| |
תנ"ך  נביאים ירמיהו
ירמיהו פרק יד
א אֲשֶׁר הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, עַל-דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת.
ב אָבְלָה יְהוּדָה, וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ; וְצִוְחַת יְרוּשָׁלִַם, עָלָתָה.
ג וְאַדִּרֵיהֶם, שָׁלְחוּ צעוריהם (צְעִירֵיהֶם) לַמָּיִם; בָּאוּ עַל-גֵּבִים לֹא-מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם--בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ, וְחָפוּ רֹאשָׁם.
ד בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה, כִּי לֹא-הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ; בֹּשׁוּ אִכָּרִים, חָפוּ רֹאשָׁם.
ה כִּי גַם-אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה, יָלְדָה וְעָזוֹב: כִּי לֹא-הָיָה, דֶּשֶׁא.
ו וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל-שְׁפָיִם, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים; כָּלוּ עֵינֵיהֶם, כִּי-אֵין עֵשֶׂב.
ז אִם-עֲוֹנֵינוּ, עָנוּ בָנוּ--יְהוָה, עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ: כִּי-רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ.
ח מִקְוֵה, יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעוֹ, בְּעֵת צָרָה--לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ, וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן.
ט לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם, כְּגִבּוֹר לֹא-יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ; וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְהוָה, וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא--אַל-תַּנִּחֵנוּ. {ס}
י כֹּה-אָמַר יְהוָה לָעָם הַזֶּה, כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ--רַגְלֵיהֶם, לֹא חָשָׂכוּ; וַיהוָה, לֹא רָצָם--עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם, וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם. {פ}
יא וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי: אַל-תִּתְפַּלֵּל בְּעַד-הָעָם הַזֶּה, לְטוֹבָה.
יב כִּי יָצֻמוּ, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל-רִנָּתָם, וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה, אֵינֶנִּי רֹצָם: כִּי, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר, אָנֹכִי, מְכַלֶּה אוֹתָם. {ס}
יג וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא-תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב, לֹא-יִהְיֶה לָכֶם: כִּי-שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם, בַּמָּקוֹם הַזֶּה. {ס}
יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי--לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים, וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם; חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם ואלול (וֶאֱלִיל), ותרמות (וְתַרְמִית) לִבָּם, הֵמָּה, מִתְנַבְּאִים לָכֶם. {ס}
טו לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה, עַל-הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא-שְׁלַחְתִּים, וְהֵמָּה אֹמְרִים, חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת: בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ, הַנְּבִאִים הָהֵמָּה.
טז וְהָעָם אֲשֶׁר-הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב, וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה--הֵמָּה נְשֵׁיהֶם, וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם; וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם, אֶת-רָעָתָם.
יז וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם וְאַל-תִּדְמֶינָה: כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה, בְּתוּלַת בַּת-עַמִּי--מַכָּה, נַחְלָה מְאֹד.
יח אִם-יָצָאתִי הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה חַלְלֵי-חֶרֶב, וְאִם בָּאתִי הָעִיר, וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב: כִּי-גַם-נָבִיא גַם-כֹּהֵן סָחֲרוּ אֶל-אֶרֶץ, וְלֹא יָדָעוּ. {ס}
יט הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת-יְהוּדָה, אִם-בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ--מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ, וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא; קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב, וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה.
כ יָדַעְנוּ יְהוָה רִשְׁעֵנוּ, עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ: כִּי חָטָאנוּ, לָךְ.
כא אַל-תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל-תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ; זְכֹר, אַל-תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ.
כב הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים, וְאִם-הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים; הֲלֹא אַתָּה-הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, וּנְקַוֶּה-לָּךְ--כִּי-אַתָּה עָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-אֵלֶּה. {פ}
|
|
