משנה תורה לרמב"ם ספר עבודה הלכות פסולי המוקדשין

הלכות פסולי המוקדשין פרק ב

א  כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון--אם נתן מתנה אחת בלבד, כיפר.  ואפילו בחטאת--מתנה אחת היא העיקר, ושאר הארבע מתנות למצוה:  שנאמר "ודם זבחיך, יישפך על מזבח ה' אלוהיך" (דברים יב,כז)--שפיכת הדם על המזבח, היא העיקר.  [ב] וכל הניתנין בזריקה, שנתנן בשפיכה--יצא, שנאמר "ודם זבחיך, יישפך . . .".

ב  [ג] כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי--אם חסר אחת מהן, לא כיפר:  אלא כולן, הן עיקר הכפרה--שהרי הכתוב הקפיד על מניינן, שנאמר "שבע פעמים" (ויקרא ד,ו; ויקרא ד,יז).

ג  [ד] חטאת שנתן ממנה מתנה אחת, ומתו הבעלים--ישלים ארבע המתנות לאחר המיתה.  [ה] אבל אם נתן האחת ביום, לא ייתן השלוש בלילה.  [ו] ואם נתן אחת בפנים, והשלימן בחוץ--חייב משום מעלה בחוץ.  [ז] היה מזה, ונקטעה ידו של מזה קודם שיגיע דם לאוויר המזבח--לא עלתה לו הזיה.

ד  [ח] שינה מתן קרנות בחטאת--בין בחטאת הנעשית בפנים, בין בחטאת הנעשית בחוץ--פסל; אבל בשאר הקודשים, כשרים.  [ט] נתן הדם מן הקרן ולפנים--בין בחטאת בין בשאר קודשים, בין במזבח הפנימי בין במזבח החיצון--פסל.

ה  [י] דם שמצותו ליתן אותו למעלה מחצי המזבח, שנתנו למטה, או שמצותו למטה, שנתנו למעלה, או שמצותו ליתנו בפנים בהיכל, שנתנו על המזבח החיצון, או הניתנין על מזבח החיצון, שנתנן לפנים בהיכל, או שנתן דם הניתנין בחוץ על הכבש, שלא כנגד היסוד--הרי בשר הזבח פסול; ואף על פי כן נתכפרו הבעלים בו, כיון שהגיע דם למזבח--אף על פי שהגיע שלא למקומו, הרי הוא כמו שהגיע למקומו לכפר.

ו  במה דברים אמורים, בשהיה זה הזורק כשר לעבודה; אבל אם קיבל הכשר ונתן לפסול, ונתן הפסול את הניתנין למעלן למטן, ואת הניתנין בפנים בחוץ, ואת הניתנין בחוץ בפנים, או שנתן על הכבש שלא כנגד היסוד--לא נפסל בשר הזבח, אם נשאר דם הנפש; אלא יחזור הכשר ויקבל שאר דם הנפש, ויזרוק הדם במקומו.

ז  [יא] דמי קודשים שנתערבו--בין דם בדם, בין כוס בכוסות--אם נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתנה אחת, ייתן הכול מתנה אחת; וכן הניתנין מתן ארבע בניתנין מתן ארבע, ייתן הכול מתן ארבע; נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין שתיים שהן כארבע, ייתן הכול מתנה אחת.

ח  נתערבו הניתנין למעלה בניתנין למטה--יישפך הכול לאמה, והזבחים פסולין; אפילו נתערבו שיירי החטאת, עם דם העולה שמקום הכול למטה--יישפך הכול לאמה.  [יב] ואם לא שאל, אלא נתן מן התערובת למעלה ולמטה--הרי זה כשר; נתן למעלה, ושאל--ייתן למטה:  ואלו ואלו עלו לו.

ט  [יג] נתערבו הניתנין בפנים בניתנין בחוץ, ישפכו הכול לאמה; ואם לא שאל, ולקח דם התערובת ונתן ממנו בפנים ובחוץ--בין שנתן בפנים וחזר ונתן בחוץ, או בחוץ וחזר ונתן בפנים--הכול כשר.

י  במה דברים אמורים, בשאר דמים הניתנין בחוץ--חוץ מן החטאת.  אבל דם חטאת הנעשית בחוץ שנתערב בדם חטאת הנעשית בפנים--אם נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים, כשר; נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ, פסולה:  שדם חטאת שנכנס להיכל, אפילו חטאת יחיד הנאכלת--אסורה, שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה . . ." (ויקרא ו,כג).  והוא שיבוא דרך שער ההיכל, שנאמר "יובא", דרך ביאה; אבל אם הכניסו בפשיפש, או דרך חלון, או גג--אינו נפסל.

