מדרש תנחומא שמות

פרשת משפטים

סימן א
ואלה. זה שאמר הכתוב, ועז מלך משפט אהב, אתה כוננת מישרים, משפט וצדקה ביעקב אתה עשית (תהלי' צט ד). כל העוז והשבח והגדולה והגבורה של מלך מלכי המלכים, הוא משפט אהב. בנוהג שבעולם, מי שהוא בעל זרוע אינו רוצה לעשות דבריו במשפט, אלא מעביר על המשפט, חומס וגוזל, ומעביר על דעת קונו, ונושא פנים לפני אוהביו וקרוביו, ועושה שלא כדין לשונאיו. אבל הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים, משפט אהב, אינו עושה דבריו אלא במשפט. הוי, ועוז מלך משפט אהב. מהו אתה כוננת מישרים. אמר רבי אלכסנדרי, שני חמרים מהלכין בדרך שונאין זה לזה. רבץ לאחד מהן חמורו. חבירו עובר ורואהו שרבץ תחת משאו, אמר, לא כתיב בתורה, כי תראה חמור שונאך וגו' עזוב תעזוב (שמות כג ה). מה עשה. חזר וטען ומלוהו. התחיל מסיח עמו, עזוב קימעא מכאן, העלת מכאן, ערוק מכאן, עד שיטעון עמו, נמצאו עושין שלום ביניהם. וחבירו אומר, לא הייתי סבור שהוא שונאי. ראה היאך ריחם עלי כשראה אותי ואת חמורי בדוחק. מתוך כך, נכנסו לפונדק, אכלו ושתו ביחד ונתאהבו זה לזה. הוי, אתה כוננת מישרים משפט וצדקה:

סימן ב
ואלה המשפטים. זה שאמר הכתוב, מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה (משלי כט ד). מלכה של תורה, במשפט שהוא עושה, מעמיד את הארץ. ואיש תרומות יהרסנה. אם משים אדם עצמו כתרומה הזו שמושלכת בזויות הבית ואומר מה לי בטורח הצבור, מה לי בדיניהם, מה לי לשמוע קולם, שלום עליך נפשי, הרי זה מחריב את העולם. הוי, ואיש תרומות יהרסנה. מעשה ברבי אסי, כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו, מצאו בוכה. אמר לו, רבי, מפני מה אתה בוכה. יש תורה שלא למדת ולימדת, הרי תלמידיך יושבים לפניך. יש גמילות חסדים שלא עשית. ועל כל מדות שהיו בך, היית מתרחק מן הדינין, ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צרכי צבור. אמר לו, בני, עליה אני בוכה, שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל. הוי, ואיש תרומות יהרסנה:

סימן ג
ואלה המשפטים. אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן זמרא, כל מקום שנאמר אלה, פוסל הראשונים. ואלה, מוסיף על האחרונים ועל הראשונים שבח, כדעת הזו אתה פותר את כלם. ואף כאן, ואלה המשפטים, שמוסיף על הראשונים שבח, שנאמר, שם שם לו חוק ומשפט וגו' (שמות טו כה), לפניהם, ולא לפני עכו"ם. מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זה עם זה שיודעים שהעכו"ם דנין אותו הדין כדיני ישראל שאסור להזדקק לפניהם. תלמוד לומר, אשר תשים לפניהם, לפני ישראל ולא לפני אמות העולם. שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם, כפר בהקדוש ברוך הוא תחלה, ואחרי כן כפר בתורה, שנאמר, כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים (דבר' לב לא). משל למה הדבר דומה. לחולה שנכנס הרופא לבקרו. אמר לבני ביתו, האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה, אל תמנעו ממנו כלום. נכנס אל אחר, אמר לבני ביתו, הזהרו שאל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני. אמרו לו, לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה, ולזה את אומר, אל יאכל. אמר להן, החולה הראשון אינו של חיים, לפיכך אמרתי להם אל תמנעו לו כלומר בין יאכל ובין לא יאכל, ימות. אבל זה שהוא של חיים, אמרתי אל יאכל דבר פלוני, שלא יכביד את חוליו. וכן חוקות עכו"ם, שנאמר, כי חוקות העמים הבל הוא (ירמ' י ג). וכתיב, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחז' כ כה). אבל לישראל נתתי להם מצות וחוקים טובים, שנאמר, ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויק' יח ה). ואלה המשפטים. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם עשיתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני אמות העולם, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין, שנאמר, ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' (ישע' א כו). וכתיב, ציון במשפט תפדה וגו' (שם שם כז). וכתיב, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וגו' (שם נו א):

סימן ד
ואלה המשפטים. זה שאמר הכתוב, גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב (משלי כד כ). אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, הוו יודעין שנתתי לכם את התורה, וכתיב בה, אלה החקים והמשפטים. הכר פנים במשפט בל טוב, מהו. שבשעה שדיין מכיר פנים ומקלקל את הדין, מסלק את השכינה, שכתוב בו, טוב ה' לכל (תהל' קמה ט), מפני שכתוב בו, אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (שם פב א). ומלאכי השרת אומרים, מהו זה שסלק שכינתו מן ישראל. והוא אומר, סלקתי את שכינתי ממקום פלוני, מפני שראיתי הדיין שקלקל את הדין ועמדתי משם, שנאמר, משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו (שם יב ו). מה הקדוש ברוך הוא עושה. שולף חרבו כנגדו להודיעו שיש דין למעלה, שנאמר, גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון (איוב יט כט), שדן כתיב. וכשדן דין אמת, אין השכינה זזה הימנו, שנאמר, וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט (שופ' ב יח). לכך כתיב, כה אמר ה', שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא (ישע' נו א), אני מקרב עצמי עמכם. וכן את מוצא בנבוכדנצר כשראה את החלום, דכתיב, ואלו אילן בגו ארעא ורומיה שגיא (דני' ד ז), כל אותו ענין, קרא בחיל וכן אמר, גדדו אילנא וקציצו ענפוהי, אתרו עפיה ובדרו אינביה, תנוד חיותא מן תחתוהי וצפריא מן ענפוהי (שם שם יא), נכנס דניאל אצלו מתפחד, שנאמר, אדין דניאל די שמיה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדא ורעיונוהי יבהלוניה, ענה מלכא ואמר, בלטשאצר, חלמא ופשרה אל יבהלוך, ענה בלטשאצר ואמר, מראי, חלמך לשנאך ופשרה לערך (שם שם טז). שונאו של נבוכדנצר מי הוא, ישראל. למה. שהרג אותם והחריב בית המקדש והגלה אותם. אלא תלה דניאל עיניו כלפי מעלה ואמר, מרי, רבוני, החלום ופתרונו יתקיים בנבוכדנצר שונאך וערך. כיון שראה נבוכדנצר את החלום ופתרונו, התחיל לומר לדניאל, מה אתה יועצני. אמר ליה, הללו עניים שהגלית מארצם, רעבים וצמאים ערומים, פתח להם אוצרותיך ופרנס אותם, אולי תרפא את החלום, שנאמר, להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוה ארכה לשלותך (שם שם כד). וכי תעלה על דעתך שדניאל הצדיק היה משיא עצה כזו לנבוכדנצר שונאו של מקום. אלא לפי שראה את ישראל שלפי גולה, מטולטלים דווים ברעב, לפיכך השיאו עצה כזו ברחמנותו עליהם, לפי שהיה יודע שלסוף נפשו קניטא עליהם. מיד פתח אותו רשע אוצרותיו וחלק להם שנים עשר חדש. לאחר שנים עשר חדש, שכח אותו רשע את החלום. והתחיל לטייל על פלטרין שלו. שמע קול המון צעקת העניים לפני אוצרותיו. אמר לעבדיו, מה קול זה שאני שומע. אמרו לו, העניים שהגלית תובעים פרנסתם. מיד נכנס בו עין רעה. ענה מלכא ואמר, הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכי בתקף חסני וליקר הדרי (דני' ד כז). אמר, אילולי בית הממון שלי, מהיכן אני בונה המדינה הזו כולה. צוה ופסק להם, שנאמר, עוד מלתא בפום מלכא וגו' (שם שם כח). [אמר ליה הקדוש ברוך הוא, רשע, מי גרם לך שלוה כל אותן שנים עשר חדש, הלא הצדקה שעשית. ומה אומות העולם כך, ישראל על אחת כמה וכמה. לכך נאמר, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה (ישע' נו א):

