש למטה. מה המטה אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש, כל מה שהיה בתוכה, היו פרין ורבין, שנאמר, ויאריכו הבדים (מ"א ח ח). וכן הוא אומר, והזהב זהב פרוים (דה"ב ג ו), שהוא עושה פירות. וכן הוא אומר, ויבן את בית יער הלבנון (מ"א ז ב). למה נמשלה ליער. לומר לך, מה יער פרה ורבה, כך בית המקדש, כל מה שהיה בו, פרה ורבה. לכך נאמר, הנה מטתו שלשלמה. ששים גבורים (שה"ש ג ז). מהו ששים, אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. כלם אחוזי חרב (שם שם ח), שכל אחד ואחד שמו של הקדוש ברוך הוא נזכר בו, יברכך ה', יאר ה', ישא ה'. איש חרבו על ירכו (שם). מה ראה ירך להיותה נזכרת כאן. אלא אפילו רואה אדם בחלומו החרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטע את יריכו, משכים והולך לבית הכנסת מפחד שראה בלילות בחלומו ורואה הכהנים נושאין את כפיהם, החלום רע מתבטל ממנו. לכך נאמר, מפחד בלילות. לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, הזהר לאהרן ולבניו שיהו מברכים את בני ישראל. כה תברכו. אמר הקדוש ברוך הוא, לשעבר הייתי זקוק לברך את בריותי. ברכתי לאדם הראשון ולאשתו, שנאמר, ויברך אותם אלהים (ברא' א כח). ברכתי לנח ולבניו, שנאמר, ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם ט א). ברכתי לאברהם, דכתיב, וה' ברך את אברהם בכל (שם כד א). אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, שנאמר, והיה ברכה (שם יב ב). ואברהם הוליד שנים, ישמעאל ויצחק, ולא ברכן. משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס, והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים כו' (לעיל פרשת לך לך). ויצחק ברך את יעקב. ויעקב ברך לשנים עשר שבטים, שנאמר, כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם וגו' (בר' מט כח). מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא, הרי הברכות מסורות לכם, הכהנים יהיו מברכין את ישראל:

סימן י
דבר אחר, כה תברכו יברכך ה' וישמרך. יברכך, בעושר. וישמרך, שתהא עושה מצות. יאר ה' פניו, ויעמיד ממך בנים בני תורה, שנאמר, כי נר מצוה ותורה אור (מש' ו כג). דבר אחר, יאר ה' פניו אליך, יעמיד ממך כהנים שמאירין את המזבח, שנאמר, ולא תאירו (את) מזבחי חנם (מלאכי א י). וכתיב, והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה (ויק' ו ה). ויחנך. שנה רבי חייא הגדול, יחנה ה' אצלך. דבר אחר, ויחנך, יעמיד ממך נביאים, שנאמר, ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים (זכר' יב י). דבר אחר, ויחנך, יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך, כמו שכתוב, ותשא חן וחסד (אסתר ב יז). ישא ה' פניו אליך. וכתוב אחד אומר, אשר לא ישא פנים (דבר' י יז). הא כיצד. עשה תשובה עד שלא נתחתם גזר דין, ישא ה' פניו. כיון שנתחתם גזר דין, אשר לא ישא פנים. דבר אחר, יברכך ה' וישמרך, עם הברכה שמירה. מלך בשר ודם יש לו אוהב בסוריא, והוא יושב ברומי. שלח המלך אחריו, עלה ובא אצלו, נתן לו מאה ליטרין של זהב. טענו, יצא לדרך, נפלו עליו לסטין ונטלו כל מה שנתן לו המלך וכל מה שהיה אצלו. שמא יכול לשמרו המלך מן הלסטין. לפיכך כתיב, יברכך ה' וישמרך. דבר אחר, יברכך ה' וישמרך. יברכך בממון, שלא תהא עשוי במדינה פניאס, ושלא תבוא זימיא למדינה ויאמרו לך תן זהב, אלא יברכך ה' וישמרך. דבר אחר, יברכך, בבנים. וישמרך, בבנות, שהנקבות צריכות שמירה. וכן הוא אומר, ה' שומרך ה' צלך (תה' קכא ה). יאר ה' פניו אליך, יאר לך מאור פניו. ואין יאר אלא חיים, שנאמר, באור פני מלך חיים (מש' טז טו). וכן הוא אומר, אל ה' ויאר לנו (תה' קיח כז). וכן הוא אומר, אלהים יחננו ויברכנו (שם סז ב). ישא ה' פניו. וכי הקדוש ברוך הוא נושא פנים. והלא כבר נאמר, אשר לא ישא פנים (דב' י יז). אמר הקדוש ברוך הוא, כשם שהם נושאים לי פנים, אף אני נושא להם פנים. כיצד. כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת (דב' ח י). ואדם יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שובע, והן נושאין לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן שיברכו על כזית ועל כביצה. לפיכך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כה תברכו את בני ישראל אמור להם. אמור, מלא כתיב. אמר להם הקדוש ברוך הוא לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכין אותם באנגריא ובבהלות. אלא תהיו מברכין אותם בכונת הלב, כדי שתשלים הברכה בהם. לכך נאמר, אמור מלא. [בס"א אמור מלא ונקוד פת"ח, לומר, שצריך אדם ליתן שלום לחברו בפה מלא]:

