משנה סדר מועד תענית

מסכת תענית פרק א

א,א  מאימתיי מזכירין גבורת גשמים:  רבי אליעזר אומר, מיום טוב הראשון של חג; רבי יהושוע אומר, מיום טוב האחרון.  אמר רבי יהושוע, הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר:  אמר לו רבי אליעזר, אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח מוריד הגשם בעונתו.  אמר לו, אם כן, לעולם יהא מזכיר.

א,ב  אין שואלים את הגשמים, אלא סמוך לגשמים.  רבי יהודה אומר, העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג--האחרון מזכיר, והראשון אינו מזכיר; וביום טוב הראשון של פסח--הראשון מזכיר, והאחרון אינו מזכיר.

א,ג  עד אימתיי שואלים גשמים:  רבי יהודה אומר, עד שיעבור הפסח; רבי יוסי אומר, עד שייצא ניסן, שנאמר "ויורד לכם, גשם יורה ומלקוש--בראשון" (ראה יואל ב,כג).  [ג] בשלושה במרחשוון, שואלים את הגשמים; רבן גמליאל אומר, בשבעה בו--חמישה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת.

א,ד  הגיע שבעה עשר במרחשוון, ולא ירדו גשמים--התחילו היחידים מתענים.  אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

א,ה  הגיע ראש חודש כסליו, ולא ירדו גשמים--בית דין גוזרין שלוש תענייות על הציבור.  אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.

א,ו  עברו אלו, ולא נענו--בית דין גוזרין שלוש תענייות אחרות על הציבור.  אוכלין ושותין מבעוד יום, ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה, ונועלים את המרחצאות.  עברו אלו, ולא נענו--בית דין גוזרין עוד שבע, שהן שלוש עשרה תענייות על הציבור.  ומה אלו יתרות על הראשונות--אלא שבאלו מתריעים, ונועלים את החנייות.  ובשני, מטים עם חשיכה; ובחמישי, מותרין מפני כבוד השבת.

א,ז  עברו, ולא נענו--ממעטין במשא ובמתן, בבניין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין, ובשאילת שלום בין אדם לחברו, כבני אדם הנזופים מלפני המקום.  והיחידים חוזרין ומתענין, עד שייצא ניסן.  יצא ניסן--הגשמים סימן קללה, שנאמר "הלוא קציר חיטים, היום . . ." (שמואל א יב,יז).
 

מסכת תענית פרק ב

ב,א  סדר תענייות כיצד:  מוציאין את התיבה לרחובה של עיר; ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה, ובראש הנשיא, ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו.  והזקן שבהם אומר לפניהם דברי כיבושים--אחינו, לא נאמר באנשי נינווה, וירא האלוהים את שקם ואת תעניתם, אלא "וירא האלוהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה" (יונה ג,י); ובקבלה הוא אומר, "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, ושובו אל ה' אלוהיכם:  כי חנון ורחום, הוא--ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה" (יואל ב,יג).

ב,ב  עמדו בתפילה--מורידין לפני התיבה זקן ורגיל, ויש לו בנים, וביתו ריקן, כדי שיהא ליבו שלם בתפילה; ואומר לפניהם עשרים וארבע ברכות--שמונה עשרה שבכל יום, ומוסיף עליהן עוד שש.

ב,ג  ואלו הן--זכרונות, ושופרות, "אל ה', בצרתה לי" (תהילים קכ,א), "אשא עיניי, אל ההרים" (תהילים קכא,א), "ממעמקים קראתיך, ה'" (תהילים קל,א), "תפילה, לעני כי יעטוף" (תהילים קב,א).  רבי יהודה אומר, לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, אלא אומר תחתיהן, "רעב כי יהיה בארץ, דבר כי יהיה שידפון ויירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר לו אויבו, בארץ שעריו--כל נגע, וכל מחלה" (ראה מלכים א ח,לז; דברי הימים ב ו,כח), "אשר היה דבר ה' אל ירמיהו, על דברי הבצרות" (ירמיהו יד,א).  ואומר חותמיהן.

ב,ד  על הראשונה--הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המורייה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה' גואל ישראל.  על השנייה--הוא אומר מי שענה את אבותיכם על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות.  על השלישית--הוא אומר מי שענה את יהושוע בגלגל, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה' שומע תרועה.  על הרביעית--הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה' שומע צעקה.  על החמישית--הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה' שומע תפילה.  על השישית--הוא אומר מי שענה את יונה במעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה' העונה בעת צרה.  על השביעית--הוא אומר מי שענה את דוד ושלמה בנו בירושלים, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה' המרחם על הארץ.