סימן ה
ואלה המשפטים. זה שאמר הכתוב, מגיד דבריו ליעקב וגו', לא עשה כן וגו' (תהלים קמז יט-כ). אונקלוס) הגר בן אחותו של אדריאנוס, היה מבקש להתגייר והיה מתירא מן אדריאנוס דודו. אמר לו, אני מבקש לעשות סחורה. אמר לו, שמא אתה חסר כסף וזהב, הרי אוצרותי לפניך. אמר לו, אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות, ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות. אמר לו, כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך עסוק בה, שסופה להתעלות ואת משתכר. בא לו לארץ ישראל ולמד תורה. לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע, ראוהו פניו משתנות. אמרו זה לזה, עקילס לומד תורה. כיון שבא אצלם, התחיל לשאול להם שאלות הרבה, והן משיבין אותו. עלה אצל אדריאנוס דודו. אמר לו, ולמה פניך משתנות. סבור אני שהפסידה פרקמטיא שלך או שמא הצר לך אדם. אמר לו, לאו. אמר לו, אתה קרוב לי ואדם מצר לי. אמר לו, ולמה פניך משתנות. אמר לו, שלמדתי תורה, ולא עוד אלא שמלתי את עצמי. אמר לו, ומי אמר לך כך. אמר לו, בך נמלכתי. אמר לו, אימתי. אמר לו, בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי, כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך ועסוק בה, שסופה להתעלות. חזרתי על כל האומות ולא ראיתי אומה שפלה נתונה בארץ כישראל, וסופה להתעלות. שכן אמר ישעיה, כה אמר ה' גואל ישראל קדושו, לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך (ישעי' מט ז). אמר ליה סקנדרוס שלו, עתידין אלו שאמרת, שיהו מלכים עומדים מפניהם, שנאמר, מלכים יראו וקמו. הכהו אנדריאנוס על לחיו, אמר ליה, יש נותנין רטיה אלא על גב המכה. עכשיו אם רואין גילורר אחד אין עומדין מלפניו, שהיית אומר שהמלכים רואין אותם ועומדין בפניהם. אמר ליה סקנדרוס, אם כן מה תעשה, טמנהו, הואיל ונתגייר הרגהו. אמר ליה, עקילס בן אחותי עד שהוא במעי אמו היה ראוי להתגייר. מה עשה סקנדרוס שלו. עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקודש צווחת, כן יאבדו כל אויביך ה' (שופטים ה לא). אמר ליה אנדריאנוס, הרי מת סקנדרוס, אין אתה אומר לי על מה עשית הדבר הזה. אמר ליה, שבקשתי ללמוד תורה. אמר לו, היה לך ללמוד תורה ולא לימול. אמר לו עקילס, נתת לאסטרטלירוס אנונה אלא אם כן נטל זינו שלו. כך, לעולם אם אין אדם נימול, אינו יכול ללמוד תורה, שנאמר, מגיד דבריו ליעקב (תהל' קמז יט), למי שהוא מל כיעקב. לא עשה כן לכל גוי (שם שם כ), משום שהם ערלים. חקיו, זו תורה. ומשפטיו, אלו הדינים, שנאמר, שם שם לו חוק ומשפט (שמות טו כה). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, נתתי להם את התורה, לך ותן להם את המשפטים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אם מבקשים אתם לעמוד בעולם, שמרו את המשפטים, שהן מעמידין את העולם, שנאמר, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. דור המבול לא אבדו מן העולם, אלא על שעברו על המשפטים. אמר רבי אלעזר בן פדת, מה כתיב בהם, מבקר לערב יכתו מבלי משים (איוב ד כ). הוי, ואלה המשפטים אשר תשים. דבר אחר, דור המבול על שלא עשו את המשפט, כתיב בהם, לא ידון רוחי באדם לעולם (ברא' ו ג). רבי אליעזר אומר, אם יש דין למטן, אין דין למעלן. אם אין דין למטן, יש דין למעלן. כיצד. אם יעשו התחתונים את הדין מלמטה, אין הדין נעשה מלמעלן. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא, שמרו את המשפט, שלא תגרמו לי לעשות משפט מלמעלן, שנאמר, ואלה המשפטים אמר הקדוש ברוך הוא, כל מה שאני עושה, בדין אני עושה. שאלו הייתי מבקש פעם אחד לעבור את הדין, לא היה העולם יכול לעמוד. אמר ישעיה, חמה אין לי מי יתנני שמיר ושית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד (ישע' כז ד), פסיעה אחת הייתי פוסע ומעביר על הדין. אציתנה יחד, מיד העולם נשרף. למה. או יחזק במעוזי (שם שם ה), מפני שידי אחוזה במעוזי, ידי אחוזה בדין, שנאמר, ותאחז במשפט ידי (דברי' לב מא). יעשה שלום לי (ישע' כז ה), ביני ובין המשפט, שלום יעשה לי (שם). אם שנותי ברק חרבי (דבר' לב מא). אם משנה אני את הדין, ברק אחד יוצא ומחריב את העולם. ומה אני עושה, ותאחז במשפט ידי (שם). אמר הקדוש ברוך הוא, אני נקראתי בעל המשפט, ואני מבקש לפשוט ידי בעשו ואיני יכול עד שנפרע לו שכר מצוה קלה שעשה לפני בעולם הזה. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא בשם רבי חלקיה בשם רבי סימון, ראה מה כתיב, והיה ביום ההוא אבקש להשמיד וגו' (זכרי' יב ט). אמרו ישראל, רבונו של עולם, מי ממחה בידך, שאתה אומר אבקש. אמר להן, כשאבקש להן זכות ולא אמצא, באותה שעה אשמיד וגו'. אמר רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש, ראה מה כתיב, חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקי (דני' ז ט). אמר הקדוש ברוך הוא, כשאנקה עצמי מאומות העולם ממצות קלות שעשו לפני, באותה שעה, עד די כרסון רמיו. עד עכשיו הכרם בוסר, משיתבשל ויעשה הכרם יין, אני דורכו ואתם מזמרין לי, ביום ההוא כרם חמר ענו לה (ישע' כז ב). רבי יודן בשם איבו, כתיב, פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו' (שם סג ג). וכי לסיוען הקדוש ברוך הוא צריך. אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, לכשאבקר פינקסותיהן ולא תמצא להם זכות לפני, באותה שעה, ואדרכם באפי וארמסם בחמתי וגו' (שם). ובאותה שעה אגאול אתכם ושוב אין אתם משתעבדין, שנאמר, ועניתך לא אענך עוד (נחו' א יב):