סימן יא
ויהי ביום כלות משה. ילמדנו רבינו, כמה דברים קדמו למעשה בראשית. כך שנו רבותינו, שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם. אלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, וישראל, ושמו של משיח, והתשובה. ויש אומרים, אף גן עדן וגיהנם. כסא הכבוד מנין. שנאמר, נכון כסאך מאז, מעולם אתה (תה' צג ב), עד שלא נברא העולם. התורה מנין. שנאמר, ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב). בית המקדש מנין. שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמ' יז יב). האבות מנין. שנאמר, כענבים במדבר מצאתי ישראל, כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם, המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם (הוש' ט י). ישראל מנין, שנאמר, זכור עדתך קנית קדם, גאלת שבט נחלתך, הר ציון זה שכנת בו (תהלי' עד ב). שמו של משיח מנין. שנאמר, יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו (שם עב יז). והתשובה מנין. שנאמר, בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, ומעולם (ו) עד עולם אתה אל, תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (שם צ ב- ג). ויש אומרים, אף גן עדן. מנין. שנאמר, ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם, וישם שם את האדם אשר יצר (ברא' ב ח). גיהנם מנין, שנאמר, כי ערוך מאתמול תפתה (ישעי' ל לג). בוא וראה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה, הרי מקדשי בנוי למעלה, שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון (ירמ' יז יב). ושם היכל כמו שנאמר, וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ (חבקוק ב כ). ושם כסא כבודו בנוי, שנאמר, ה' בשמים הכין כסאו (תהלי' קג יט). וכן ישעיה אומר, יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל (ישעי' ו א). ובשביל חבתכם, אני מניח בית המקדש העליון, שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, וארד ואשכון ביניכם, שנאמר, ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כט מה). וכתיב, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם כה ח). אמר רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן, זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו. בשעה שאמר ליה, ונתנו איש כפר (שם ל יב). אמר משה, מי יוכל ליתן כפר נפשו. עור בעד עור וכל אשר לאיש וגו' (איוב ב ד). ועדיין אינו מגיע, שנאמר, אח לא פדה יפדה איש, לא יתן לאלהים כפרו (תה' מט ח). וכתיב, ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם (שם שם ט). אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן. זה יתנו (שמו' ל יג). אמר רבי מאיר, נטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה ואמר ליה, כזה יתנו. ובשעה שאמר ליה, את קרבני לחמי (במ' כח ב), אמר משה, מי יוכל להספיק לו קרבנות. אם אנו מקריבים כל חיתו יער ועורכים כל עצי לבנון, אינו כדי, שנאמר, ולבנון אין די בער, וחיתו אין די עולה (ישע' מ טז). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן. ואמרת להם זה האשה (במד' כח ג), ולא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ובשעה שאמר ליה ועשו לי מקדש (שמ' כה ח), אמר משה, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי (מ"א ח כז), ואומר, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמ' כג כד), ואומר, השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישע' סו א), ואנו יכולין לעשות לו מקדש. אמר לו הקדוש ברוך הוא, איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, שנאמר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות (שמו' כו א). כיון ששמעו כך, עמדו ונתנדבו ברצון ועשו את המשכן. כיון שעשו את המשכן, מיד נתמלא המשכן מאורו של הקדוש ברוך הוא ומכבודו, שנאמר, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' (שם מ לה). אמרו הנשיאים, הרי הגיע השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרה שכינה בינותינו. מנין. ממה שקראו בענין ויהי ביום כלות משה:

סימן יב
[ויהי ביום כלות משה. כלומר, ווי ביום כלות משה. משל למלך שהיה לו אשה ראגניות. אמר המלך, עשי ליך פורפירה. התחילה לעסוק בה. כל זמן שהיתה מתעסקת בה, אינה מריבה. נשלמה המלאכה והביאה למלך וראה אותה המלך וישרה בעיניו. מיד התחיל המלך לומר, ווי ווי. אמרה לו אשתו, מה זה אדוני, טרחתי את עצמי לעשות רצונך, ואתה אומר ווי ווי. אמר לה, המלאכה מאד ישרה בעיני. אמנם כל זמן שהיית עוסקת במלאכה, לא היית כועסת ולא מקנטרת אותי. עתה שאת פנויה, מתירא אני שמא תכעיסי אותי. כך אמר הקדוש ברוך הוא, כל זמן שהיו בני עסוקים במשכן, לא היו מלינים, עתה יתחילו. לכך נאמר, ויהי ביום כלות משה, ווי היה ביום כלות. דבר אחר, ויהי ביום כלות משה, ווי היה למלאכי השרת ביום כלות משה. אמרו, עתה יסיר שכינתו מאצלנו ומשרה כבודו למטה עם בניו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אל תשימו לב על זה, ששכינתי תמיד עמכם למעלה, שנאמר, אשר תנה הודך על השמים (תהלים ח ב). ותנחומין של הבל נחמם, כביכול, אדרבא עקר שכינתו למטה, שנאמר, הודו על ארץ (שם קמח יג) תחלה, והדר על השמים]:

