משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות מלכים ומלחמות

הלכות מלכים ומלחמות פרק ב

א  כבוד גדול נוהגין במלך, ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם--שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו), שתהיה אימתו עליך.  אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כיסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישו; וכשהוא מת, כולן נשרפין לפניו.

ב  וכן לא ישתמש בעבדיו ושפחותיו ושמשיו, אלא מלך אחר; לפיכך אבישג הייתה מותרת לשלמה, ואסורה לאדונייה.  [ב] אבל אשתו של מלך, אינה נבעלת לאחר לעולם:  אפילו המלך, אינו נושא אלמנתו או גרושתו של מלך אחר.

ג  ואסור לראות אותו כשהוא ערום, ולא כשהוא מסתפר, ולא כשהוא בבית המרחץ, ולא כשהוא מסתפג.  ואינו חולץ--שנאמר "וירקה בפניו" (דברים כה,ט), וזה ביזיון; ואפילו רצה, אין שומעין לו--שהמלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול.  והואיל ואינו חולץ, אינו מייבם; וכן כיון שאי אפשר לייבם את אשתו--כך אין חולצין לה, אלא תשב לעולם בזיקתה.

ד  מת לו מת, אינו יוצא מפתח פלטורין שלו.  וכשמברין אותו--כל העם מסובין על הארץ, והוא מסב על הדרגש.  ואם נכנס לעזרה, והיה מזרע דויד--יישב:  שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דויד בלבד, שנאמר "ויבוא המלך דויד, ויישב לפני ה'" (שמואל ב ז,יח; דברי הימים א יז,טז).

ה  המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו, ומתנאה בלבושין מפוארין--שנאמר "מלך ביופייו, תחזינה עיניך" (ישעיהו לג,יז).  ויושב על כיסא מלכות בפלטורין שלו, ומשים כתר בראשו.  וכל העם באין אליו, בעת שירצה; ועומדין לפניו, ומשתחווים ארצה.

ו  אפילו נביא עומד לפני המלך, ומשתחווה לו ארצה--שנאמר "הנה נתן הנביא; ויבוא לפני המלך, וישתחו למלך על פניו ארצה" (ראה מלכים א א,כג).  אבל כוהן גדול אינו בא לפני המלך, אלא אם רצה; ואינו עומד לפניו, אלא המלך עומד לפני כוהן גדול--שנאמר "ולפני אלעזר הכוהן יעמוד, ושאל לו" (במדבר כז,כא).  אף על פי כן מצוה על כוהן גדול לכבד את המלך, ולהושיבו, ולעמוד מפניו, כשיבוא לו.  ולא יעמוד המלך לפניו, אלא כשישאל לו במשפט האורים.

ז  וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשייכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל, יעמוד לפניהם, ויושיבם בצידו.  וכן היה אסא מלך יהודה עושה--אפילו לתלמיד חכמים, היה עומד מכיסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומרי.

ח  במה דברים אמורים, בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו, יעשה זה וכיוצא בו בצנעה.  אבל בפרהסיה בפני העם--לא יעשה, ולא יעמוד מפני אדם, ולא ידבר רכות, ולא יקרא לאדם אלא בשמו, כדי שתהיה יראתו בלב הכול.

ט  [ו] כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכול בכבודו--כך ציווה להיות ליבו בקרבו שפל וחלל, שנאמר "וליבי, חלל בקרבי" (תהילים קט,כב).  ולא ינהוג גסות לב בישראל יתר מדיי, שנאמר "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים יז,כ).

י  ויהיה חונן ומרחם לקטנם וגדולם, וייצא ויבוא בחפציהם ובטובתם, ויחוס על כבוד קטן שבקטניהם.  וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים, ידבר רכות--שנאמר "שמעוני אחיי ועמי" (דברי הימים א כח,ב), ואומר "אם תהיה לעבד לעם הזה" (ראה מלכים א יב,ז).

יא  לעולם יתנהג בענווה יתרה--אין לנו גדול ממשה רבנו, והרי הוא אומר "ונחנו מה" (שמות טז,ז; שמות טז,ח).  ויסבול טורחם ומשאם ותלונותם וקצפם "כאשר יישא האומן את היונק" (במדבר יא,יב).  רועה קראו הכתוב, "לרעות, ביעקוב עבדו" (ראה תהילים עח,עא); ודרכו של רועה, מפורש בקבלה "כרועה, עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים, ובחיקו יישא; עלות, ינהל" (ישעיהו מ,יא).