יא  [יד] פר העלם ושעירי עבודה זרה, שדמם נכנס להיכל--אם הכניסו לקודש הקודשים, נפסל:  שמקום זה, פנימה של מקומן הוא.  וכן פר ושעיר של יום הכיפורים, שדמם נכנס לקודש הקודשים--אם הכניס דמם לקודש הקודשים, והזה ממנו, והוציאו להיכל, וחזר והכניסו לקודש הקודשים--נפסל, ואינו גומר ממנו הזיות שבקודש הקודשים:  שכיון שיצא, יצא.

יב  וכן אם גמר הזיות שבקודש הקודשים, והוציאן להיכל והזה מקצת הזיות, והוציאן חוץ להיכל, וחזר והכניסן להיכל--אינו גומר הזיות שבהיכל:  שכיון שיצא הדם חוץ למקומו, נפסל.

יג  [טו] חטאת שקיבל דמה בשתי כוסות, ויצאת אחת מהם לחוץ--הפנימית כשרה, ויזה ממנה; נכנסה אחת מהם להיכל, והזה ממנה שם--אף החיצונה פסולה:  שנאמר "אשר יובא מדמה" (ויקרא ו,כג)--אפילו מקצת דמה אם נכנס לכפר בקודש, נפסלה.

יד  [טז] דם החטאת שהכניסו לכפר בו בפנים ולא כיפר, אלא הוציאו ולא הזה ממנו בפנים כלום--אם הכניסו בשוגג, הרי זה כשר, ומזה ממנו בחוץ, שהרי לא כיפר בקודש; ואם הכניסו במזיד, פסול.

טו  [יז] הכניס החטאת עצמה להיכל, כשרה--שנאמר "אשר יובא מדמה" (ויקרא ו,כג), ולא בשרה.  [יח] חטאת העוף שפירכסה ונכנסה להיכל, כשרה.  [יט] הכניס דם חטאת העוף להיכל בצווארה, הרי זה ספק אם הצוואר חשוב ככלי.  [כ] נשפך דם חטאת העוף, ואספו--הרי זה ספק אם הכלי פוסל בדמה, או אינו פוסל.  לפיכך תישרף, ככל חטאת העוף שהיא ספק.

טז  [כא] חטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות, ונתן מתנה אחת מכל כוס--שיירי ארבעתן נשפך על היסוד, שנאמר "ואת כל דמה ישפוך . . ." (ויקרא ד,ל; ויקרא ד,לד).  נתן ארבע המתנות מכוס אחד--שיירי אותו הכוס נשפך על היסוד, ושאר הכוסות נשפכין לאמה.

יז  [כב] דם שנפל לתוך המים, או לתוך דמי חולין--לא יזה ממנו; ואם הזה, פסול.  נפל מים לתוך הדם שבמזרק--אם יש בו מראה דם, כשר.  נפל לתוכו יין או דם חולין--אומדין אותו, אילו היה מים:  אם ראויין לבטל דם שבמזרק עד שלא יהיו מראיו מראה דם, הרי זה לא יזה ממנו; ואם אינם ראויין לבטל מראיו, יזה ממנו.

יח  [כג] דם הקודשים שנתערב בדם פסולי המזבח, או בדם קודשים שנפסלו בשחיטתן--יישפך הכול לאמה; ואפילו קרבו כל הכוסות חוץ מאחד--יישפך לאמה, וכל אותן הזבחים פסולין.  נתערב בדם התמצית, יישפך לאמה; ואם לא שאל, ונתן--כשר.

יט  [כד] האימורין, ואברי העולות, והקמצים, והלבונה, ומנחות הנשרפות, אחר שנתקדשו בכלי שרת--אם זרק אחד מכל אלו על גבי האישים, בין ביד בין בכלי, בין בימין בין בשמאל--הרי אלו כשרים.  [כה] המים והיין שניסכן--בין בקערה, בין בהין, בין בשאר כלי השרת--כשרים; ניסכן בכלי חול, או בידו--פסולין.

כ  [כו] אברים שסידרן, וכן קומץ שסידרו, וסידר העצים של מערכה למעלה מהם, או שסידרן מצידי העצים--הרי זה ספק אם דרך הקטרה בכך, או אין דרך הקטרה בכך.  לפיכך לכתחילה לא יעשה כן; ואם עשה, הורצה.