סימן יג
ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, נוצר תאנה יאכל פריה, ושומר אדוניו יכובד (משלי כז יח). אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, אלא בכל מה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו. לכך נאמר, נוצר תאנה יאכל פריה. תדע לך, שהרי שלמה בונה בית המקדש, שנאמר, ויבן שלמה את בית ה' (מ"א ו יד). ובשביל שנתן דוד נפשו על בנין בית המקדש, שנאמר, זכור ה' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה' וגו', אם אבא באהל ביתי וגו'. עד אמצא מקום וגו' (תהל' קלב א-ה), לא קפח הקדוש ברוך הוא את שכרו, אלא הכתיבו על שמו, שנאמר, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (שם ל א). וכי דוד חנכו, והרי שלמה חנכו. אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו, נקרא על שמו. הוי, יפה אמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד. וכן אתה מוצא במשכן, שאף על פי שכל ישראל עשו אותו, ונתנו נפשם ועשו את המשכן, כל ישראל נתנדבו, כל הנשים טוו את העזים, וכן כתיב, ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה (שמו' לו ח), וכן ויעש בצלאל ואהליאב (שם שם א), ובשביל שנתן משה נפשו עליו, נקרא על שמו, שנאמר, וראה ועשה כתבניתם (שם כה מ). והלך משה ונתן נפשו על כל דבר ודבר, שיעשה כשם שהראה לו הקדוש ברוך הוא בהר, כדי שלא יטעו בו. לכך כתיב על כל דבר ודבר, כאשר צוה ה' את משה (שם לט א). וכן הוא אומר, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגו' (שם שם מג). ומה ברכה ברכן. אמר להם, תשרה השכינה במעשה ידיכם. אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל ומשה נתן נפשו על המשכן, איני כותבו אלא על שמו, שנאמר, ויהי ביום כלות משה. הוי, נוצר תאנה יאכל פריה:

סימן יד
ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל (במד' כד ה). אם אהליך, למה משכנותיך. ואם משכנותיך, למה אהליך. אלא, מה טבו אוהליך, אלו אהלים. ומשכנותיך, אל תהא קורא משכנותיך אלא משכנותיך. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם לישראל שיעשו משכן. שאם יחטאו, יהא מתמשכן על ידיהם. תדע לך שהוא כן, שכיון שחטאו, מה כתיב שם, (לכן) שמע (ה') [אלהים] ויתעבר וימאס בישראל, ויטש משכן שילה, אהל שכן באדם (תה' עח נט"ס), זה משכן, שלא נעשה אלא שאם חטאו יהא מתמשכן על ידיהם. ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו. כשמשחו, חזר ומשח כל כלי וכלי. ויקריבו נשיאי ישראל. אמרו, הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה, ששרתה שכינה בינותינו. כיון שראו שנעשה המשכן ולא היה חסר בו כלום, אמרו, מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות שיהו נושאין עליהן את המשכן. ומי נתן את העצה הזו. שבטו של יששכר שהיו חכמים וגבורים בתורה, שנאמר, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"א יב לג). לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר, ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר. למה נאמר בכל הנשיאים קרבנו (קערת כסף אחת), וכאן נאמר הקריב את קרבנו. שעל פי הדבור הקריב, שבקשו שאר השבטים להקריב תחלה לפי שהיו גדולים ממנו, והכריעו אותן מן השמים, ונצטוה שבט יששכר להקריב קרבן המזבח ולהקריב קרבנו. תדע לך שכן כתיב הקרב חסר, שהיה רחוק ונתקרב לבא. כל כך למה. על שהיו יודעים בתורה, שנאמר, ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ראשיהם מאתים (דה"א יב לב), אלו ראשי סנהדראות. וכל אחיהם על פיהם (שם), ללמדך, שכולם מסכימים הלכה על פיהם:

סימן טו
ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, הטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים, אז תחפ. זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים (תהלי' נא כ-כא), לפי שבעולם הזה הקריבו קימעא. ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו. מה הקריב קרבנו. קערת כסף אחת, כף אחת, פר אחד, שעיר עזים אחד, ולזבח השלמים בקר שנים, אילים חמשה, עתודים וגו'. משל למה הדבר דומה הקרבן שהקריבו הנשיאים. למלך שיצא לדרך, והיו מביאין לפניו סעודה לפי הדרך ולפי הפונדק. אמר להם המלך, כך אתם מכבדים אותי, וכך אתם נהוגים לי. אני מלך ואני שולט בעולם. אמרו לו, אדוננו המלך, בדרך אנו נתונים, לפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך. אלא נכנס למדינה. וכשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה איך אנו מכבדין אותך. כך כשהוקם המשכן, הקריבו לו כל הנשיאים דורון כף אחת, ולזבח השלמים. הרי כל קרבן, פר אחד, איל אחד, כבש אחד בן שנתו לעולה, שעיר עזים אחד. אמר להם הקדוש ברוך הוא, כך הוא כבודי. אמרו לו, רבון העולמים, במדבר אנו נתונין, ולפי המדבר הקרבנו לפניך. אלא כשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה כמה קרבנות וכמה פרים נקריב לפניך, שנאמר, הטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים, אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו', ולא פר אחד. וכן את מוצא, כשבנה שלמה בית המקדש ובקש להקריב לחנכת הבית, ראה מה כתיב שם, ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו' (מ"א ח סג). וכן בימי עזרא, מה כתיב שם, והקריבו לחנכת בית אלהא דנה תורין מאה, דכרין מאתין, אמרין ארבע מאה, וצפירי עזין לחטאה על כל ישראל תרי עשר (עזרא ו יז), הרי הטיבה ברצונך את ציון וגו':