ב,ה  מעשה בימי רבי חלפתא ובימי רבי חנניה בן תרדיון, שעבר אחד לפני התיבה, וגמר את כל הברכות, וענו אחריו אמן.  תקעו הכוהנים תקעו, מי שענה את אברהם בהר המורייה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה.  הריעו בני אהרון הריעו, מי שענה את אבותיכם על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה.  וכשבא דבר אצל חכמים, אמרו לא היו נוהגים כן, אלא בשערי המזרח.

ב,ו  שלוש תענייות הראשונות--אנשי משמר, מתענין ולא משלימין; ואנשי בית אב, לא היו מתענין.  שלוש שנייות--אנשי משמר, מתענין ומשלימין; ואנשי בית אב, מתענין ולא משלימין.  שבע אחרונות--אלו ואלו מתענין ומשלימין, דברי רבי יהושוע.  וחכמים אומרין, שלוש תענייות הראשונות--אלו ואלו לא היו מתענין.  שלוש שנייות--אנשי משמר, מתענין ולא משלימין; ואנשי בית אב, לא היו מתענין.  שבע אחרונות--אנשי משמר, מתענין ומשלימין; ואנשי בית אב, מתענין ולא משלימין.

ב,ז  אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות, אבל לא בימים; אנשי בית אב, לא ביום ולא בלילה.  אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס; ובחמישי מותרין, מפני כבוד השבת.

ב,ח  כל הכתוב במגילת תענית, דילא למספד--לפניו אסור, ולאחריו מותר; רבי יוסי אומר, לפניו ולאחריו אסור.  דילא להתענאה, לפניו ולאחריו מותר; רבי יוסי אומר, לפניו אסור, ולאחריו מותר.

ב,ט  אין גוזרין תענית על הציבור כתחילה בחמישי, שלא להפקיע את השערים; אלא שלוש תענייות הראשונות, שני וחמישי ושני, ושלוש שנייות, חמישי ושני וחמישי.  רבי יוסי אומר, כשם שאין הראשונות בחמישי, כך לא שנייות ולא אחרונות.

ב,י  אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חודשים, ובחנוכה, ובפורים.  ואם התחילו, אין מפסיקין, דברי רבן גמליאל; אמר רבי מאיר, אף על פי שאמר רבן גמליאל אם התחילו אין מפסיקין, מודה היה שאין משלימין.  וכן בתשעה באב שחל להיות ערב שבת.
 

מסכת תענית פרק ג

ג,א  סדר תענייות האלו האמור, ברביעה הראשונה; אבל צמחים ששנו, מתריעין עליהם מיד.  וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום--מתריעין עליהם מיד, מפני שהיא מכת בצורת.  [ב] ירדו לצמחים אבל לא לאילן, לאילן אבל לא לצמחים, לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ולא למערות--מתריעין עליהן מיד.  [ג] וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים, כמו שנאמר "והמטרתי על עיר אחת, ועל עיר אחת לא אמטיר; חלקה אחת תימטר, וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש" (עמוס ד,ז)--אותה העיר מתענה ומתרעת; וכל סביבותיה מתענות, ולא מתריעות.  רבי עקיבה אומר, מתריעות, ולא מתענות.  [ד] וכן עיר שיש בה דבר, או מפולת--אותה העיר מתענה ומתרעת; וכל סביבותיה מתענות, ולא מתריעות.  רבי עקיבה אומר, מתריעות, ולא מתענות.  איזה הוא דבר--עיר המוציאה חמש מאות רגלי, ויצאו ממנה שלושה מתים לשלושה ימים זה אחר זה זה אחר זה.

ג,ב  [ה] על אלו מתריעין בכל מקום--על השידפון ועל היירקון, ועל הארבה ועל החסיל, ועל חיה רעה ועל החרב; מתריעין עליהן מיד, מפני שהיא מכה מהלכת.  [ו] מעשה כשירדו זקנים מירושלים לעריהם, וגזרו תענית על שנראה כמלוא תנור שידפון באשקלון.  ועוד גזרו תענית למחר, על שאכלו שני זאבים שני תינוקות בעבר הירדן; רבי יוסי אומר, לא על שאכלו, אלא על שנראו.

ג,ג  [ז] על אלו מתריעים בשבת--על עיר שהקיפוה גויים או נהר, ועל ספינה המיטרפת בים; רבי יוסי אומר, לעזרה, אבל לא לזעקה.  שמעון התמני אומר, אף על הדבר; ולא הודו לו חכמים.

ג,ד  [ח] על כל צרה שתבוא על הציבור--מתריעין עליהן, חוץ מרוב הגשמים.  מעשה שאמרו לו לחוני המעגל, התפלל שיירדו גשמים.  אמר להם, צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא יימוקו.  התפלל, ולא ירדו גשמים.  עג עוגה, ועמד בתוכה ואמר, רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עליי, שאני כבן בית לפניך; נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך.  התחילו הגשמים מנטפים; אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות.  ירדו בזעף; אמר, לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה.  ירדו כתקנן, עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מרוב הגשמים.  אמרו לו, כשם שהתפללת עליהן שיירדו, כך התפלל עליהן שילכו להן.  אמר להם, צאו וראו אם נמחת אבן הטועים.  שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו, צריך אתה לינדות; אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו, והוא עושה לו רצונו.  עליך הכתוב אומר, "ישמח אביך, ואימך; ותגל, יולדתך" (משלי כג,כה).