סימן ו
שאלתא דמחייבים דבית ישראל, דמאן דאית ליה דינא בהדי חבריה, אסור ליה למיזל לגבי אמות העולם, שנאמר, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ותניא, היה רבי שמעון אומר, כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עכו"ם, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל, אין אתה רשאי להזקק להם, שנאמר לפניהם, לפניהם ולא לפני עכו"ם, לפניהם ולא לפני הדיוט'. ודייני' צריכי לחמוצי דינייהו, כדדרש בר קפרא, מנא הא מילתא דאמרו רבנן, הוו מתונים בדין, שנאמר, לא תעלה במעלות וגו', וסמיך ליה ואלה המשפטים. ותנא, אשר לא תגלה ערותך. וכי ערותן של כהנים מגולות היו. והלא כבר נאמר, ועשה להם מכנסי בד (שמות כח מב). אלא לומר לך, כשם שהזהיר הקדוש ברוך הוא את הכהנים שלא יפסעו פסיעות גסות במקדש, כך הזהיר את הדיינים שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין, שנאמר, אשרו חמוץ (ישע' א יז), אשרי הדיין המחמיץ את דינו. תנו רבנן, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דבר' יט יז), מצוה בנדונין שיעמדו ולא ישבו. ויראו עצמן כאלו הן עומדין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר, לפני ה'. תנו רבנן, בצדק תשפוט עמיתך (ויק' יט טו), עם שאתך בתורה ובמצות, השתדל לדונו בצדק. רב עולא בריה דרב עילאי, הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן. שלח ליה רב יוסף, עולא חברנו עמית בתורה ובמצות הוא. אמר, מאי שלח לי לחנופי ליה. הדר אמר, דלמא למשרא ליה תגריה. אי נמי, לשודא דדיינא. אמר עולא, מחלוקת בבעלי דינין. אבל עדים לדברי הכל בעמידה, שנאמר, ועמדו (דברי' יט יז). מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב. אלא תלמיד חכם מעיד מיושב, ואמר רבה בר בר חנא, צורבא מרבנן דידע סהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לגבי דייני דזוטר מיניה, לא ליזיל. אמר רב שישא בריה דרב אידי, אף אנן נמי תנינא, מצא שק או קופה ואין דרכו ליטול, הרי זה לא יטול. הני מילי, בממון. אבל באיסורא, אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' (משלי כא ל). כל מקום שיש חילול השם, אין חולקים כבוד לרב. רב יימר הוה ידע סהדותא למר זוטרא. אתא לקמיה דאמימר, אותביה, אמר ליה רב אשי לאמימר, והא אמר עולא, מחלוקת בבעלי דינין. אבל עדים, דברי הכל בעמידה. אמר ליה, האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד התורה עדיף. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל דיין שדן דין אמת לאמתו, משרה שכינה בישראל, שנאמר, אלהים נצב בעדת אל (תהל' פב א). וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו, גורם לשכינה שתסתלק שנאמר, משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום וגו' (שם יב ו). ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא גובה ממנו נפשות, שנאמר, אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש (משלי כב כב-כג). ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, לעולם יראה הדיין את עצמו כאלו חרב מוחנת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר, הנה מטתו שלשלמה וגו', מפחד וגו' מפחד בלילות (שיר השירים ג ז-ח), מפחדה של גיהנם שהיא חשכה כלילה. דרש רבי יאשיה, ואית דאמרי משמיה דרב נחמן, מאי דכתיב, בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט (ירמ' כא יב). וכי לבקר דנין וביום אין דנין. אלא אם ברור לך הדין כבקר, אמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו. ורבי חייא בר אבא אמר מהכא, אמור לחכמה אחותי את (משלי ז ג). אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו. אמר רבי יהושע בן לוי, עשרה שישבו בדין, הקולר תלוי בצואר כולן. ושפטתם צדק (דבר' א טז). אמר רבי שמעון בן לקיש, צדק את הדין ואחר כך חתכהו. כקטן כגדול תשמעון (שם שם יז). אמר רבי שמעון בן לקיש, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. למאי הילכתא. אי לעיוני ביה, פשיטא. אלא לאקדומיה. כתוב אחד אומר, ואצוה את שופטיכם (שם שם טז). וכתוב אחד אומר, ואצוה אתכם (שם שם יח). אמר רבי שמלאי, אזהרה לצבור שתהא אימת הדיין עליהן, ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור. עד כמה. אמר רבי חנין אמר רבי שבתאי, כאשר ישא האומן את היונק (במד' יא יב). והיכי דמי רשע ערום. אמר רבי חנינא, זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. ושמת עליהם שרי אלפים, ששרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרות (שמות יח כא). שרי אלפים, שש מאות. שרי מאות, ששת אלפים. ושרי חמשים, שנים עשר אלף. שרי עשרות, ששת רבוא. נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים. מאי קא משמע לן. דשרים מלגיו. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, שמעתי שבית דין מכין ועונשים שלא מן התורה. ולא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה. מעשה באדם אחד בשעת הגזירה שרכב על סוס בשבת בימי יוונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו. לא מפני שראוי לכך, אלא מפני שהשעה צריכה לכך. ושוב מעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו. לא מפני שראוי לכך, אלא מפני שהשעה צריכה לכך. רבי שמעון בן מנסיא אומר, שנים שבאו לפניך לדין, עד שלא תשמע את דבריהם, או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו. משאתה יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לומר להן, צאו ובצעו, שנאמר, פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש (מש' יז יד). קודם שיתגלה לך הריב, אתה רשאי לנטשו. לאחר שנתגלה לך הריב, אין אתה רשאי לנטשו. רבי יהודה בן לקיש אומר, שנים שבאו לפניך לדין, אחד רך ואחד חזק, עד שלא תשמע את דבריהם, או משתשמע את דבריהם ואין אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להן, אין אני נזקק לכם, שמא מתחייב חזק ונמצא רודפו לדיין. משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אין אתה רשאי לומר אין אני נזקק לכם, שנאמר, לא תגורו מפני איש (דברי' א יז). רבי יהושע בן קרחה אומר, מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר, מנין שלא ישתוק, שנאמר, לא תגורו מפני איש, אל תכניס דבריך מפני איש. ויהיו העדים יודעין את מי הן מעידין, ולפני מי הן מעידין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (שם יט יז). ויהיו הדיינין יודעין את מי הן דנין, ולפני מי הן דנין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר, אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלי' פב א). וכן יהושפט אומר, ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' (דה"ב יט ו). ושמא יאמר אדם מה לי בצער זה. תלמוד לומר, ועמכם בדבר משפט (דה"ב יט ו), אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע, כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו בה פרכא, לא תקרענה עד דאתיתון לקמי. אי אית לי טעמא אחרינא, אמינא לכו. ואי לא, נהדר ביה. והני מילי, מחיים. אבל לאחר מיתה לא מקרעה קרעוניה, דאי הוינא, דלמא אית לי טעמא. ולאו מגמר תגמרו מיניה, דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. רבי יהושע בן קרחה אומר, מצוה לבצוע, שנאמר, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכרי' ח טז). והלא כל מקום שיש משפט, אין שלום. שלום, אין משפט. אלא איזה משפט שיש בו שלום. הוי אומר, זה בצוע. תנו רבנן, כי יפלא ממך דבר למשפט כו' (דברים יז ח), (בסנהדרין פי"א):