סימן טז
ויהי ביום כלות משה. רב אומר, כל מקום שהוא אומר ויהי, דבר חדש הוא. ורבי שמעון אומר, כל מקום שהוא אומר ויהי, דבר שהיה נפסק להרבה ימים וחזר לכמות שהיה. זה שאמר הכתוב, באתי לגני אחותי כלה (שה"ש ה א). אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים. ברא את האדם וצוה אותו ואמר לו, מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בר' ב טז-יז). ועבר על צוויו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, כך הייתי מתאוה שיהא לי דירה בתחתונים כמו שיש לי בעליונים, ודבר אחד צויתי אותך ולא שמרת אותו. מיד סלק הקדוש ברוך הוא שכינתו לרקיע הראשון. מנין. דכתיב, וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן (שם ג ח). כיון שעברו על הצווי, סלק שכינתו לרקיע הראשון. עמד קין והרג להבל, מיד סלק שכינתו לרקיע שני כו', (כדאיתא לעיל סדר פקודי סימן ו'). אמר הקדוש ברוך הוא, שבעה רקיעים בראתי, ועד עכשיו יש רשעים לעמוד בה. מה עשה. קפל את כל הדורות הראשונים הרשעים והעמיד אברהם. כיון שהעמיד אברהם, סיגל מעשים טובים, ירד הקדוש ברוך הוא מן רקיע שביעי לששי. עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח, ירד מששי לחמישי כו' (שם). עמד משה והורידה לארץ, שנאמר, וירד ה' על הר סיני (שמות יט כ). וכתיב, באתי לגני אחותי כלה (שה"ש ה א). אימתי, כשהוקם המשכן:

סימן יז
[ויהי ביום כלות משה. מה כתיב למעלה מן הענין, יברכך ה' וישמרך. אמר רבי יהושע דסכנין, משל למלך שקידש ועשה לבתו קדושין ושלטה בה עין הרע. עמד המלך להשיא בתו, מה עשה. נתן לה קמיע ואמר לה, הקמיע זה יהא עליך, שלא תשלוט בך עין הרע. כך כשנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל, עשה להם פומבי, שנאמר, וכל העם רואים את הקולות (שמות כ יח). ולא היו אלא קדושין, שנאמר, ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם וגו' (שם יט י). ושלטה בהם עין הרע ונשתברו הלוחות, שנאמר, ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אותם תחת ההר (שם לב יט). כיון שבאו ועשו להם משכן, נתן להם הקדוש ברוך הוא הברכות תחלה, שלא תשלוט בהם עין רעה. לכך כתיב יברכך ה' וישמרך תחלה, ואחר ברכת כהנים, ויהי ביום כלות משה. אמר רבי אבהו, אין מדת הקדוש ברוך הוא כמדת מלך בשר ודם. מלך בשר ודם כשנכנס במדינה, משבני המדינה מקלסין אותו ומכבדין אותו, אחרי כן הוא עושה להם כל צרכיהן ועושה להם נחת רוח במדינה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, עד שלא עשו ישראל את המשכן, נתן להם הקדוש ברוך הוא את הברכות, שנאמר, יברכך ה' וישמרך. ואחרי כן, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. לכך אמר דוד, אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו (תהלי' פה ט):

סימן יח
ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. אמר רבי סימון, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל לעשות משכן, רמז למלאכים שיעשו אף הם משכן למעלה. וביום שהוקם למטה הוקם למעלה, שנאמר, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. שאין תלמוד לומר את. ומה תלמוד לומר את. אלא, זה המשכן של מעלה. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, צויתי אהרן ובניו לברך אותם. ולעתיד לבא, אני בכבודי אברך אותם, שנאמר, יברכך ה' מציון, עשה שמים וארץ (שם קלד ג):

סימן יט
ויהי ביום כלות משה. שנו רבותינו, על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. אתה מוצא, עשרים וששה דורות משנברא העולם עד שנתנה תורה. והיה הקדוש ברוך הוא מנהיג אותן בחסד. וכנגדן אמר דוד ששה ועשרים פעמים כי לעולם חסדו בהלל הגדול. אמר רבי אחא בשם רב הונא, אף משה רמזן לישראל בים, שאמר עם זו שני פעמים, שנאמר, נחית בחסדך עם זו גאלת (שמו' טו יג). וכתיב, עד יעבור עם זו קנית (שם שם טז), אלו עשרים וששה דורות שהיו משנברא העולם ועד שנתנה התורה. נהלת בעזך (שם שם יג), זו התורה שנקרא עוז, שנאמר, ה' עוז לעמו יתן (תהל' כט יא). משל למה היה העולם דומה באותה שעה. לטרסקל של שתי רגלים שאינו יכול לעמוד. כיון שעמד המשכן, עמד העולם ונתבסס, שנאמר, ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. להקים משכן אין כתיב כאן, אלא את המשכן, לרבות בריאת העולם, שכתוב בו, את השמים ואת הארץ:

סימן כ
ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, עורי צפון ובואי תימן, הפיחי גני יזלו בשמיו, יבא דודי לגנו (שה"ש ד טז). עורי צפון, אלו העולות שנשחטות בצפון, כמו ששנו רבותינו, העולה קדשי קדשים שחיטתה בצפון. ובואי תימן, אלו השלמים שנשחטין בדרום. הפיחי גני יזלו בשמיו, זו הקטרת. יבא דודי לגנו. אמר רבי אבהו, למדה אותן התורה דרך ארץ, שלא יהא חתן נכנס לחדר, עד שתהא נותנת לו הכלה רשות. ויאכל פרי מגדיו (שם), אלו הקרבנות. דבר אחר, באתי לגני אחותי כלה. משל למלך שאמר לבני המדינה, שיבנו לו הפלטרין, ובנו אותה. והיו בני המדינה עומדין על פתח פלטרין וצועקין ואומרין, מתי יכנס המלך לפלטרין. מה עשה המלך. נכנס בסתר. שלח הכרוז לפניו לאמר, אל תצעקו, שכבר באתי לפלטרין. כך כשעמד המשכן היו ישראל אומרין, יבא דודי לגנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא. שלח ואמר להם, מה אתם יראים, כבר באתי לגני. דבר אחר, באתי לגני. אמר רבי שמעון בן אסיני, באתי לגן אין כתיב כאן, אלא באתי לגני, לאותו גן שנסתלקתי ממנו, שנאמר, וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן וגו' (ברא' ג ח). אריתי מורי עם בשמי, אכלתי יערי עם דבשי וגו' (שה"ש ה א). אריתי מורי עם בשמי, זה הקטרת. אכלתי יערי עם דבשי, אלו קדשי קדשים וקדשים קלים. שתיתי ייני עם חלבי (שם), אלו הנסכים. דבר אחר, אריתי מורי עם בשמי, אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי, אלו שלשה דברים שעשו הנשיאים שלא כהוגן וקבל הקדוש ברוך הוא, ואלו הן, שאין יחיד מתנדב קטרת, והביאו כל אחד קטרת, שנאמר, כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת. ושאין היחיד מביא חטאת אלא אם כן הודע לו, והביא כל נשיא שלא הודע לו, שנאמר, שעיר עזים אחד לחטאת. ושאין קרבן יחיד דוחה שבת, וקרבן של נשיא שבט אפרים דחה את השבת, שנאמר, ביום השביעי נשיא לבני אפרים. אכלו רעים, שתו ושכרו דודים (שם), אלו ישראל שנקראו רעים, שנאמר, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך (תהלי' קכב ח). דבר אחר, יבא דודי לגנו. אל תקרי לגנו, אלא לגנונו. אימתי, ויהי ביום כלות משה. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, ביום שנכנסה כלה לחופה עם החתן. לכך כתיב, ויהי ביום כלת, חסר:

סימן כא
ויהי ביום כלות משה. זה שאמר הכתוב, יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת (קהל' ב כא), זה בצלאל שעשה את המשכן, שכתוב בו, ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב כא), זה משה, שלא עמל בו ונקרא על שמו, שנאמר, ויהי ביום כלות משה. ביום כלות בצלאל אין כתיב כאן, אלא ביום כלות משה. הוי, ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו:

סימן כב
ויהי ביום כלות משה. אמר רבי יהושע בן לוי, תנאים עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל עד שהן במצרים, שאינו מוציאן אלא על מנת שיעשו משכן ומשרה שכינתו עליהם, כמה שכתוב, וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם (שמותך כט מו). וכיון שהוקם המשכן, ירדה שכינה ושרתה ביניהם. באותה שעה נתקיימו כל אותן התנאים. לכך כתיב, את המשכן, לקיים מה שהתנה הקדוש ברוך הוא כן עשה]:

סימן כג
ויהי ביום כלות. אמר רבי יוחנן, מהו ביום כלות. לשון כלה, ביום שהוקם המשכן, נתכלו המזיקין מן העולם. עד שלא הוקם, היו המזיקין מצויין בעולם. כשהיה משה עלה בהר, היה אומר המזמור הזה, יושב בסתר עליון (תה' צא א), שיושב בסתרו של הקדוש ברוך הוא, שהוא עליון נורא. בצל שדי יתלונן, שלן שם מאה ועשרים יום כמנין צל. אומר לה' מחסי ומצודתי, שהיה מחסי ונעשה לי כחומה. אלהי אבטח בו, אמר ליה הקדוש ברוך הוא, בי בטחת, [חייך] אני עומד לך. כי הוא יצילך מפח יקוש, מהו מפח יקוש. מצודתו של דוד שנתפש ליהרג, שנאמר, ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם (ש"א כג כו). ותחת כנפיו תחסה, צנה וסוחרה אמתו, אמר רבי שמעון בן לקיש, צנה אני נעשה לו ולכל מי שחוסה בתורה. לא תירא מפחד לילה, מכאן שהיו מתיראין מן המזיקין. מחץ יעוף יומם, אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, יש מזיק שהוא פורח כעוף וקושש כחץ. מדבר באופל יהלוך (ו) מקטב ישוד צהרים, זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו, אין לו חיים בעולם, בין אדם בין בהמה בין חיה. כיצד עשוי. ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה בתוך מצחו, והוא עשוי אפסיין. ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, בצהרים. לפיכך, מקטב ישוד צהרים. לא תאנה אליך רעה, ונגע לא יקרב באהלך, זה אהל מועד. הוי, שעד יום שהוקם המשכן, היו בהן מזיקין מצויים. וביום שהוקם המשכן, נתכלו. אמר רבי שמעון בן לקיש, מה לי ללמוד מספר תהלים. נלמד ממקומו, יברכך ה' וישמרך, מכל דבר רע. אימתי, ביום שהוקם המשכן:

סימן כד
[ויהי ביום כלות משה. כך פתח רבי תנחומא בר אבא, מי עלה שמים וירד (משלי ל ד), זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר, עלה אלהים בתרועה (תה' מז ו). כמו שעושין למלך בשר ודם, כשהוא עובר ממקום למקום. מה הם עושין. מביאין לפידין ואבוקות ותוקעין לפניו בחצוצרות ובשופרות. כך עשו לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (שם צח ו). וירד, שירד על הר סיני, שנאמר, וירד ה' על הר סיני (שמות יט כ). מי אסף רוח בחפניו (משלי ל ד), זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב יב י) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, מי צרר בו, מים בשמלה זה הקב"ה שכתוב בו (שם כו) צורר מים בעביו (איוב כו ח). מי הקים כל אפסי ארץ (מש' ל ד), זה הקדוש ברוך הוא, שהוא מחיה מתים, שנאמר, יחיו מתיך נבלתי יקומון (ישעי' כו יט). וכן כתיב, ה' ממית ומחיה (ש"א ב ו). מה שמו. ה'. שנאמר, אני ה' הוא שמי (ישעי' מב ח). ומה שם בנו. ישראל, שנאמר, כה אמר ה', בני בכורי ישראל (שמות ד כב)]:

