| |
תנ"ך  כתובים קוהלת
קהלת פרק ו
א יֵשׁ רָעָה, אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְרַבָּה הִיא, עַל-הָאָדָם.
ב אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן-לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר-יִתְאַוֶּה, וְלֹא-יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ--כִּי אִישׁ נָכְרִי, יֹאכְלֶנּוּ: זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע, הוּא.
ג אִם-יוֹלִיד אִישׁ מֵאָה וְשָׁנִים רַבּוֹת יִחְיֶה וְרַב שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי-שָׁנָיו, וְנַפְשׁוֹ לֹא-תִשְׂבַּע מִן-הַטּוֹבָה, וְגַם-קְבוּרָה, לֹא-הָיְתָה לּוֹ--אָמַרְתִּי, טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל.
ד כִּי-בַהֶבֶל בָּא, וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ; וּבַחֹשֶׁךְ, שְׁמוֹ יְכֻסֶּה.
ה גַּם-שֶׁמֶשׁ לֹא-רָאָה, וְלֹא יָדָע; נַחַת לָזֶה, מִזֶּה.
ו וְאִלּוּ חָיָה, אֶלֶף שָׁנִים פַּעֲמַיִם, וְטוֹבָה, לֹא רָאָה--הֲלֹא אֶל-מָקוֹם אֶחָד, הַכֹּל הוֹלֵךְ.
ז כָּל-עֲמַל הָאָדָם, לְפִיהוּ; וְגַם-הַנֶּפֶשׁ, לֹא תִמָּלֵא.
ח כִּי מַה-יּוֹתֵר לֶחָכָם, מִן-הַכְּסִיל; מַה-לֶּעָנִי יוֹדֵעַ, לַהֲלֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים.
ט טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם, מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ; גַּם-זֶה הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.
י מַה-שֶּׁהָיָה, כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ, וְנוֹדָע, אֲשֶׁר-הוּא אָדָם; וְלֹא-יוּכַל לָדִין, עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ.
יא כִּי יֵשׁ-דְּבָרִים הַרְבֵּה, מַרְבִּים הָבֶל; מַה-יֹּתֵר, לָאָדָם.
יב כִּי מִי-יוֹדֵעַ מַה-טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים, מִסְפַּר יְמֵי-חַיֵּי הֶבְלוֹ--וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל: אֲשֶׁר מִי-יַגִּיד לָאָדָם, מַה-יִּהְיֶה אַחֲרָיו תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
|
