| |
תנ"ך  כתובים נחמיה
נחמיה פרק ה
א וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם, גְּדוֹלָה, אֶל-אֲחֵיהֶם, הַיְּהוּדִים.
ב וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים, בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים; וְנִקְחָה דָגָן, וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה.
ג וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים, שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים; וְנִקְחָה דָגָן, בָּרָעָב.
ד וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים, לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ, שְׂדֹתֵינוּ, וּכְרָמֵינוּ.
ה וְעַתָּה, כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ, כִּבְנֵיהֶם, בָּנֵינוּ; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת-בָּנֵינוּ וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים, וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ, וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ, לַאֲחֵרִים.
ו וַיִּחַר לִי, מְאֹד, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת-זַעֲקָתָם, וְאֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
ז וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי, וָאָרִיבָה אֶת-הַחֹרִים וְאֶת-הַסְּגָנִים, וָאֹמְרָה לָהֶם, מַשָּׁא אִישׁ-בְּאָחִיו אַתֶּם נשאים (נֹשִׁים); וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם, קְהִלָּה גְדוֹלָה.
ח וָאֹמְרָה לָהֶם, אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת-אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגּוֹיִם כְּדֵי בָנוּ, וְגַם-אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת-אֲחֵיכֶם, וְנִמְכְּרוּ-לָנוּ; וַיַּחֲרִישׁוּ, וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר. {ס}
ט ויאמר (וָאֹמַר), לֹא-טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר-אַתֶּם עֹשִׂים: הֲלוֹא בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ תֵּלֵכוּ, מֵחֶרְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ.
י וְגַם-אֲנִי אַחַי וּנְעָרַי, נֹשִׁים בָּהֶם כֶּסֶף וְדָגָן; נַעַזְבָה-נָּא, אֶת-הַמַּשָּׁא הַזֶּה.
יא הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם, שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם--וּבָתֵּיהֶם; וּמְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם.
יב וַיֹּאמְרוּ נָשִׁיב, וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ--כֵּן נַעֲשֶׂה, כַּאֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר; וָאֶקְרָא, אֶת-הַכֹּהֲנִים, וָאַשְׁבִּיעֵם, לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה.
יג גַּם-חָצְנִי נָעַרְתִּי, וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת-כָּל-הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ, וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר, וָרֵק; וַיֹּאמְרוּ כָל-הַקָּהָל אָמֵן, וַיְהַלְלוּ אֶת-יְהוָה, וַיַּעַשׂ הָעָם, כַּדָּבָר הַזֶּה.
יד גַּם מִיּוֹם אֲשֶׁר-צִוָּה אוֹתִי, לִהְיוֹת פֶּחָם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ, שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה--אֲנִי וְאַחַי, לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי.
טו וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל-הָעָם, וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף-שְׁקָלִים אַרְבָּעִים--גַּם נַעֲרֵיהֶם, שָׁלְטוּ עַל-הָעָם; וַאֲנִי לֹא-עָשִׂיתִי כֵן, מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים.
טז וְגַם בִּמְלֶאכֶת הַחוֹמָה הַזֹּאת, הֶחֱזַקְתִּי, וְשָׂדֶה, לֹא קָנִינוּ; וְכָל-נְעָרַי--קְבוּצִים שָׁם, עַל-הַמְּלָאכָה.
יז וְהַיְּהוּדִים וְהַסְּגָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, וְהַבָּאִים אֵלֵינוּ מִן-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-סְבִיבֹתֵינוּ--עַל-שֻׁלְחָנִי.
יח וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לְיוֹם אֶחָד, שׁוֹר אֶחָד צֹאן שֵׁשׁ-בְּרֻרוֹת וְצִפֳּרִים נַעֲשׂוּ-לִי, וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים בְּכָל-יַיִן, לְהַרְבֵּה; וְעִם-זֶה, לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא בִקַּשְׁתִּי--כִּי-כָבְדָה הָעֲבֹדָה, עַל-הָעָם הַזֶּה.
יט זָכְרָה-לִּי אֱלֹהַי, לְטוֹבָה--כֹּל אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי, עַל-הָעָם הַזֶּה. {פ}
|
|