סימן כה
ויהי ביום כלות משה. אמר רבי יהודה בר סימון, יום שהוקם המשכן, נכנס משה והיה שומע קול הדר, קול נאה, קול משובח. אמר משה, אשמעה מה ידבר האל ה' (תהלי' פה ט). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, שלום אני מדבר להם, שאין בלבי על בני כלום, שנאמר, כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה (שם). וכתיב בתריה, אך קרוב ליראיו ישעו וגו'. אימתי. ביום שהוקם המשכן, דאמר רבי יהושע הכהן בשם רבי אליעזר, שעד שלא הוקם המשכן, היה תחרות בין הקדוש ברוך הוא לישראל, וביום שהוקם המשכן, נעשה שלום, שנאמר, כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה. אמר ליה רבי שמעון בן לקיש, מה לי ללמוד מספר תהלים, דבר תורה הוא, ואפילו במקומה אינה חסרה כלום. מה כתיב למעלה מן הענין, ישא ה' פניו אליך וגו'. אימתי. ביום שהוקם המשכן:

סימן כו
ויהי ביום כלות משה. אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, עד שהיו ישראל בסיני, רמזן הקדוש ברוך הוא, שכשישרה שכינתו עמהם, אז יברכם. אמר להן הקדוש ברוך הוא, כשאבוא אליכם, אני בא טעון ברכות. אמר רבי ברכיה ברבי, האנוש מאלוה יצדק, אם מעשהו יטהר גבר (איוב ד יז). יעקב אבינו כשהלך אצל פרעה, לא יצא מאצלו עד שברכו. ומה ברכה ברכו. שיעלה נילוס ברגלו. מנין. שנאמר, ויברך יעקב את פרעה (ברא' מז י). אמר הקדוש ברוך הוא, אף אני כשאבוא אליכם, אבוא טעון ברכות ואברך אתכם. והיכן רמזה להם. בסיני, שנאמר, מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ כד). וכשבא עליהן, ברכן, שנאמר, יברכך ה' וישמרך. אימתי. ביום שהוקם המשכן. ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, ביום שנכנסה כלה לחופה:

סימן כז
ויקריבו נשיאי ישראל. את מוצא בשעה שהכריז משה ואמר, קחו מאתכם תרומה (שם לה ה). מה עשו הנשיאים. אמרו, לא היה משה יודע לומר לנו אלא שנעשה את המשכן. מה עשו. לא נתנו נדבה. אמרו, אלו עושין את המשכן, ולנו הוא אומר שניתן נדבה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, חייכם, שאני מודיע לכם שאיני צריך לכם. מה כתיב שם, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שמ' לו ג). אמר רבי יוחנן, לשני בקרים הביאו כל נדבת המשכן והותירו. מנין. שכן כתיב, והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר (שם שם ז). וכתיב, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה (שם לט מג). ומה ברכה ברכן. אמר להם, תשרה שכינה במעשה ידיכם. בעולם הזה, ברכן משה, אבל לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו מברך אותם, שנאמר, יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וגו' (תהלים קכח ה):

סימן כח
ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. זה שאמר הכתוב, לי גלעד [ו] לי מנשה, ואפרים מעוז ראשי, יהודה מחוקקי (שם ס ט). לי גלעד. אמר הקדוש ברוך הוא, אם יאמרו לך עכו"ם שאין הקדוש ברוך הוא מחיה מתים. אמור להם, הרי אליהו מעיד, שהחייתי המת על ידו. הוי אומר, לי גלעד, שהיה אליהו מתושבי גלעד. ולי מנשה, אם יאמרו לך, שאין הקדוש ברוך הוא מקבל שבים. אמור להם, הרי מנשה מעיד שקבלתי אותו בתשובה, שנאמר, ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תפלתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים (דה"ב לג יג). הוי, [ ו] לי מנשה. [ו] אפרים מעוז ראשי, ואם יאמרו לך, שאין הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות. אמור להם, הרי אלקנה מהר אפרים מעיד שפקדתי חנה אשתו, שנאמר, כי פקד ה' את חנה ותהר (ש"א ב כא). יהודה מחוקקי, אם יאמרו לך, שאין הקדוש ברוך הוא מציל את הצדיקים מן האש, אמור להם חנניה מישאל ועזריה מעידין שהצלתי אותן מן הכבשן, והם משבט יהודה, שנאמר, ויהי בהם מבני יהודה, דניאל חנניה מישאל ועזריה (דני' א ו). הוי, יהודה מחוקקי. דבר אחר, לי גלעד. אם יאמר לך אדם, למה בנה אליהו מזבח בכרמל והקריב עליו קרבן, ובית המקדש היה קיים באותה שעה, ואמר משה, איש איש מבית ישראל אשר ישחט ואל פתח אהל מועד וגו' (ויק' יז ג-ד). אמור לו, כל מה שעשה אליהו, לשמו של הקדוש ברוך הוא עשה, ועל פי הגבורה, שנאמר, ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר (מ"א יח לו). הוי, לי גלעד. ולי מנשה, אם יאמר לך אדם, למה גדעון הקריב בבמה, והרי היה אסור, שהרי שילה קיימת היתה. אמר רבי אבא בר כהנא, שבעה דברים עשה גדעון, הקריב פר הנעבד, ופר המוקצה, ובנה מזבח, וכרת עצים מן האשרה, והקריב בלילה קרבן על ידו בלא כהן גדול, והיה מן הכומרים. וכל מה שעשה, על פי הגבורה עשה. ויהי בלילה ההוא, ויאמר לו ה', קח את פר השור אשר לאביך, ופר השני שבע שנים, והרסת את מזבח הבעל אשר לאביך, ואת האשרה אשר עליו תכרות, ובנית מזבח לה' אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה, ולקחת את הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרות (שופ' ו כה-כו). הוי אומר, [ ו] לי מנשה. יהודה מחוקקי, ואם יאמר לך אדם, הרי דוד עבר על לא תעשה. אמר הקדוש ברוך הוא, אמור לו, דוד למד השבים, כסופר המלמד תנוקות, שנאמר, אלמדה פושעים דרכיך, וחטאים אליך ישובו (תהלי' נא טו). הוי, יהודה מחוקקי. [ו] אפרים מעוז ראשי, ואם יאמר לך אדם, למה חלל יהושע את השבת ביריחו. אמור לו, על פי הגבורה עשה, שנאמר, ויאמר ה' אל יהושע, ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת, כה תעשה ששת ימים, ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות היובלים לפני הארון, וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים (יהושע ו ב-ד). ומנין שהיתה שבת. שאין שבעה ימים בלא שבת. הוי אפרים מעוז ראשי. ועוד דבר אחר עשה יהושע מדעתו מה שלא נאמר לו. כיון שנכבשה חומת יריחו, שבת היה. אמר יהושע, השבת כלו קדש, וכל מה שכבשנו בשבת, יהא קדש לה', שנאמר, כל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה', אוצר ה' יבוא (יהושע ו יט). אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, כעיר הנדחת עשאה, ועיר הנדחת אסורה בהנאה, שנאמר, ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך (דברי' יג יז). אמר רבי יהודה בר שלום, למד לישראל מה שאמר הקדוש ברוך הוא, ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה (במד' טו כ). לכך אמר יהושע, הואיל וכבשנו אותה תחלה, נקדיש את כל שללה לגבוה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, וכך עשית, חייך, הרי קרבנך מסייע את שבטך ודוחה את השבת, שנאמר, ביום השביעי נשיא לבני אפרים. זה שאמר הכתוב, באשר דבר מלך שלטון, ומי יאמר לו מה תעשה, שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ד-ה). וכן הוא אומר, אמר אלהי ישראל, לי דבר צור ישראל, מושל באדם, צדיק מושל (ב) יראת אלהים (ש"ב כג ג). מי הוא שמושל ביצרו. מי שעושה רצונו של מקום. ומי הוא זה, זה יוסף אבי מנשה אבי אביו של יהושע בן נון. מה כתיב בו, ויהי אחר הדברים האלה, ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף, וימאן, ולא שמע אליה (ברא' לט ז-י). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אתה לא שמעת לה, חייך, אני ממליכך על מצרים ויהיו כולם שומעין לדבריך, שנאמר, ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף וגו' (שם מא נה). וכן הוא אומר, אתה תהיה על ביתי וגו' (שם שם מ), ולא יעשו בני פלטרין שלי דבר חוץ מדעתך. וכן הוא אומר, ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר (שם מב ו). על ששלט ביצרו, נעשה שליט בארץ. (שנאמר) ויהי איש מצליח (שם לט ב). לא היה צריך לומר אלא צדיק, למה כתיב איש מצליח. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, שוית מה שלא שוה אדם הראשון. ואין מצליח אלא לשון שויה, שנאמר, וצלחו הירדן לפני המלך (ש"ב יט יח). אמר ליה הקדוש ברוך הוא, אין קרבן יחיד דוחה את השבת, חייך, קרבן בנך דוחה את השבת בשביל מצוה שעשית. הוי אומר, ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. אמר רבי עזריה, אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף, אתה שמרת מצות לא תנאף, וקיימת את התורה קודם שנתתיה, חייך, אין שבט מפסיק בין שני בניך בקרבן, אלא אפרים ביום השביעי, ומנשה ביום השמיני. רבי מאיר ורבי יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות, אלישמע, אלי שמע, ולאדונתו לא שמע. עמיהוד, עמי היה הודו, ולא עם אחר. וכן גמליאל בן פדהצור. אמר יוסף, גמליאל, גמל אל עמי גמולים טובים. בן פדהצור, פדני צור מצרתי מבית הסהר. וכן כתיב, יגמלני ה' כצדקי כבור ידי וגו' (תהל' יח כא). אמר רבי שמואל בר אמי, מהו כבור ידי. כבוריות ידי, שהייתי ברור במצות. יגמלני ה'. כל אדם שהוא עני, ירא מן הקדוש ברוך הוא. וכשהוא עשיר, בוטח בעשרו ואין עליו יראת שמים. אבל יוסף, כשהיה עבד, ירא את ה', כשהיתה אדונתו משדלתו, והוא אומר לה, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (ברא' לט ט). וכשנעשה מלך, הוסיף יראה, שנאמר, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי, זאת עשו וחיו, את האלהים אני ירא (שם מב יח). וכשירדו אחיו אצלו שנית, וירא יוסף אתם את בנימין וגו' (שם מג טז). והרי אין דרך המלכים להכין מיום לחבירו. אמר רבי יוחנן, שבת היתה, שנאמר, והכן (שם). ואין והכן אלא שבת, שנאמר, והיה ביום הששי והכינו (שמ' טז ה). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה שמרת את השבת עד שלא נתנה, חייך, שאני עושה שבן בניך יהיה מקריב בשבת. מנין. ממה שקראו בענין ביום השביעי נשיא לבני אפרים:

