משנה תורה לרמב"ם ספר נשים הלכות גירושין

הלכות גירושין פרק ד

א  אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד, כגון דיו וסקרה וקמוס וקלקנתוס וכיוצא בהן; אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד, כגון משקין ומי פירות וכיוצא בהן--אינו גט.  כתבו באבר בשחור ובשיחור, כשר; ואין כותבין בהן, לכתחילה.

ב  כותבין במי עפצה לכתחילה, על גבי הנייר והעור וכיוצא בהן.  אבל לא על גבי מגילה עפוצה, מפני שאינו ניכר; ואם כתב, אינו גט.  וכן כל כיוצא בו.

ג  על הכול כותבין את הגט, אפילו על איסורי הנאה; וכותבין על דבר שיכול להזדייף--והוא, שייתנו לה בעדי מסירה.  [ג] כיצד:  כותב על הנייר המחוק, ועל הדפתרא, ועל החרס, ועל העלין, ועל ידו של עבד, ועל קרן הפרה; ומוסר לה העבד והפרה או הנייר המחוק וכיוצא בו, בפני עדים.

ד  היה הגט חקוק על ידו של עבד בכתובת קעקע, והיה יוצא מתחת ידה, והיו העדים חקוקים על ידו--הרי זו מגורשת, אף על פי שאין לה עדי מסירה:  שהרי אין יכול להזדייף.  אפילו היו מוחזקין בעבד שהוא שלו, וגט חקוק על ידו, והוא יוצא מתחת ידה, והיא אומרת בעדים נמסר לי--הרי זו ספק מגורשת:  שמא מעצמו נכנס לה, שהגודרות אין להן חזקה.

ה  היה הגט חקוק על הטבלה, והעדים עליו, והוא יוצא מתחת ידה--אף על פי שהן מוחזקין בטבלה שהיא שלה, הרי זו מגורשת, שהאישה עצמה כותבת גיטה, שאין קיום הגט אלא בחותמיו אם אין שם עדי מסירה.

ו  חקק הגט על הלוח, או על האבן, או על טס של מתכת--אם חפר ירכי האותייות, כשר:  שזה כתב הוא--הרי הוא אומר "כתובה בעט ברזל . . ." (ירמיהו יז,א), כלומר שהוא חופר.  וכן אם חקק הירכות מאחורי הטס, עד שבלטו בפני הטס.  אבל אם חפר תוך האות, עד שייראו הירכות גבוהות מכאן ומכאן, ככתב דינרי הזהב--אינו גט, שאין זה כתב.  [ז] המקרע על העור תבנית כתב, או שרשם על העור תבנית כתב--הרי זה כשר.

ז  כותבין את הגט בכל כתב, ובכל לשון.  גט שכתוב בכתב מן הלשונות, ועדיו חותמין בכתב אחר--כשר:  והוא, שיהיו מכירין לשון הכתב וכתבה.  [ח] אחד מן העדים חתם בכתב, והעד השני בכתב לשון אחרת--כשר; אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון, ומקצתו בלשון אחרת--פסול.

ח  [ט] כל לשון שיכתוב בה הגט, צריך שייזהר הסופר בדברי הגט, שלא יהיה משמען שני עניינות, עד שנמצא הקורא אומר, שמא לכך וכך נתכוון, שאין משמעו לשון גירושין, או שמא לעניין זה נתכוון שמשמעו לשון גירושין.  אלא יהיו דברים שאין בהן ספק באותה הלשון אלא משמעו עניין אחד, שגירש ושילח פלוני לפלונית.

ט  [י] וכן צריך שיהיה הכתב מבואר היטב באותו הכתב שיכתוב, עד שיידעו לקרותו הקטנים שמכירין אותו כתב, שאינן לא נבונים ולא סכלים בקטנים, אלא בינוניים; ולא יהיה כתב מעוקם, ומבולבל--שמא תדמה אות לאות, ונמצא העניין משתנה.

י  [יא] היה בו משמע שני עניינות, או שהיה בכתבו עיקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו עניין אחר--הואיל ונקרא לעניין הגירושין ויש בו משמע גירושין, הרי זה פסול.

יא  כבר נהגו ישראל כולם לכתוב הגט בלשון ארמי, ובנוסח זה, אף על פי שמותר לכותבו בכל לשון, לכתחילה.

יב  וזה הוא נוסח הגט:  בכך וכך בשבת כך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך ליצירה או לשטרות למניינא די רגילנא לממני ביה במקום פלוני איך אנא פלוני בן פלוני דממקום פלוני וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי כיד לא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנתי פלונית בת פלוני דממתא פלונית וכל שום אחרן וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי די הוית אנתתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תצבייין ואנש לא ימחה בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מני ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל.

יג  והעדים חותמים למטה, כמו שביארנו.

יד  [יג] כשיכתוב הגט בלשון זה ובנוסח זה:  לא יכתוב ודן ביוד--שמא יקרא הקורא ודין, כלומר משפט יהיה ביני ובינייך; ולא יכתוב ואגרת ביוד--שמא יקרא הקורא ואי גרת, כלומר אם זינת; ולא יכתוב למהך ביוד--שמא יקרא הקורא לי מהך, כלומר לי שחוק; ולא יכתוב תהוייין ותצבייין בשתי יודין--שמא יקרא הקורא תהויין ותצביין, כלומר שהוא מדבר עם שתי נשים, ונמצא שאינו מגרש לזו, אלא לשתיים אחרות.

טו  וכן יאריך ואו דוכדו--שמא תדמה ליוד, ויהיה משמעו וכדי, כלומר בתנאי זה אפטור אותיך; וכן יאריך ואו דתרוכין ושבוקין--שמא תדמה ליוד, ויהיה משמעו תריכין ושביקין, כלומר שהוא אומר לה שהיא שבקה אותו וגירשה אותו.  ועל דרך זו, צריך להיזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב--שלא יהיה בו כמשמע שני עניינות.

טז  [יד] הרי שכתב בנוסח זה, ולא האריך ואוין אלו, או לא כתב היודין היתרות, או שכתב היודין שאמרנו שלא ייכתבו--הרי זה גט פסול.  וכן כל כיוצא בזה, בכל לשון--פסול.

יז  [טו] גט שמחק בו אות או תיבה, או שתלה בין השיטין--אם מטופס הגט, הרי זה כשר.  ואם מן התורף, אינו גט; ואם החזיר ופירש בסוף הגט שאות פלונית תלויה או על מחק, אפילו מתורף הגט--כשר, כשאר שטרות.

יח  וכן גט שנמצא קרוע שתי וערב, שהוא קרע של בית דין--הרי זה גט בטיל, כשאר השטרות; אבל אם נקרע, ואינו קרע של בית דין--כשר.  [טז] נימוק, או שהרקיב, או שנעשה ככברה--כשר.  נמחק או ניטשטש, ובבואה שלו קיימת--אם יכול להיקרות, כשר; ואם לאו, אינו גט.

יט  [יז] במה דברים אמורים, בשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעדי חתימה, ואין שם עדי מסירה.  אבל אם יש שם עדים שנמסר לה הגט בפניהם, והיה כשר--הרי זה כשר:  אף על פי שהיה תורף הגט על המחק, או בין השיטין, או שהיה קרוע שתי וערב--כשנתן לה בפניהם.

כ  [יח] חמישה שכתבו גט אחד לחמש נשותיהן--אם כתבוהו בכלל, כגון שכתבו בכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית, וכך אמר כל אחד מהן לאשתו, ליכי די תהוייין, וכל טופס הגט, ושני עדים חותמין מלמטה--הרי זה כשר, ויינתן לכל אחת מהן בעדי מסירה; ואם אין שם עדי מסירה--כל שתצא מגילה זו מתחת ידה, מגורשת.

כא  אבל אם כתב בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט, והתחיל תחתיו גט אחר באותה המגילה, וכתב וביום זה או בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט השני, וכן עד שהשלים כל הגיטין, והעדים מלמטה--אם ניתנה מגילה זו לכל אחת מהן בעדי מסירה, הרי כולן מגורשות.  ואם אין שם עדי מסירה, והייתה מגילה זו יוצאה מתחת יד אחת מהן--אם הייתה זו שגיטה באחרונה שהעדים נקראין עימו, הרי זו מגורשת; ואם הייתה המגילה יוצאה מתחת יד אחת מן הראשונות, הרי זו ספק מגורשת.

כב  [יט] כתב אני פלוני ופלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית ופלונית, והשלים הגט--אף על פי שנמסר לכל אחת מהן בעדים, אינו גט:  שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד--שנאמר "וכתב לה" (דברים כד,א; דברים כד,ג), לא לה ולחברתה.  חזר ופרטן בתוך הגט, וכתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית בזמן פלוני--הרי אלו כשרים.

כג  [כ] כתב שני גיטין, בשני דפין, במגילה אחת, זה בצד זה--אם יש שני עדים נקראים בסוף גט זה, ושני עדים בסוף גט זה--הרי זה כשר; וכל שתצא מגילה זו מתחת ידה, מגורשת.

כד  [כא] היו שני עדים בלבד, באים מתחת גט זה לתחת גט זה--אם יצא מתחת יד אישה שהעדים נקראים עם גיטה--הרי זו מגורשת; ואם יצא מתחת יד השנייה שאין העדים נקראים עימו--אינו גט, עד שיימסר לה בעדים.

כה  [כב] כתב שני גיטין, בשני דפין, זה למעלה מזה, והעדים בין שני הגיטין, שנמצאו בסוף הראשון ולמעלה מן השני--אם היה יוצא מתחת יד שהעדים נקראין בסוף גיטה, הרי זו מגורשת.  וזו שהעדים נקראין בראש גיטה למעלה, אינה מגורשת:  שהעדים שחתמו בראש הדף של גט, או מצידו, או מאחוריו--אינו גט.  ואם נמסר לה בעדים, כשר.

כו  [כג] הקיף ראש דף זה לראש דף זה, והעדים באמצע, שנמצאו העדים בראש שני הגיטין--שניהם בטילין; ואם נמסרו להן בעדים, שניהם כשרים.

כז  [כד] שייר מקצת הגט, וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, בסוף הדף השני--כשר:  והוא, שיהיה ניכר במגילה שלא נחתכה ושלכך נתכוון הסופר שישלים בדף השני.  אבל אם אינו ניכר--אף על פי שנמסר בעדים, הרי זו ספק מגורשת:  שמא שני גיטין היו, ונחתך מקצת זה מסוף הדף, ומקצת השני מראש הדף.

כח  [כה] הרי שכתב את הגט, ואחר שגמר כתב, שאלו בשלום פלוני, או שלום עליך פלוני ריעי, וכיוצא בזה, וחתמו העדים מלמטה, והרי גט זה יוצא מתחת ידה--הרי זו ספק מגורשת, שמא לא חתמו אלא על שאילת שלום; אבל אם כתב, ושאלו בשלום פלוני, או שלום עליך פלוני ריעי, וכיוצא בזה, שהרי ליווה דברים אלו על דברי הגט, ועל שניהם חתמו--הרי זו מגורשת.  ואם נמסר לה בעדים--בין כך ובין כך, הרי זה גט כשר.