סימן ז
תנו רבנן, לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקר' יט יז), יכול לא תסטרנו, לא תקללנו. תלמוד לומר, בלבבך, בשנאה שבלב הכתוב מדבר. מנין לרואה דבר מגונה בחברו שחייב להוכיחו. תלמוד לומר, הוכח תוכיח (שם). הוכיחו ולא קבל, מנין שיחזור ויוכיחו. תלמוד לומר, תוכיח. יכול אפילו פניו משתנות. תלמוד לומר, לא תשא עליו חטא (שם). ותניא, הוכח תוכיח. אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין. תלמוד לומר, הוכח תוכיח מכל מקום. ומאן דלא מוכח, מתפיס בההוא עון. דאמר מר, כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה, נתפס על אנשי ביתו. באנשי עירו, נתפס על אנשי עירו. בכל העולם כלו, נתפס על כל העולם כלו. דאמר רבי חנינא, מאי דכתיב, ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג יד). אם שרים חטאו, זקנים מה חטאו. אלא זקנים שלא מיחו בשרים. ואמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב, ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה (יחז' ט ד). אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל, לך רשום על מצחן של צדיקים תי"ו של דיו, כדי שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה. ועל מצחן של רשעים תי"ו של דם, כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולםםם, מה נשתנו אלו מאלו. אמר לה, הללו צדיקים גמורים הם, והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו, רבונו של עולם, היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לה, גלוי וידוע לפני, שאם מיחו בהם לא קבלו מהן. אמרה לפניו, רבונו של עולם, אם לפניך גלוי, להם מי גלוי. חזר ואמר, זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו (שם שם ו). ומאי ממקדשי תחלו. תני רב יוסף, אל תקרא ממקדשי, אלא ממקודשי, אלו בני אדם שקבלו ושקיימו את התורה כלה מאל"ף ועד תי"ו. הא למדת, שאפילו צדיקים גמורים נתפסים על הדור. וכן הוא אומר, והכרתי ממך צדיק ורשע (שם כא ח). צדיק, על שלא מיחה ברשע. וכן אתה מוצא ביאשיה המלך, שנתפס על דורו. וכתיב בו, וכמוהו לא היה לפניו מלך וגו' (מ"ב כג כה). ועד היכן תוכחה. רב אמר, עד הכאה. ושמואל אמר, עד קללה. ורבי יוחנן אמר, עד נזיפה. ושלשתן מקרא אחד דרשו, שנאמר, ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות (ש"א כ ל). וכתיב, ויטל שאול את החנית עליו להכותו (שם שם לג). תני, רבי אומר, איזהו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, אהב את התוכחות. שכל זמן שהתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם, טובה באה לעולם, ברכה באה לעולם, רעה מסתלקת מן העולם, שנאמר, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב (משלי כד כה), על המוכיח ועל המתוכח. ויש אומרים, יחזיק באמונה יתירה, שנאמר, עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי (תהל' קא ו). אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל המוכיח את חברו לשם שמים, זוכה לפלג של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, מוכיח אדם אחרי חן ימצא (מש' כח כג). ולא עוד, אלא שמושכין עליו חוט של חסד, שנאמר, חן ימצא. תנו רבנן, את משפטי תעשו (ויק' יח ד), אלו דברים שנכתבו בתורה, שאם לא נכתבו דין הוא שיכתבו. אלו הן, עבודה זרה [וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל] וברכת השם. ואת חקותי תשמרו ללכת בהם (שם), דברים שיצר הרע משיב עליהן, ואמות העולם משיבין עליהן תשובה. אלו הן, לבישת שעטנז, ואכילת חזיר, ורוק היבמה, והרבעת כלאים, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפורי מצורע, ופטר חמור, ובשר בחלב, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תהו הן, תלמוד לומר, אני ה' (שם), אני חקקתים ואין לך רשות להרהר בהן:

סימן ח
אם כסף תלוה את עמי. זה שאמר הכתוב, יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו, ואבד העושר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה (קהלת ה יב-יג). הכל הקדוש ברוך הוא מנסה. את העשירים, אם ידיהם פתוחה לעניים אוכלין נכסיהם. וצדקה שעושין, הקרן קיימת להם לעולם הבא, שנאמר, והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך (ישע' נח ח). ואומר, אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' (תהלי' מא ב). והעניים מנסה אותן, אם אינן מבעטים בעולם הזה, נוטלין שכרן לעתיד לבא, שנאמר, כי את עם עני תושיע (שם יח כח). איוב נתיסר בעולם הזה ושלם לו כפלי כפלים, שנאמר, ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (איוב מב י). ועשיר שעינו רעה, אבד הוא וממונו מן העולם, שנאמר, ואבד העושר ההוא בענין רע (קהל' ה יג). לא כל מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ולא כל מי שהוא עני היום עני למחר, שנאמר, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלי' עה ח). יש עושר שמור לבעליו לטובתו, ויש עושר שמור לבעליו לרעתו. שמור לבעליו לרעתו, זה עשרו של קרח, שנאמר, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במד' טז לג). ועשרו של המן, שנאמר, ויספר להם המן את כבוד עשרו (אסתר ה יא), ולבסוף ויתלו את המן (שם ז י). שמור לבעליו לטובתו, זה עשרו של יהושפט, שנאמר, ויהי ליהושפט עושר וכבוד לרב (דה"ב יח א). ומה היה לו. ויזעק יהושפט וה' עזרו (שם שם לב). יש גבורה נעשה טובה לבעליה, ורעה לבעליה. טובה לבעליה זה גבורת דוד, שנאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן גבור חיל ואיש מלחמה (ש"א טז יח). וכתיב בו, הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו (שם יח ז). וכתיב, וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד (שם שם טז). רעה לבעליה, זה גבורת גלית שחרף וגדף ואמר, ברו לכם איש (שם יז ח). לסוף, ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינוסו (שם שם נא), שמת באבן הקלע. יש חכמה טובה לבעליה ורעה לבעליה. טובה לבעליה, זה יהושע בן נון, שנאמר, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט). משל למה הדבר דומה. לנמסינן המשקה את כל המדינה, והיו הכל משבחין אותו. אמר להן אחד, שבחו למעין שמספיק לו. כך היו משבחין ליהושע, שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל. אמר להן, שבחו למשה, שנאמר, כי סמך משה את ידיו עליו (שם). חכמה רעה לבעליה, זה בלעם, שנאמר, נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון (במ' כד טז). ולבסוף, ואת בלעם בן בעור הרגו בני ישראל (יהוש' יג כב):

סימן ט
אם כסף תלוה את עמי. זה שאמר הכתוב, כספו לא נתן בנשך (תהל' טו ה). בא וראה, כל מי שיש לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה בריבית, מעלין עליו כאלו קיים את כל המצות, שנאמר, עושה אלה לא ימוט לעולם (שם). ומי היה זה, זה עובדיה שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב, שנאמר, ויקרא אחאב אל עובדיה אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את ה' (מ"א יח ג). והיה מפרנס את הנביאים מנכסיו כל אותו הרעב, ולוה ברבית מיהורם בן אחאב. עובדיהו קים, כספו לא נתן בנשך. ויהורם שנתן בריבית, אמר הקדוש ברוך הוא, עד עכשיו הוא חי, יבא יהוא ויהרגנו, שנאמר, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחז' יח יג). וכתיב, ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו ויצא החצי מלבו ויכרע ברכבו (מ"ב ט כד), על שהקשה בו ופשט את זרועיו ליטול את הריבית, לקיים מה שאמר יחזקאל, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה. ואף בירושלים היו בה אנשים מלוין בריבית, שנאמר, כספך היה לסיגים (ישע' א כב). ומה נעשה להם. כסף נמאס קראו להם כי מאס ה' בהם (ירמ' ו ל), לפיכך כספך היה לסיגים. וכתיב, כספם וזהבם בחוצות ישליכו (יחז' ז יט). למה. על שעברו על התורה, שנאמר, את כספך לא תתן לו בנשך (ויק' כה לז). כשבנה שלמה בית המקדש, עמד בתפלתו אמר, רבון העולם, אם יתפלל אדם על הממון בבית הזה, ואתה יודע שמשחית בממונו, אל תתן לו. ואם תראה שהעושר טוב לו, תן לו, שנאמר, ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה לבדך ידעת את לבב בני האדם (דה"ב ו ל). לפי שבעולם הזה, הרשעים עשירים והם נתונים בשלוה, שהקדוש ברוך הוא משלם להם מעוט מעשים טובים שבידם בעולם הזה, שנאמר, ומשלם לשונאיו אל פניו (דברי' ז י). וכתיב, בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח). אבל לעתיד לבא, הקדוש ברוך הוא פותח אוצרותיו לצדיקים עבדיו בגן עדן. והרשעים שאכלו את הריבית, נושכין בשיניהם את בשרם ותוהין, שנאמר, הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו (קהל' ד ה), ואומר הלואי היינו פועלין וטוענין על כתפנו, שנאמר, טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל (שם שם ו). והעניים, עמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, כי נחם ה' עמו וענייו ירחם (ישעיה מט יג). מדת הקדוש ברוך הוא לא כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, עשיר שיש לו עניים קרובים, שונאן ואינו מודה בהן, שנאמר, כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו (מש' יט ז). והקדוש ברוך הוא, כל העושר והכבוד שלו, מחופף ומרחם על העניים, שנאמר, כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (ישע' יד לב), תלוה את עמי. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם, ישב עולם לפני אלהים (תהל' סא ח), תיישר עולמך בשוה, העשירים והעניים. אמר לו, אם כן, חסד ואמת מן ינצרוהו (שם). אם יהיו כלם עשירים או עניים, מי יוכל לעשות חסד. לא תהיה לו כנושה. אם השאלת אותו, לא תדחקנו. לא תראה לו שדה וכרם או בית ותאמר לו טול ממני עשרת רבוא ותעשה פרקמטיא וכתוב לי על שדך ועל כרמך ועל ביתך, ולמחר הוא מפסיד ותטול את כרמו. מכאן את למד, שכל מי שמלוה ברבית, אינו ירא מן הקדוש ברוך הוא, שנאמר, אל תקח מאתו נשך, (ויק' כה לו). לא תשים עליו נשך. שנו רבותינו, אלו עוברין בלא תעשה, המלוה והלוה והערב והעדים והסופר. לפיכך כלן לוקין. ומנין שהלוה לוקה. דכתיב, לא תשיך לאחיך (דבר' כג כ). למה רבית דומה. למי שנשכו נחש, לא הרגיש לומר מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבט עליו. כך הרבית, אינו מרגיש עד שהיא מתבטבטת עליו. אם חבל תחבל. אומר לו הקדוש ברוך הוא, אם הוא חייב לך, אף אתה חייב לי, שנאמר, כי יחטא לך כי אין אדם אשר לא יחטא (מלכים א ח מו):

סימן י
שני דברים יש כאן, חבל תחבל. למדך הכתוב, שאם נוטל יתד המחרישה, שכשהוא משכים הוא משיבו. כתוב אחד אומר, עד בוא השמש תשיבנו לו. וכתוב אחד אומר, כבוא השמש (דבר' כד יג). אמר מעתה, שאתה צריך להחזיר לו במה שישן, שנאמר, עד בוא השמש. ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד המחרישה. וכן ביומו תתן שכרו (שם שם טו). למה. כי עני הוא. ואומר, כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו, במה ישכב, הרי צנה פוגעת בו בלילה. והיה כי יצעק אלי ושמעתי. שני דברים כאן דומין זה לזה. בשכיר כתיב, ביומו תתן שכרו, כגון שהיה מהלך בדרך והחמור אחריו. מכרו לו אלומה של עמיר נתנה על כתפו, והיה החמור בא בדרך אחריו מקוה לאכול אותו אלומה. מה עשה לו אדוניו. בא והעמידו בבית וקשר האלומה למעלה הימנו. אמרו לו, רשע, כל הדרך הוא רץ בשבילה ולא נתתה לפניו. כך שכיר, עמל ומצטער כל היום, מקוה לשכרו ומוציאו ריקם, ואליו הוא נושא את נפשו. וכאן כתיב, ושמעתי כי חנון אני. מה כתיב אחריו, אלהים לא תקלל. מה ענין זה לזה. מעשה באחד שהלך אצל הדיין עם חבירו. זכהו, יצא ומשבח את הדיין. אמר, אין חכם בעולם כפלוני הדיין והוא מלאך. לזמן חזר אצלו לדין וחייבו. התחיל לקללו ואמר, אין שוטה בעולם כמותו. אמרו לו, אתמול מלאך והיום שוטה. לכך כתיב, אלהים לא תקלל. מה כתיב אחריו, מלאתך ודמעך לא תאחר. אם קללת הדיין, תבואתך אתה מקלל. וכן אתה מוצא, כל זמן שהדיין מקולל, התבואה מתמעטת והרעב בא, שנאמר, ויהי בימי שפוט השופטים (רות א א), דור שופט את שופטיו. לכך נאמר, אלהים לא תקלל, וסמיך ליה, מלאתך ודמעך:

סימן יא
אם כסף תלוה. אמר ירמיה הנביא, כסף נמאס קראו להם (ירמ' ו ל). אתה מוצא, כשגלו ישראל מירושלים, הוציאו אותן בקולרין. אמרו האומות, כבר מאסן אלהיהם, שאמר להם כסף נמאס. מה הכסף נצרף ונעשה כלי ושוב נצטרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה ובאחרונה אדם פורכו (פורסו חרסו) ושוב אינו נעשה למלאכה, כך ישראל אין להם תקומה, שכבר מאסן הקדוש ברוך הוא. כששמע ירמיה כך, אמר לפניו, רבונו של עולם, המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא (ירמ' יד יט). משל למלך שמכה את אשתו. אמר לו שושבינה, אם לגרשה אתה מבקש, הכה אותה עד שתמות. ואם דעתך לחזור עליה, למה תדקדק בהכאתה. אמר ליה, אפילו פלטרין שלי חרב איני מגרשה. כך ירמיה אומר, אם לגרשנו אתה רוצה, הכה אותנו עד שנמות, כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד (איכה ה כב). ואם לאו, מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא השיבו הקדוש ברוך הוא, אם אני מחריב את עולמי איני מגרש ישראל, שנאמר, כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' (ירמ' לא לו). אלא אף על פי כן תנאי התניתי עמהם, שאם יחטאו, יהא בית המקדש מתמשכן על ידיהם, שנאמר, ונתתי משכני בתוככם (ויקר' כו יא), ונתתי משכוני. וכן בלעם אומר, מה טובו אוהליך יעקב (במד' כד ה), כשהן בנויות. ומשכנותיך (שם), כשהן חרבות. אמר הקדוש ברוך הוא, לא שאני חייב לאמות העולם אני ממשכן להן מקדשי, אלא עונותיכם גרמו לי, שנאמר, כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם (ישעי' נ א). וכן התניתי עם משה עליהם, אם כסף תלוה את עמי, שאם עברו על המצות, אני ממשכנן שתי משכונות, שנאמר, אם חבל תחבל. אמר לו משה רבינו, עד מתי. אמר לו, עד בא השמש, עד שיבא משיח, שנאמר, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (מלאכי ג כ). את העני עמך. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל היסורין לצד אחד והעניות לצד אחד. בשעה שבא השטן לקטרג את איוב, כמה דאת אמרת, ויען השטן את ה' ויאמר החנם ירא איוב אלהים (איוב א ט). אמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב, מה אתה רוצה, עניות או יסורים. אמר לו, אני מקבל כל היסורים שבעולם ולא עניות. היאך אעמוד על המקח בשוק ואין בידי פרוטה. מיד ויצא השטן את פני ה' ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו (שם ב ז). התחיל צווח, מי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו (שם כג ג), כנגד מדת הדין. אמר לו אליהוא, מה אתה עומד ומונה, ולא את הוא שבחרת ביסורים יותר מן העניות, שנאמר, השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעני (שם לו כא):

סימן יב
אם כסף תלוה. זה שאמר הכתוב, טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, כי לעולם לא ימוט וגו' (תהל' קיב ה-ו). כל בריותיו של הקדוש ברוך הוא לוין זה מזה. היום לוה מן הלילה ולילה לוה מן היום ואינן דנין זה עם זה כמו הבריות, שנאמר, יום ליום יביע אומר וגו', אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם (שם יט ג-ד). הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים לוין מן הלבנה. וכשהקדוש ברוך הוא רוצה, אינו מוציאן, שנאמר, האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום (איוב ט ז). האור לוה מן השמש והשמש לוה מן האור, שנאמר, שמש ירח עמד זבולה (חבק' ג יא). החכמה לוה מן הבינה והבינה לוה מן החכמה, שנאמר, אמר לחכמה אחתי את (משלי ז ד). החסד לוה מן הצדקה והצדקה לוה מן החסד, שנאמר, רודף צדקה וחסד (שם כא כא). השמים לוין מן הארץ והארץ לוה מן השמים, שנאמר, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים (דברי' כח יב). התורה לוה מן המצות והמצות לוין מן התורה, שנאמר, שמור מצותי וחיה (משלי ז ב). בריותיו לוין זה מזה ומשלמים זה לזה, ובשר ודם לוה מחברו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל. והנוטל רבית, אומר להקדוש ברוך הוא, אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר צמחים שאתה מעלה, שכר מאורות שאתה מאיר, שכר נשמה שנפחת, שכר גוף שאתה שומר, אמר הקדוש ברוך הוא, ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית, ומה הלותה ארץ ואינה נוטלת רבית. אלא אני נוטל את הקרן שהלויתי, והיא נוטלת את שלה, שנאמר, וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת יב ז). ומי שהוא נוטל רבית מה כתיב בו, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחזק' יח יג). משל למלך שפתח אוצרות לאחד, התחיל מונה בו את העניים, הורג בו אלמנות, מבזה בו את האביונים, מפשיט בו ערומים, עושה בו חמס וגזל, ממלא אותו שקר ומפסיד אוצר המלך. כך הקדוש ברוך הוא פתח אוצרו לעשירים והכל שלו, שנאמר, לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח). התחיל העשיר להלוות ברבית, מונה את האלמנות ודוחקן ברבית, מבזה בו את האביונים ומפשיט בו את הערומים המבקשין ממנו צדקה. והקדוש ברוך הוא צווח, לועג לרש חרף עשהו (משלי יז ה). היה חייב לו חבירו מנה, מכהו ומפשיטו ויושב ערום, עושה בו חמס וגזל, שמסרו לו משכונו שלהן והוא בולען. והקדוש ברוך הוא אומר לו, הוי שודד ואתה לא שדוד, ובוגד ולא בגדו בך, כהתימך שודד תושד, כנלותך לבגוד יבגדו בך (ישע' לג א). נתן לו הקדוש ברוך הוא ממון מן אוצרו שהוא של אמת, והוא עושה ממנו אוצר של שקר, שנאמר, חרשתם רשע, עולתה קצרתם, אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך (הושע י יג). לפיכך, כעבור סופה ואין רשע. וכן שלמה צווח, אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם (משלי כב כב-כג). אלהים לא תקלל. מה ראה להזהיר על הדיינים ועל הנשיא. אתה מוצא, שלא לקה קרח ועדתו אלא על שבזו משה ואהרן. ואף אנשי ירושלים לא לקו אלא על שבזו דברי הנביאים, שנאמר, ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא (דה"ב לו טז). ואומר, חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב (ירמיה ה ג). לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא על כבודן של זקנים, שהן מזהירין לישראל על עבודה זרה, שנאמר, ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. מה כתיב אחריו, שלש רגלים תחוג לי בשנה. קבע להן הקדוש ברוך הוא לישראל חג המצות, שבו עשה להן נסים במצרים, וחג הקציר, שבו נתן להם את התורה שאוכלין מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת להן לעולם הבא, שנאמר, טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מכסף נבחר (משלי ח יט). חג האסיף, שהקדוש ברוך הוא ממלא בתיהם מן הברכה, שנאמר, כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך, וימלאו אסמיך שבע, ותירוש יקביך יפרוצו (משלי ג ט-י). לכך נאמר, ראשית בכורי אדמתך:

סימן יג
אם כסף תלוה. זה שאמר הכתוב, נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (שם כח כב). איש רע עין, זה קין, שהבדיל עצמו ליטול את העולם. כיצד. כשהיו קין והבל בעולם, מה כתיב בהן, ויהי בהיותם בשדה (ברא' ד ח), על עסקי שדה נהרג הבל. אמר לו קין להבל, נחלוק העולם, טול את המטלטלין, ואני את השדות. והוא שחשב להוציא אותו מן העולם. חלקו ביניהם, נטל הבל המטלטלין וקין הקרקעות, והיה מהלך הבל בעולם וקין רודפו ואמר ליה צא מתוך שלי. רץ להרים והוא אחריו ואומר זו שלי, עד שעמד עליו והרגו, שנאמר, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו (שם). ולא ידע כי חסר יבואנו. מה חסרו. נע ונד תהיה בארץ (שם שם יב). בכל מקום שהיה הולך, היה הקדוש ברוך הוא מביא רוח רעה לרגלו והיו מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו מן העולם. ושלמה צווח, אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה (קהלת ו ג), כך כל המלוה את חברו ברבית, סוף שנצרך לבריות, שנאמר, ולא ידע כי חסר יבואנו. מה כתיב למעלה מן הענין, אם ענה תענה, צעק יצעק, שמע אשמע, כלו כפול, ללמדך, שאין הפרגוד ננעל בפניו. מה כתיב אחריו, וחרה אפי והרגתי אתכם וגו'. אימתי. אם כסף תלוה:

סימן יד
אם כסף תלוה. זה שאמר הכתוב, מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו (משלי כח ח). כיצד. היה ישראל צריך ללוות ובא נכרי ואמר מוטב שאלוה לגוי ואטול ממנו רבית מלהלוות את ישראל שלא ברבית, והלוה לו והעשיר, לפיכך שלמה צווח עליו, מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו, זה עשו. ועשו חונן דלים הוא, עושק דלים הוא. אלא שהמלכות שומעת שהוא נושך את הרבית, ומתגרה בו ונוטלת ממונו ובונה ממנו דמוסיות ומרחצאות ואסטווניות שבמדינה וצרכי העוברים והשבים. הוי, לחונן דלים יקבצנו:

סימן טו
אם כסף תלוה. כך פתח רבי תנחומא, מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו (שם יט יז). מלוה ה' חונן דל, כביכול לה' הוא מלוה. וגמולו ישלם לו. אמר רבי פינחס הכהן בן חמא אמר רבי ראובן, מהו וגמולו ישלם לו. יכול נתן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא משלם לו. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו. חייך, שאני מחזיר לך נפש תחת נפש. למחר בנך או בתך באין לידי חולי ולידי מיתה, ואזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם מן המיתה. הוי, וגמולו ישלם לו, שאני משלם לך נפש תחת נפש. אמר הקדוש ברוך הוא, דייך שנקראת מלוה לי. אמר הקדוש ברוך הוא, אם כסף תלוה את עמי, אתה עמי, תזכה למחיצתי. את מוצא, על כל עבירה ועבירה שאדם עושה, הקדוש ברוך הוא יושב עליו במשפט לומר היאך יוצא משפטו. למי שהוא גונב ולמי שהוא נואף ולמי שהוא עובר עבירה, הקדוש ברוך הוא יושב עליו במשפט. וכן את מוצא בימי אחאב, שאמר מיכה, ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדין עליו וגו' (מ"א כב יט). וכי יש שמאל למעלן. והא כתיב, ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו' (שמות טו ו). וכן הוא אומר, ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל (תהל' קיח טז). ומה הוא מימינו ומשמאלו. אלא אלו שמלמדין זכות נקראו מימינו, ואלו שמלמדין חובה נקראו משמאלו. ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמת גלעד (מ"א כב כ). ללמדך, שהוא נושא ונותן עמהם בדין. ויאמר זה בכה וזה אומר בכה, ויצא רוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו (שם שם כ-כא). אמר לו, יודע אתה אחריו עבירה. אמר לו, הן. התחיל נושא ונותן בדינו, שנאמר, ויאמר זה בכה וזה אומר בכה. אבל המלוה ברבית, אין הקדוש ברוך הוא נושא ונותן בדינו, שנאמר, בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה (יחז' יח יג), פוסק את דינו מיד. מלאכי השרת אומרים, את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו (שם), לא יחיה. לכך אמר משה, אם כסף תלוה. בא וראה מה בין מעשה בני אדם למעשה של הקדוש ברוך הוא. אדם שהוא חייב לחבירו מאתים או רבוא או שלש מאות, והוא אומר לו תן לי את שלי, ואומר לו אין בידי כלום, מיד עושין מריבה ומבזין זה את זה. והקדוש ברוך הוא אינו כן. את מוצא בקיץ שהיום לוה מן הלילה מתקופת טבת עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם (תהל' יט ד). לכך הזהיר הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לישראל, אם כסף תלוה את עמי, לא תנהג בו מנהג בזיון, שהוא עמי. את העני עמך, הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני, עמך. את העני עמך, מכאן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, ענייך ועניי עירך, ענייך קודמין. עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת. אמר רב נחמן ב"ר, ראה מה כתיב, נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל (דבר' טו י). כי בעבור או למען או בשביל או תחת הדבר הזה לא נאמר, אלא בגלל. אני עשיתי אותך עשיר ואותו עני, אם אין אתה נותן לו, אני הופך את הגלגל ואעשה אותך עני ואותו עשיר. למה. כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהל' עה ח). אמר רבי שילא, בא וראה מה כתיב, לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון (דבר' טו ז). מה הוא מאחיך. לא כתיב מעני אלא מאחיך, ששניכם שוים. ואל תגרום לעצמך שתעשה כמותו. מאחיך, לשון יונית הוא. לפיכך, את העני עמך. אמרו עליו על רבי תנחום בר חנילאי, כשהיה לוקח לביתו בשר או ירק או כל דבר, היה אומר לבני ביתו, הפרישו לעניים חלקם, שלא לקחתי לכם אלא ליטרא אחת של בשר ולעניים חצי ליטרא. שהיה מקיים, ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, גם את זה לעומת זה עשה האלהים על דברת וגו' (קהלת ז יד). ביום טובה היה בטוב, בגמילות חסדים שתעשה עם העניים. וביום רעה ראה, לפי שאינך רחוק מן העניות, שאין לך רעה גדולה מן העניות. לכך נאמר, את העני עמך:

סימן טז
אם חבל תחבל. אמר הקדוש ברוך הוא, כמה את חייב לי, אתה חוטא לפני ואני ממתין לך, ונפשך עולה אצלי בכל יום ובכל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון והיא מתחייבה, אני מחזיר לך את נפשך שאתה חייב לי. אף אתה אף על פי שהוא חייב לך, אם חבל תחבל, עד בא השמש תשיבנו לו. כי הוא כסותה לבדה. אף אתה דבר אחד יש לי אצלך, אם אין אתה מחזיר משכונו, איני מחזיר לך את נפשך. לפיכך, אם חבל תחבל. והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. שהוא קורא תגר לפני ואומר, רבון העולם, אני אדם והוא אדם. הוא שוכב על מטתו, ואני במה אשכב. לפיכך, ושמעתי כי חנון אני. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, הייתי שומע צעקת יחידים ולעתיד, והיה טרם יקראו ואני אענה (ישע' סה כד). והנביא אומר, כי עם בציון ישב וגו' (שם ל יט):

סימן יז
הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך. זה שאמר הכתוב, ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואומר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובי (ירמ' ג יט). איך אשיתך בבנים. אמר רבי אלעזר בן פדת, אין לשון אשיתך אלא לשון הבדלה. אמר הקדוש ברוך הוא, אני ואתם עלה על דעתי להיות בעולם, שאני אב ואתם בנים, היאך עשיתם להכניס ביני וביניכם אומות אחרות. איך אשיתך בבנים. אין הלשון הזה אלא לשון בדילה, כמה דאת אמרת, וישת לו עדרים לבדו (ברא' ל כ). רבי חמא בר חנינא אמר, איך אשיתך בבנים, לשון שנאה הוא, כמה דאת אמרת, ואיבה אשית בינך ובין האשה (שם ג טו). שאהבה גדולה היתה ביני וביניכם, שנאמר, אהבתי אתכם (מלאכי א ב), ואתם גרמתם לעצמכם לשנוא אתכם. ורבי יהושע בן לוי אמר, איך אשיתך בבנים, אני הייתי מלמד סניגוריא עליכם, ואתם גרמתם לעצמכם לקטרג אתכם. ואין לשון אשיתך אלא חיוב, כמה דאת אמרת, אם כופר יושת עליו (שמות כא ל). ורבי ברכיה אמר, אין לשון אשיתך אלא הפקר, כמה דאת אמרת, ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית (ישע' ה ו). חביבים הייתם לפני, כאדם שיש לו כרם יפה, מעדרו ומסקלו ומנכשו, ועשיתם לעצמכם הפקר, מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים (שם שם ד). ואתן לך ארץ חמדה (ירמ' ג יט), ארץ שנתחמדו לה כל גדולי עולם. אברהם אומר לבני חת, תנו לי אחוזת קבר עמכם (ברא' כג ד). ואף הקדוש ברוך הוא מחבבה לפני יצחק, שנאמר, גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך (שם כו ג). יעקב אמר, בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני (שם נ ה). הוי, ארץ חמדה נחלת צבי (ירמ' ג יט). מה צבי זה שוחטין ומפשיטין אותו מעורו ואחר כך מחזירין את הבשר לעור ואין העור מחזיקו, כך ארץ ישראל לא היתה מחזקת את פירותיה. ראה מה כתיב, והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישע' ל כד). בראשונה היו זורין ברחת, ואחר כך במזרה. למה. שהיה הדגן יותר מן התבן, ואף על פי כן היה בתוך התבן פירות. מנין. שכן כתיב, בליל חמיץ יאכלו, בלילים היו מן הפירות. הוי, נחלת צבי צבאות גוים (ירמ' ג יט), נחלה שאינה מחזקת פירותיה כצבי. דבר אחר, נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שנתאוו לה מלכי העולם. כיצד. כתיב, מלך יריחו אחד, מלך העי אשר מצד בית אל אחד (יהושע יב ט), ואין בין יריחו לעי אלא שלשה מילין, והוא אומר כן. אלא כל מלך שהיה מולך בחוצה לארץ, אם לא היה קונה בארץ ישראל לא היה נקרא מלך. למה. שהיו מתאוים לארץ ישראל ולפירותיה. הוי, נחלת צבי צבאות גוים. אמר רבי פרנך בשם רבי יוחנן, ראה מה כתיב, וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה (יהושע ז כא), פורפוריא בבליקון, שהיה מלך בבל לובש ושולט ביריחו. הוי אומר, נחלת צבי צבאות גוים. ואומר, אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי (ירמ' ג יט). מה האב זקוק לתפנוקיה של בתו, כך הייתי זקוק לכם, שנאמר, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמו' טז ד). ואומר, ותעל שכבת הטל וגו' (שם שם יד). ואומר, אבי תקראי לי ומאחרי לא תשובי, אכן בגדה אשה מריעה כן בגדתם בי בית ישראל (ירמ' ג יט-כ). אמר רבי יהודה בי רב שלום, ולואי כאשה בוגדה מרעה. האשה שיש לה ריעה הוא מאכילה ומשקה, אוהבת אותו. כיון שנתמעטה ידו, מנחת אותו והולכת לה, אכן בגדה אשה מריעה. אני לא עשיתי כן, אלא המן ירד לכם והבאר עולה. כלום חסרתי אתכם דבר שבגדתם בי. אמר הקדוש ברוך הוא, אומות העולם בגדו בי ונתתי להם שרים שיהו משמשין אותן. אף אתם כן, אני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם, שנאמר, הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך (שמו' כג כ). כשזכיתם וקבלתם את התורה והייתם עושים רצוני, הייתי מהלך לפניכם, שנאמר, וה' הולך לפניהם יומם (שם יג כא). ועכשיו שעשיתם עבודה זרה כאמות העולם, איני משלח לפניכם אלא מלאך:

סימן יח
הנה אנכי שולח מלאך לפניך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לפניך אני משלח ולא לפניהם. אמר משה, אם לפני אתה משלח, איני מבקש, אלא ועתה ילך נא ה' בקרבנו. ראה מה בין הראשונים לאחרונים, הקדוש ברוך הוא אמר למשה, הנה אנכי שולח מלאך. השיבו, איני חפץ אלא לך. יהושע בן נון ראה את המלאך ונפל על פניו, שנאמר, ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו (יהושע ה יד). ואמר לו, הלנו אתה אם לצרינו, וא"ר יצחק מה עשה לו המלאך כיון ששמע הלנו אתה אם לצרינו. התחיל צועק מתחת צפרני רגליו, ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי (שם שם יד), הרי שתי פעמים באתי להנחיל את ישראל. אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו, ועתה באתי. מיד ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה ה' מדבר אל עבדו (יהוש' ה יד), אבל משה דחה אותו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך. אמר רבי שמעון בן לקיש, כתיב, באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא ד). אמר לו, צנה נעשה לך ולכל מי ששמר את התורה. כיוצא בך, צנה וסוחרה אמתו (שם). לפיכך לשמרך, בדין הוא שישמרך. לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, זה אחד מן המקראות המחוורת שבית המקדש שלמטן מכוון כנגד בית המקדש שלמעלן. השמר מפניו ושמע בקולו (שמו' כג כא). למה. לא זכיתם לשמוע בקולי, שמעו בקולו של מלאך, הוא אינו יכול לישא לפשעכם. למה. שהוא מן הכת שאינן חוטאין. לכך כתיב, כי לא ישא לפשעכם. דבר אחר, כי לא ישא לפשעכם, למה, שהוא שליח. וכל מה שהשליח משתלח לעשות, הוא עושה. אבל אני נושא לכם פנים, שנאמר, ישא ה' פניו אליך (במד' ו כו). אמר דוד, רבונו של עולם, למלאך אתה מוסרנו שאינו נושא פנים, אם עונות תשמור יה ה' מי יעמד (תהל' קל ג). אם תאמר אין הסליחה מסור לך, כי עמך הסליחה למען תורא (שם שם ד). לא מסרת אותה למלאך שר הפנים, שנאמר, כי לא ישא לפשעכם (שמו' כג כא). למה. כי שמי בקרבו (שם). אמר רבי שמעון בן לקיש, שמו של הקדוש ברוך הוא משותף עם כל מלאך, שנאמר, כי שמי בקרבו (שם). אמר לו משה, איני מבקש שילך מלאך עמנו אלא אתה. ואם אין אתה הולך, אין אנו זזים ממקומנו, שנאמר, ובמה יודע אפוא, הלא בלכתך עמנו (שם לג טז). אמר לו, חייך, ואף לא ילך מלאך, אלא ושלחתי את הצרעה לפניך. כיצד האמוריים מתים. אמר רבי לוי, שתי צרעיות היה הקדוש ברוך הוא מזווג לכל אחד ואחד מהן, וכל אחת ואחת הולכת ושופכת ארסה לתוך עינו והעין מתבקע ונופל מלא קומתו ומת. רבי אחא בר רב אמר, החלחול היה נכנס להם, והיו מתרפין לפני ישראל והורגין אותן. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, היו נעשים פניהם כמוסקות מכבשן האש, והיו מתרפין לפני ישראל והורגין אותן. רבי אבא בר כהנא אמר, הקדוש ברוך הוא היה אוסרן לפני ישראל, והיו באין והורגין אותם, שנאמר, ויתן ה' אלהינו בידינו גם את עוג (דבר' ג ג), כאדם שאוסר שונאו של בנו ונותנו לפני בנו. ולא תאמר שקטנים היו האמוריים. ראה מה כתיב בהן, ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט). ואשמיד פריו ממעל, זה שר שלהם. ושרשיו מתחת, אלו האמוריים. וכן הוא עושה לעתיד, נפרע מן השרים של אמות העולם תחלה, ואחר כך על מלכי האומות, שנאמר, והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעי' כד כא). אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בעולם הזה, מלאך הייתי משלח להבריח מפניכם אמות העולם. אבל לעתיד, אני מנהיג אתכם ואליהו אני משלח לפניכם, שנאמר, הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (מלאכי ג כג):

סימן יט
הנה אנכי שלח מלאך. זה שאמר הכתוב, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהל' צא יא). עשה אדם מצוה אחת, מוסרים לו מלאך אחד. עשה שתי מצות, מוסרין לו שני מלאכים. עשה כל המצות, מוסרין לו מלאכים הרבה, שנאמר, כי מלאכיו יצוה לך. ומי הן המלאכים. אלו שמשמרים אותו מן המזיקין, שנאמר, יפול מצדך אלף ורבבה מימינך (שם שם ז). ומה הוא יפול, שמשלימים לו. כענין שנאמר בדברי הימים, וממנשה נפלו על דוד (דה"א יב יט). וכתיב, בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה (שם שם כא). ורבבה מימינך. למה מן השמאל אלף ומן הימין רבבה. לפי שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה, ששמו של הקדוש ברוך הוא כתיב בתפילין, והתפילין נתונים על השמאל, שנאמר, וקשרתם לאות על ידך (דברי' ו ח). אמר ליה רבי חנינא, אין כתיב כאן יהא מצדך אלא יפול. שמאל שאינה פשוטה במצות, אינה מפלת אלא אלף מזיקין. וימין שהיא פשוטה במצות, מפלת רבוא מזיקין. אמר רבי יהושע בן לוי, מהו יפול מצדך אלף, הקדוש ברוך הוא מוסר לכל אחד מישראל רבוא ואלף מלאכים, שיהו משמרין אותו ועושין לו דרך, ואחד מהן מכריז לפניו ואומר, תנו כבוד לצלמו של הקדוש ברוך הוא, לפי שכל העולם כלו מלא רוחות ומזיקים. אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי לוי, אין לך בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין מזיקין. והיאך עשויין. אמר רבי לוי, פורמא בפניהם, כגון חמורים של טוחנים. וכשהעונות גורמין, הפורמא נגלה והאדם נשתטה. וכשהמלאך כורז, האדם בשלום. שתק, מיד נזוק, והמלאך אומר נשלם פלוני, שנאמר, ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים (איוב לג כב). למתים אינו אומר כאן אלא לממיתים, לאותן מלאכי חבלה שהוא נמסר להם. ומנין שמלאך כורז לפניו, שנאמר, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף (שם שם כג). אם יהא מן אותן אלף, כורז לפניו, להגיד לאדם יושרו (שם). אותה שעה, ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר (שם שם כד). הוי, אם נתרבה במצות, רבוא ואלף מלאכים משמרין אותו. ואם הוא שלם בתורה ובמעשים טובים, הקדוש ברוך הוא משמרו, שנאמר, ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך (תהל' קכא ה). וכן אתה מוצא ביעקב שכתוב בו, איש תם יושב אוהלים (ברא' כה כז), איש תם במעשים טובים, יושב אוהלים עוסק בתורה ונתרבה במצות, נמסרו לו מחנות מלאכים לשמרו, שנאמר, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחניים (שם לב ב-ג). ואומר, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, והנה ה' נצב עליו ויאמר, והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך (שם כח יב-טו). אמר רבי הושעיא, אשרי ילוד אשה שראה מלך מלכי המלכים ופמליא שלו משמרין אותו ומשלח מלאכים בשליחותו, שנאמר, וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו (שם לב ד). וכן הוא אומר, המלאך הגאל אותי מכל רע (שם מח טז). אמר הכתוב, מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ ז):

סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט