משנה תורה לרמב"ם ספר זמנים הלכות שופר וסוכה ולולב

הלכות שופר פרק ג

א  כמה תקיעות חייב אדם לשמוע ביום טוב של ראש השנה, תשע תקיעות:  לפי שנאמרה תרועה ביובל ובראש השנה שלושה פעמים, וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה; ומפי השמועה למדו שכל תרועות של חודש השביעי, אחד הן, בין בראש השנה בין ביום הכיפורים של יובל, תשע תקיעות תוקעין בכל אחד משניהן--תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה, תקיעה ותרועה ותקיעה.

ב  תרועה זו האמורה בתורה, נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלייות, ואין אנו יודעין היאך היא:  אם היא היללה שמייללין הנשים בנהייתן בעת שמייבבין, או האנחה כדרך שייאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג ליבו מדבר גדול, או שניהם כאחד האנחה והיללה שדרכה לבוא אחריה הן הנקראין תרועה, שכך דרך הדואג מתאנח תחילה ואחר כך מיילל; לפיכך אנו עושין הכול, האנחה והיללה.  [ג] והיללה, היא שאנו קוראין תרועה; והאנחה זו אחר זו, היא שאנו קוראין אותה שלושה שברים.  נמצא סדר התקיעות כך הוא:

ג  מברך; ותוקע תקיעה ואחריה שלושה שברים ואחריה תרועה ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלושה פעמים; ותוקע תקיעה ואחריה שלושה שברים ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלושה פעמים; ותוקע תקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה, וחוזר כסדר הזה שלושה פעמים:  נמצא מניין התקיעות, שלושים--כדי להסתלק מן הספק.

ד  שיעור תרועה, כשתי תקיעות; שיעור שלושה שברים, כתרועה.  הרי שתקע והריע ותקע תקיעה ארוכה, ומשך בה כשניים בראשונה--אין אומרין תיחשב כשתי תקיעות ויריע אחריה ויחזור ויתקע, אלא אפילו משך בה כל שעה אינה אלא תקיעה אחת; וחוזר ותוקע ומריע ותוקע, שלושה פעמים.

ה  שמע תקיעה אחת בשעה זו, ושנייה בשעה שנייה--אפילו שהה כל היום כולו--הרי אלו מצטרפין, ויצא ידי חובתו:  והוא, שישמע כל בבא מהן על סדרה, לא שישמע תרועה ואחריה שתי תקיעות או שתי תקיעות ואחריהן תרועה, וכיוצא בזה.

ו  שמע תשע תקיעות מתשעה בני אדם כאחד, לא יצא אפילו ידי אחת; תקיעה מזה ותרועה מזה ותקיעה משלישי בזה אחר זה, יצא, ואפילו בסירוגין, ואפילו כל היום כולו.  ואינו יוצא ידי חובתו, עד שישמע כל התשע תקיעות, שכולן מצוה אחת הן, ולפיכך מעכבות זו את זו.

ז  הציבור, חייבין לשמוע התקיעות על סדר הברכות.  כיצד:  אומר שליח ציבור אבות וגבורות וקדושת השם ומלכייות, ותוקע שלוש; ואומר זכרונות, ותוקע שלוש; ואומר שופרות, ותוקע שלוש; ואומר עבודה והודיה וברכת כוהנים.

ח  שלוש ברכות אמצעייות אלו של ראש השנה, ושל יום הכיפורים של יובל--שהן מלכייות וזכרונות ושופרות--מעכבות זו את זו.  וצריך לומר בכל ברכה מהן, עשרה פסוקים מעין הברכה--שלושה פסוקים מן התורה, ושלושה מספר תילים, ושלושה מן הנביאים, ואחד מן התורה משלים בו.  ואם השלים בנביא, יצא; ואם אמר פסוק אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים, יצא; אפילו אמר ובתורתך ה' אלוהינו כתוב לאמור ואמר פסוק של תורה והפסיק, שוב אינו צריך כלום.

ט  אין מזכירין זכרונות מלכייות ושופרות של פורענות--זכרונות כגון "ויזכור, כי בשר המה . . ." (תהילים עח,לט), מלכייות כגון "בחמה שפוכה--אמלוך עליכם" (יחזקאל כ,לג), שופרות כגון "תקעו שופר בגבעה, חצוצרה ברמה . . ." (הושע ה,ח).  ולא זכרון יחיד אפילו לטובה--כגון "זוכרני ה', ברצון עמך" (תהילים קו,ד), "זוכרה לי אלוהיי, לטובה" (נחמיה ה,יט; נחמיה יג,לא).  ופקדונות אינן כזכרונות--כגון "פקוד פקדתי אתכם" (שמות ג,טז).  ויש לו להזכיר פורענות של אומות העולם--כגון "ה' מלך, ירגזו עמים" (תהילים צט,א), "זכור ה', לבני אדום--את, יום ירושלים" (תהילים קלז,ז), "ואדוניי ה' בשופר יתקע, והלך בסערות תימן" (זכריה ט,יד).

י  "שמע, ישראל:  ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו,ד), "אתה הוראת לדעת . . ." (דברים ד,לה), "וידעת היום, והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוהים, בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת:  אין, עוד" (דברים ד,לט)--כל פסוק מאלו, מלכות הוא עניינו, אף על פי שאין בו זכר מלכות, והרי הוא כמו "ה' ימלוך, לעולם ועד" (שמות טו,יח), "ויהי בישורון, מלך" (דברים לג,ה).

יא  [י] המנהג הפשוט בסדר תקיעות של ראש השנה בציבור, כך הוא:  אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר, יושבין כל העם; ואחד עומד ומברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר, וכל העם עונין אמן; וחוזר ומברך שהחיינו, וכל העם עונין אמן.  ותוקע שלושים תקיעות שאמרנו מפני הספק, על הסדר.  ואומר קדיש, ועומדין ומתפללין תפילת מוסף.  ואחר שגומר שליח ציבור ברכה רביעית שהיא מלכייות, תוקע תקיעה שלושה שברים תרועה תקיעה פעם אחת; ומברך ברכה חמישית שהיא זכרונות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה שלושה שברים תקיעה; ומברך ברכה שישית שהיא שופרות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה תרועה ותקיעה פעם אחת, וגומר התפילה.

יב  [יא] זה שתוקע כשהן יושבין, הוא שתוקע על סדר ברכות כשהן עומדים, ואינו מדבר בין תקיעות שמיושב, לתקיעות שעל הסדר; ואם סח ביניהן--אף על פי שעבר, אינו חוזר ומברך.

יג  [יב] בדין היה שיתקעו על כל ברכה, כל בבא מהן שלושה פעמים כדרך שתקעו כשהן יושבין; אלא כיון שיצאו מידי ספק בתקיעות שמיושב, אין מטריחין על הציבור לחזור בהן כולן על סדר ברכות, אלא דיי להן בבא אחת על כל ברכה, כדי שישמעו תקיעות על סדר ברכות.  וכל הדברים האלו, בציבור; אבל ביחיד--בין ששמע על סדר ברכות בין שלא שמע על הסדר, בין מעומד בין מיושב--ואין בזה מנהג.

יד  [יג] התקיעות אינן מעכבות את הברכות, והברכות אינן מעכבות את התקיעות.  שתי עיירות, באחת יודע בוודאי שיש שם מי שיברך להן תשע ברכות ואין שם תוקע, ובשנייה ספק יש שם תוקע ספק אין שם--הולך לשנייה, שהתקיעה מדברי תורה והברכות מדברי סופרים.