ג,ה  [ט] היו מתענים וירדו להם גשמים--קודם הנץ החמה, לא ישלימו; לאחר הנץ החמה, ישלימו.  רבי אליעזר אומר, קודם לחצות, לא ישלימו; לאחר חצות, ישלימו.  מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להם גשמים קודם חצות; אמר להן רבי טרפון, צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב.  יצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב, ובאו בין הערביים וקראו הלל הגדול.
 

מסכת תענית פרק ד

ד,א  בשלושה פרקים בשנה, הכוהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום--בשחרית, במוסף, במנחה, ובנעילת שערים:  בתענייות, ובמעמדות, וביום הכיפורים.

ד,ב  ואלו הן המעמדות:  לפי שנאמר "צו את בני ישראל, ואמרת אליהם:  את קרבני לחמי לאישיי, ריח ניחוחי, תשמרו, להקריב לי במועדו" (במדבר כח,ב)--וכי היאך קרבנו של אדם קרב, והוא אינו עומד על גביו; אלא שהתקינו נביאים הראשונים עשרים וארבעה משמרות.  על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כוהנים, ושל לויים, ושל ישראל.  הגיע זמן המשמר--כוהניו ולוייו עולים לירושלים, וישראל שבאותו המשמר מתכנסין לעריהם וקורים במעשה בראשית.

ד,ג  ביום הראשון, "בראשית" (בראשית א,א) ו"יהי רקיע" (בראשית א,ו).  בשני, "יהי רקיע" ו"ייקוו המים" (בראשית א,ט).  בשלישי, "ייקוו המים" ו"יהי מאורות" (בראשית א,יד).  ברביעי, "יהי מאורות" ו"ישרצו המים" (בראשית א,כ).  בחמישי, "ישרצו המים" ו"תוצא הארץ" (בראשית א,כד).  בשישי, "תוצא הארץ" ו"ויכולו השמיים והארץ, וכל צבאם" (בראשית ב,א).  פרשה גדולה קורים אותה בשניים, וקטנה ביחיד--בשחרית ובמוסף; במנחה נכנסין וקורין על פיהם, כקורין את שמע.  ערב שבת במנחה, לא היו נכנסין, מפני כבוד השבת.

ד,ד  כל יום שיש בו הלל, אין בו מעמד בשחרית; קרבן מוסף, אין בנעילה; קרבן עצים, אין במנחה, דברי רבי עקיבה.  אמר לו בן עזאי, כך היה רבי יהושוע שונה, קרבן מוסף, אין במנחה; קרבן עצים, אין בנעילה.  חזר רבי עקיבה להיות שונה כדברי בן עזאי.

ד,ה  זמן עצי הכוהנים והעם, תשע:  באחד בניסן, בני ארח בן יהודה; בעשרים בתמוז, בני דויד בן יהודה; בחמישה באב, בני פרעוש בן יהודה; בשבעה בו, בני יונדב בן רכב; בעשרה בו, בני סנאה בן בנימין; בחמישה עשר בו, בני זתואל בן יהודה--ועימהם הכוהנים והלויים, וכל מי שטעה שבטו, ובני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות; בעשרים בו, בני פחת מואב בן יהודה; בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה; באחד בטבת, שבו בני פרעוש שנייה.  באחד בטבת, לא היה בו מעמד, שהיה בו הלל, וקרבן מוסף וקרבן עצים.

ד,ו  חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב.  בשבעה עשר בתמוז--נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל; בתשעה באב--נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה, ובשנייה, ונלכדה בית תור, ונחרשה העיר.  משנכנס אב, ממעטין בשמחה.  [ז] שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה--אסורים מלספר, ומלכבס; ובחמישי, מותרין מפני כבוד השבת.  ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר, ולא ישתה יין; רבן שמעון בן גמליאל אומר, ישנה.  רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים.

ד,ז  [ח] אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו.  וכל הכלים טעונין טבילה.  ובנות ירושלים יוצאות וחונות בכרמים.  וכך הן אומרות, שא נא בחור עיניך וראה, מה אתה בורר לך; אל תיתן עיניך בנואי, אלא תן עיניך במשפחה.  וכן הוא אומר, "צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעיטרה לו אימו ביום חתונתו, וביום, שמחת ליבו" (שיר השירים ג,יא):  "ביום חתונתו", זה מתן תורה; "וביום, שמחת ליבו", זה בניין בית המקדש.  יהי רצון שייבנה בימינו.