סימן כט
[ביום השמיני נשיא לבני מנשה. ילמדנו רבינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מהו להדליק בה בשני. כך שנו רבותינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני. ואם הותיר ביום שני, מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו. וכן בשאר הימים. אבל הותיר ביום שמיני, עושה לו מדורה בפני עצמו. למה. כיון שהוקצה למצוה, אסור להשתמש ממנו. לא יאמר אדם, איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינן מן התורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, בני, אין אתם רשאין לומר כך. אלא כל מה שגוזרים עליכם, תהיו מקיימין, שנאמר, ועשית על פי התורה אשר יורוך (דב' יז י-יא). למה. שאף על דבריהם אני מסכים, שנאמר, ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח). תדע לך, שהרי יעקב בשעה שברך מנשה ואפרים, מה כתיב שם, וישם את אפרים לפני מנשה (בראשית מח כ), עשה הקטן קודם לגדול. וקיים הקדוש ברוך הוא גזרתו. אימתי. בקרבנות הנשיאים שהקריב שבט אפרים תחלה, שנאמר, ביום השביעי נשיא לבני אפרים, ואחר כך מנשה. מנין. ממה שקראו בענין ביום השמיני נשיא לבני מנשה]:

סימן ל
ביום השמיני נשיא לבני מנשה. אמר רבי אבין הלוי ברבי, היה יוסף מברך להקדוש ברוך הוא, ואדונו ראה אותו מלחש בפיו. והוא אומר לו, מה אתה אומר. הוא משיבו ואומר, אני מברך להקדוש ברוך הוא. אמר לו, אני מבקש לראותו. אמר לו יוסף, הרי חמה שהוא אחד מכמה שמשין שלו אין אתה יכול להביט בו. כבודו על אחת כמה וכמה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, בשבילך אני נגלה עליו, שנאמר, וירא אדניו כי ה' אתו (שם לט ג). אמר רבי חנינא, מהו שכתוב, מי הוא זה מלך הכבוד (תהל' כד י). שהוא חולק כבוד ליראיו. מלך בשר ודם, אין משתמשין בשרביטו. ומשה ואהרן, נטלו שרביטו, שנאמר, ויקח משה את מטה האלהים בידו (שמ' ד כ). מלך בשר ודם, אין יושבין על כסאו. ושלמה כתיב בו, וישב שלמה על כסא ה' (דה"א כט כג). מלך בשר ודם, אין רוכבין על סוסו. ואליהו רכב על סוסו של הקדוש ברוך הוא. ואי זה סוסו של הקדוש ברוך הוא. סופה וסערה, שנאמר, ה' בסופה ובסערה דרכו (נחום א ג). ונתנו לאליהו, שנאמר, ויעל אליהו בסערה השמים (מ"ב ב יא). מלך בשר ודם, אין לובשין לבושו. והקדוש ברוך הוא, מלביש לבושו למלך המשיח. ומה הוא לבושו של הקדוש ברוך הוא. הוד והדר, שנאמר, הוד והדר לבשת (תהל' קד א). וכתיב, הוד והדר תשוה עליו (תהלי' כא ו). מה כתיב בהקדוש ברוך הוא, כעל גמולות ה' כעל ישלם (ירמ' נא נו). מהו שלם ישלם. משלם לטובים כטובים, ולרעים כרעים. מה כתיב ביוסף. בן פרת יוסף (ברא' מט כב). אמר לו הקדוש ברוך הוא, יוסף יהא שלום, על העין שעצמה ולא הביטה באחת המצריות, שנאמר, בנות צעדה עלי שור (שם). אמר רבי אבין, מהו עלי שור. אמר הקדוש ברוך הוא, עלי לשלם שכר אותו העין. שנו רבותינו, שהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים. אבל בשילה, מה שעשה יוסף, פרע לו הקדוש ברוך הוא. מה כתיב שם, ויעזוב בגדו אצלה (שם לט יב). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, כשיצאו בניך ממצרים, עתיד הים לראות ארונך ולברוח, שנאמר, הים ראה וינוס, (הירדן יסוב לאחור) (תהל' קיד ג). ומה ראה. ראה ששמר יוסף כל עשרת הדברות. שמעון איש קטרון אומר, עצמותיו של יוסף ראה. ולא עוד, אלא שהיתה ארונו מהלכת לפני הארון. ואומות העולם רואין אותו ואומרים, מה טיבו של ארון זה שהוא הולך לפני ארון של תורה. וישראל אומרים, זה ארון המת, שהוא מהלך לפני ארון התורה, שקיים זה כל מה שכתוב בזה עד שלא נתנה התורה, ולפיכך זכה לילך עמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא ליוסף, יוסף, אף על פי שפרעתי לך מקצת שכר, הקרן קיימת לך לעולם הבא, כדי שיגאלו ישראל גאולת עולמים, בזכות יעקב ובזכותך הם נגאלין, שנאמר, גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (שם עז טז):

סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל