מדרש תנחומא

פרשת בהר סיני

סימן א
וכי תמכרו ממכר לעמיתך. זה שאמר הכתוב, נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי כח כב). הפסוק הזה מדבר בהרבה בני אדם. נבהל להון איש רע עין, זהו קין. אמר הקדוש ברוך הוא, אתה נבהלת לירש את העולם, חייך. חסרון יש לך. הוי, ולא ידע כי חסר יבואנו. ומה היה לו. שנטלטל בעולם, שנאמר, נע ונד תהיה בארץ (ברא' ד יב). דבר אחר, נבהל להון איש רע עין, זה עפרון החתי. בשעה שמתה שרה, הלך אברהם אצל עפרון, שימכור לו את המערה. אמר ליה עפרון, תן לי את דמיה. ואמר ליה, ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא (שם כג טו). התחיל אברהם צובר את הכסף לעפרון, שנאמר, וישמע אברהם אל עפרן וישקל אברהם (שם שם טז). אמר בן מארא, אף על פי שאמר רבי חנינא כל שקלים שבתורה סלעים הם חוץ מאלו שהם קנטרין. ארבע מאות קנטרין צבר אברהם לפני עפרון. כיון שראה עפרון את הכסף, נבהל ונחפז ואמר, במבחר קברינו קבור את מתך (שם שם ו). אמר הקדוש ברוך הוא, נבהלת לממון. חייך, חסרון יש לך בדבר. ומהו חסרונו. אמר רבי יהודה הלוי בר שלום, כל עפרון שכתוב כאן, עד שלא נטל את הכסף מאברהם, מלא, וזה חסר, וישקול אברהם לעפרן (שם שם טז), חסר וי"ו כתיב. דבר אחר, נבהל להון איש רע עין, זה המלוה מעותיו ברבית, שהוא נבהל להעשיר. ומארה ניתנה בנכסיו, שנאמר, ולא ידע כי חסר יבואנו. [דבר אחר, נבהל להון איש רע עין, אלו סוחרי שביעית, שמתבהלין להעשיר ואין משמרין את השביעית, וסבורין שהן מתעשרין. אמר הקדוש ברוך הוא, חייך, חסרון יש לך בדבר]. כיון שלא שמר את השמטה, התחילה המארה נכנסת בממונו והוא מוכר. מה כתוב למעלה מן הענין, ושבתה הארץ שבת לה'. ואחרי כן, וכי תמכרו ממכר. אמר רבי אלעזר הקפר, כתיב, שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז (שה"ש ה טו), העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן. אמר רבי שמואל בר גוריא, אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן. מה כתיב למעלה, וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל כי תבאו אל הארץ, ושבתה הארץ. ואחרי כן פרשת יובל, וספרת לך שבע וגו'. אם לא שמר שמיטות ויובלות, או אם לא שמר אחת מהם, סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו, וכי תמכרו ממכר לעמיתך. חזר בו, יפה. ואם לא יחזור בו, סוף שהוא מוכר את שדהו, שנאמר, (ו) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. חזר בו, יפה. ואם לאו, סופו למכור את ביתו, שנאמר, ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה. חזר בו, יפה. ואם לאו, סופו שהוא מחזר ומסבב על הפתחים, שנאמר, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. חזר בו, יפה. ואם לאו, סופו שהוא מוכר את עצמו, שנאמר, וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך. חזר בו, מוטב. ואם לאו, סוף הוא נמכר לגוים, שנאמר, וכי תשיג יד גר ותושב עמך. ולא הוא לבדו, אלא הוא וכל ישראל. שכן את מוצא בימי ירמיה, בשביל שחללו את השביעית, נמכרו לנכרים שנאמר, ויעל עליהם מלך כשדים ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם וגו' (דה"ב ו יז), הרי ענין ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ראה האיך נמכרין לנכרים בשביל שחללו את השביעית. אמר לפניו, רבונו של עולם, לא כן אמרת, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. קיים מה שאמרת להם וקראת אותם אחי ורעי, שנאמר, למען אחי ורעי (תהל' קכב ח). וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. כשתמוט ידם לפני נבוכדנצר, כביכול שכינה עמהם, שנאמר, למענכם שלחתי בבלה (ישע' מג יד). והחזקת בו, תפוש עמהן בדין שלא יאבדו. אלא מה. גר ותושב וחי עמך, אף על פי שהן נעשין גרים ותושבים בבבל, אם לא תחנם, הרי הן אבודין. וחי עמך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, בעונותיהם אני מוכר את ביתי לכשדים, שנאמר, ואיש כי ימכור בית מושב, זה ביתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, כי בחר ה' בציון, אוה למושב לו (תהל' קלב יג). ומה היה וישרף את בית ה' ואת בית המלך (מ"ב כה ט). עיר חומה, זה עירו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, וינתצו את חומת ירושלים וגו' ויגל השארית וגו' ויהיו לו ולבניו לעבדים (דה"ב לו יט-כ). הוא שהקדוש ברוך הוא אומר, וכי תשיג יד גר ותושב, יד גר, זה נבוכדנצר. ותושב, זה מלכות מדי. ונמכר לגר תושב, זו מלכות יון. או משפחת גר, זו מלכות אדום. אמר משה, רבונו של עולם, למה נמכרו ישראל למלכיות הללו. אמר לו, מפני שהן מחללין את השביעית, שנאמר, ויגל השארית מן החרב (שם), וסיפיה דקרא, אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה, עד מלאות שבעים שנה. לפיכך הקדוש ברוך הוא אומר למשה בסוף כל הפרשיות הללו, רצונך שלא יגלו, הזהירם על השמיטים ועל היובלות. הוא שאמר בסוף הפרשיות, את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, אני ה' (ויק' כו ב). ומהו אני ה'. אני הוא שעתיד ליתן שכר טוב אם ישמרו אותן. ואם יבטלו אותן, אני הוא שעתיד ליפרע מהם על ידי המלכיות. לפיכך הוי אומר להן שיזהרו על השביעית, שנאמר, ושבתה הארץ שבת לה', שלא יגיען אותן הפרשיות הכתובות אחריהן. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו, שלא תהיו מונים זה את זה. אמר הקדוש ברוך הוא, שאף אני מכרתי העולם כלו לאברהם ולא הוניתי אותו. חזר והקנה אותו לי, שנאמר, קונה שמים וארץ (בראשי' יד יט). אימתי. בשעה ששמר אברהם מצותיו של הקדוש ברוך הוא. עד שלא נתנה התורה לישראל, שמרה אברהם אבינו. אמר רבי שמואל בר נחמן משום רבי אלכסנדראי, אפילו עירובי תבשילין שמר אברהם, שנאמר, עקב אשר שמע אברהם וגו' (שם כו ה). מהו עקב. אמר רבי שמעון בן לקיש, בן שלש שנים הכיר אברהם להקדוש ברוך הוא מנין עק"ב, ע' שבעים, ק' מאה, ב' שנים, הרי מאה ושבעים ושתים. וכל ימיו של אברהם, מאה ושבעים וחמש. צא מהם שלש שנים שהיה קטן, הוי, בן שלש שנים הכיר אברהם להקדוש ברוך הוא. כיון שראה הקדוש ברוך הוא שחבב אברהם את המצות, התחיל מקנה אותו בעליונים ובתחתונים, שנאמר, ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (שם יד יט). וכן הוא אומר, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה (שם יג טו). אמר הקדוש ברוך הוא, כל העולם כולו שלי הוא, ומכרתי אותו לאברהם על ששמר מצותי. ואתם, בעונותיכם גרמתם להיות דומה לתושב ששכר בית מבעליו. שכך ירמיה אמר, למה תהיה כגר בארץ וכאזרח נטה ללון (ירמ' יד ח). וכשחטאתם לפני, מכרתי אתכם, שנאמר, תמכור עמך בלא הון, ולא רבית במחיריהם (תהל' מד יג). לפיכך אם צריך אדם למכור בית או שדה או חפץ, לא תהיו מונין אלו את אלו. לכך כתיב, אל תונו איש את אחיו. במספר שנים אחר היובל, לפי רוב השנים תרבה, [ו] לא תונו איש את עמיתו, ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, כשם שמכרתי את עמי וקרבתים, שנאמר, שובו בנים שובבים נאם ה' כי אנכי בעלתי בכם (ירמ' ג יד), וכן הוא אומר, כי כה אמר ה', חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו (ישעי' נב ג), כך אתם, לא תמכרו את הארץ לחלוטין, שנאמר, והארץ לא תמכר לצמיתות. חביבה עלי ארץ ישראל, שקדשתי אותה מכל הארצות שבעולם. תדע לך, כשהיתה ארץ ישראל מתחלקת לשבטים, לא היתה נחלה עוברת משבט לשבט, אלא נחלת כל שבט ושבט בפני עצמו. תדע לך וראה כמה דינין דנו בנות צלפחד שלא תתעבר נחלתן משבט לשבט אחר, והודה הקדוש ברוך הוא לדבריהן, שנאמר, כן בנות צלפחד דוברות (במד' כז ז), שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר. לפיכך אם נמצא לו גואל, יפה, גואלה. ואם לאו, מי שלקחה, שוהה לפניו עד היובל ויוצא. שנאמר, ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, כשתקרב שנת הגאולה, אני גואל אתכם, שנאמר, כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (ישעיה סג ד):

סימן ב
(ו) וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. וכי ימוך אחיך ומטה ידו. זה שאמר הכתוב, אל תגזול דל כי דל הוא כי ה' יריב ריבם (מש' כב כב-כג). אמר הקדוש ברוך הוא, אל תגזול דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל. מי שהוא גוזל אותו או מלעיג עליו, חרף עושהו. כאלו עלי הוא מלעיג, שנאמר, עושק דל חרף עושהו ומכבדו חונן אביון (שם יד לא). מהו אל תגזול דל. וכי יש אדם גוזל דלים. ומה גוזל ממנו אחר שאין לו כל. אלא אם היית למוד להיות מפרנסו, וחזרת בך ואמרת, עד מתי אני מספיק לזה, ואת מונע שלא ליתן לו. אם עשית כך, דע שאתה גוזלו. הוי אל תגזול דל כי דל הוא, אלא הוי מפרנסו, שאין לו מקום אחר. ואל תדכא עני בשער (שם כב כב), שלא בשבילך אעצור את השמים. שאף השמים יש להם שער, שנאמר, וזה שער השמים (ברא' כח יז). כי ה' יריב ריבם (מש' כב כג), רב אני אתך ריבם, שאני עשיתיו עני ולך עשיר. אם הופך אני מנגנין שלו, ואעשה אותו עשיר ולך עני, שנאמר, עשיר ורש נפגשו, עושה כלם ה' (שם שם ב). למה. כי ה' יריב ריבם (שם שם כג). כל כך למה. שנפשו אתה מחסרו, אם אין אתה מפרנסו. לפיכך, וקבע את קובעיהם נפש (שם):

סימן ג
(ו) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, ובא גואלו. ומי הוא גואלו. אני הוא גואלו, שנאמר עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו, גואלם חזק ה' צבאות שמו, ריב יריב את ריבם (ירמ' נ לג-לד). שבעה שמות נקראו לעני, ואלו הן, עני, רש, תככים, מסכן, מך, אביון, דל. וכי ימוך אחיך. זה שאמר הכתוב, פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם (תה' קו מג). את מוצא בימי שפוט השופטים, שהיו ישראל עובדי עבודה זרה, והיו משועבדין ביד או"ה שנאמר, ויעשו בני ישראל [את] הרע בעיני ה', ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד כושן (שופט' ג ז-ח). ומה עשו. ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' (להם) מושיע את עתניאל בן קנז. מיד עשו תשובה ונגאלו. כך פעם אחרת, שנאמר, ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' וגו' (שם שם יב). מיד עשו תשובה, והעמיד להם גואל את אהוד בן גרא בן הימיני, ונגאלו על ידו. ועוד עבדו עבודה זרה ונמכרו לסיסרא, שנאמר, והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה (שם ד ג). מהו בחזקה. בחרופין ובגדופין, כמה דאת אמר, חזקו עלי דבריכם אמר ה' (מלאכי ג יד). כיון שעשו ישראל תשובה, העמיד להם גואלים דבורה וברק, ונגאלו על ידיהם. הוי, פעמים רבות יצילם וימכו בעונם (תהל' קו מג). מהו וימכו בעונם. שנעשו דלים בתוך אומות העולם, שנאמר, וידל ישראל מאד מפני מדין (שופטי' ו ו). מהו וידל ישראל. רבי יצחק ורבי לוי. חד אמר, שהיו דלים ממעשים טובים. וחד אמר, שלא היה להם אפילו מנחה להביא קרבן, כמו דאמרינן, ואם דל הוא ואין ידו משגת (ויק' יד כא). הוי, וימכו בעונם, שנעשו דלים. דבר אחר, פעמים רבות יצילם. מדבר בבני אדם, כיון שמגיע לו צרה ועושה תשובה, הקדוש ברוך הוא מצילו, כך פעם ראשונה ושניה. חזר בו, יפה. ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מביא עליו צרה. [ודעו מה הקדוש ברוך הוא מנסה את ישראל לדעת אם יעשו תשובה. תחילה מביא פורעניות על האומות, שנאמר, הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר (צפני' ג ו-ז). חזרו, מוטב. ואם לאו, מפסיד ממונם, שנאמר, אכלו זרים כחו וגו' (הושע ז ט). אם חזר, מוטב. ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מביא רעה על אחת מערי ישראל, שנאמר, ותלהטהו מסביב וגו' ותבער בו (ישעיה מב כה). אם ישובו, מוטב. ואם לאו, מה כתיב, במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במד' יד לה). ואל יאמר אדם, לא למעני תבא רעה. יהיה יודע שימות, שנאמר, ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה (עמוס ט י)]. בא וראה כמה קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשוט ידיו בבריותיו. ומהו עושה לו. כיון שהוא חוטא לו, תחלה פושט ידיו בנכסיו. ממי את למד. מנעמי ובניה ואלימלך בעלה שהיה ראש הדור. באותה שעה כיון שבא הרעב, מה עשה. הניח לארץ ישראל שממה והלך לו לארץ מואב, והיה הקדוש ברוך הוא קוצף עליו, שהיה נשיאו של דורו. אמר הקדוש ברוך הוא, אלו עזבו בני והניחו את הארץ שממה. מה כתיב שם, וימת אלימלך איש נעמי (רות א ג). ולא היה לבניו ללמוד מאביהם לחזור לארץ ישראל. ומה עשו. אף הם נשאו להם נשים מואביות, שלא הטבילו אותם ולא גיירו אותן. שם האחת ערפה (שם שם ד), שהפכה עורף לחמותה. ושם השנית רות (שם), שראתה דברי חמותה. וישבו שם כעשר שנים (שם). כל עשר שנים הללו היה הקדוש ברוך הוא מתרה בהם, שמא יחזרו בתשובה וישובו לארץ ישראל. כיון שלא עשו תשובה, התחיל לפשוט ידו במקניהם ובגמליהם. כיון שלא הרגישו לעשות תשובה, מיד, וימותו גם שניהם מחלון וכליון (שם שם ה). הוי, קשה לפני הקדוש ברוך הוא לפשט ידו באדם הזה. ומה הוא עושה לו. מתחיל מנכסיו מדלדלו, והוא מוכר נכסיו. אדם שהוא חוטא, מה הקדוש ברוך הוא עושה. תחלה מביא עליו עניות ומוכר שדהו. חזר בו, יפה. ואם לאו, חוזר ומוכר את ביתו. חזר בו, יפה. ואם לאו, מוכר את עצמו לעבד. [מנין. שכך כתיב, וכי ימוך אחיך. חזר בו, יפה. ואם לאו, ראה מה כתיב בפרשה שנייה, ואיש כי ימכור בית מושב. חזר בו, יפה. ואם לאו, וכי ימוך אחיך ונמכר לך]. כל כך למה. על שמך בעונות. ובא גואלו. אמר רבי שמעון, אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי, כולם בני נחשון בן עמינדב. ואלימלך ומחלון וכליון, פרנסי הדור היו. ומפני מה נענשו. מפני שיצאו מארץ ישראל לחוצה לארץ, שנאמר, ותהום כל העיר עליהם וגו'. ומה הזאת נעמי. חזיתם נעמי שיצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ, מה עלתה לה. ובא גואלו הקרוב, זה בועז. אימתי. בשעה שמכרה נעמי השדה, שנאמר, חלקת השדה אשר לאחינו וגו' (רות ד ג). ובא גואלו הקרוב אליו זה בועז. שכך נעמי אומרת לכלתה, קרוב לנו האיש (שם ב כ). באותה שעה הלכה לה רות אצל בועז. אמרה לה חמותה, הנה הוא זרה את גורן השעורים הלילה (שם ג ב). והוא היה נשיא והיה זורה את השעורים בגורן. אלא שהיה דורו פרוץ בגזל, והיה יוצא לשם לשמור גורנו. אמרה לה, ורחצת וסכת ושמת שמלותיך (שם שם ג). ואחרי כן, וירדת הגורן (שם). וירדתי כתיב. מהו וירדתי הגורן. שאמרה לה, זכותי תרד עמך. לכך כתיב, וירדתי הגורן. והיא לא עשתה כן כמו שאמרה לה חמותה. היא אמרה לה, ורחצת וסכת ושמת שמלותיך, ואחרי כן, וירדת הגורן. ומה עשתה רות. לאחר שירדה לגורן, עשתה כל מה שאמרה לה, שנאמר, ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה (שם שם ו). למה לא עשתה כך. אמרה רות כלתה, הדור פרוץ בעריות, שמא יראו אותי מקושטת ויאמרו שמא זונה היא. לפיכך, ותרד הגורן, ואחרי כן, ותעש ככל אשר צותה חמותה. ויאכל בועז וישת וייטב לבו (שם שם ז). מהו וייטב לבו. שעסק בדברי תורה, שנאמר, כי לקח טוב וגו' (מש' ד ב). וכתיב, לכו לחמו בלחמי וגו' (שם ט ה). ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט (רות ג ז). מהו בלט. כמו דאמרת הנה היא לוטה בשמלה (ש"א כא י). ותגל מרגלותיו ותשכב, ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת (רות ג ז-ח). מהו וילפת, כמו דאמרת וילפת שמשון את שני עמודי וגו' (שופט' טז כט). התחיל אותו צדיק לצעוק. לפפתו. אמר לה, מי את. ותאמר אנכי רות אמתך (רות ג ט). אמר לה, ומה באתה לעשות כאן. אמרה לו, לקיים את התורה, שנאמר, וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. אלא עמוד וקיים את התורה. אמר לה, הואיל ובאתה לקיים את התורה, ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל (שם שם יג). שהיה לו אח גדול ממנו ושמו טוב. ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה', שכבי עד הבקר (שם). אמר רבי חנינא, אמרה לו, וכי בדברים אתה מוציאני. אמר לה, חי ה' איני מוציאך בדברים. ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז (שם ד א). אמר לו, שב ונביט בתורה מה כתיב שם. לא כך כתיב, וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. אמר בעז לטוב, חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי, ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה (שם שם ג-ד), שאתה גדול ממני לגאלה. אם תגאל גאל (שם). ויאמר הגואל אל בועז קנה לך (שם ד ח). באותה שעה, גאל בועז מה שמכרה נעמי. ומהיכן למד בועז. מן הפרשה הזאת, וכי ימוך אחיך ומכר וגו', ועוד מי היה זה. זה ירמיה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא, הנה חנמאל בן שלום דדך בא אליך וגו' (ירמ' לב ז). ויבא אלי חנמאל בן דודי בדבר ה' אל חצר המטרה (שם שם ח). מיד קיים ירמיה את הפרשה הזאת, שנאמר, ואקנה את השדה וגו' (שם שם ט). ומהיכן למד. מפרשה הזאת, וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו:

סימן ד
וכי ימוך אחיך, אלו ישראל, שנאמר, וימכו בעונם (תהל' קו מג). ומכר מאחוזתו, שנמכרו במדי בימי המן, שלקחן אותו רשע מאחשורוש. ובא גואלו, זה מרדכי. וגאל את ממכר אחיו, שכסה את עונותיהם, שכולם היו ראוים להריגה. למה. שאכלו מתבשילי המלך. מניין. שכך כתיב, ובמלאת הימים האלה וגו' (אסתר א ה). ונתגרה בהן המן, שנאמר, הפיל פור הוא הגורל (שם ג ז). ובזכות מרדכי נצולו, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם (שם ט א). הוי, וגאל את ממכר אחיו. דבר אחר, ובא גואלו, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר, גואלם חזק ה' צבאות שמו (ירמ' נ לד). הקרוב אליו, זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו, וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו (תהלים קמח יד):

סימן א ב ג ד