משנה סדר מועד יומא

מסכת יומא פרק א

א,א  שבעת ימים קודם ליום הכיפורים, מפרישין כוהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין; ומתקינין לו כוהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול.  רבי יהודה אומר, אף אישה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו:  שנאמר "וכיפר בעדו, ובעד ביתו" (ויקרא טז,ו; ויקרא טז,יא; ויקרא טז,יז)--"ביתו", היא אשתו.  אמרו חכמים, אם כן, אין לדבר סוף.

א,ב  כל שבעת הימים זורק את הדם, ומקטיר את הקטורת, ומטיב את הנרות, ומקריב את הראש ואת הרגל.  ושאר כל הימים--אם רצה להקריב, מקריב:  שכוהן גדול מקריב חלק בראש, ונוטל חלק בראש.

א,ג  מסרו לו זקנים מזקני בית דין, וקורים לפניו בסדר היום; ואומרין לו, אישי כוהן גדול, קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת.  ערב יום הכיפורים בשחרית, מעמידין אותו בשערי המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים, כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה.

א,ד  כל שבעת הימים, לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה; ערב יום הכיפורים עם חשיכה, לא היו מניחין אותו לאכול הרבה, שהמאכל מביא את השינה.

א,ה  מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה, והוליכוהו לעליית בית אבטינס; השביעוהו, ונפטרו והלכו להם.  ואומרין לו, אישי כוהן גדול, אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושלוח בית דין; משביעין אנו עליך במי ששיכן את שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך.  הוא פורש ובוכה, והן פורשין ובוכין.

א,ו  אם חכם הוא, דורש; ואם תלמיד חכמים הוא, דורשין לפניו.  אם רגיל לקרות, קורא; ואם לאו, קוראים לפניו.  ובמה קוראים לפניו--באיוב, ובעזרא, ובדברי הימים; זכריה בן קבוטר אומר, פעמים הרבה קראתי לפניו בדנייאל.

א,ז  ביקש להתנמנם, פרחי לוייה מכין לפניו באצבע צרדה, ואומרין לו, אישי כוהן גדול, עמוד והפג אחת על הרצפה; ומעסקין אותו, עד שמגיע זמן השחיטה.

א,ח  בכל יום תורמין את המזבח מקריאת הגבר או סמוך לו, בין מלפניו בין מאחריו; ביום הכיפורים מחצות, וברגלים מאשמורת הראשונה.  לא הייתה קריאת הגבר מגעת, עד שהייתה העזרה מלאה מישראל.
 

מסכת יומא פרק ב

ב,א  בראשונה, כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח, תורם; בזמן שהן מרובין, רצין ועולים בכבש, וכל הקודם את חברו לתוך ארבע אמות זכה.  ואם היו שניהם שווין, הממונה אומר להן הצביעו:  מה הן מוציאין, אחת או שתיים; אין מוציאין גודל במקדש.

ב,ב  מעשה שהיו שניים שווים רצים ועולים בכבש, ודחף אחד מהן את חברו, ונפל ונשברה רגלו; וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפיס.  ארבעה פייסות היו שם.  זה הוא הפיס הראשון.

ב,ג  הפיס השני:  מי זורק, מי שוחט, מי מדשן את המזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה; מי מעלה אברים לכבש--הראש והרגל, ושתי הידיים, והעוקץ והרגל, והחזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרביים, והסולת, והחביתים, והיין.  שלושה עשר זכים בו.  אמר בן עזאי לפני רבי עקיבה משם רבי יהושוע, כדרך הילוכו, היה קרב.

ב,ד  הפיס השלישי:  חדשים לקטורת, בואו והפיסו.  הרביעי:  חדשים עם ישנים, מי מעלה אברים מן הכבש למזבח.

ב,ה  תמיד קרב בתשעה, בעשרה, באחד עשר, בשנים עשר--לא פחות ולא יתר.  כיצד:  עצמו בתשעה.  בחג, ביד אחד צלוחית של מים--הרי עשרה.  בין הערביים, באחד עשר--עצמו בתשעה, ושניים בידם שני גזרי עצים לרבות את העצים.  בשבת, באחד עשר--עצמו בתשעה, ושניים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים; ובשבת שבתוך החג, ביד אחד צלוחית של מים.

ב,ו  איל קרב באחד עשר--הבשר בחמישה, והקרביים והסולת והיין בשניים שניים.

ב,ז  פר קרב בעשרים וארבעה:  הראש והרגל--הראש באחד, והרגל בשניים.  העוקץ והרגל--העוקץ בשניים, והרגל בשניים.  החזה והגרה--החזה באחד, והגרה בשלושה.  שתי הידות בשניים.  ושתי הדפנות בשניים.  הקרביים והסולת והיין, בשלושה שלושה.  במה דברים אמורים, בקרבנות הציבור.  אבל בקרבנות היחיד--אם רצה להקריב, מקריב.  הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו שווין.
 

מסכת יומא פרק ג

ג,א  אמר להם הממונה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה; אם הגיע--הרואה אומר, בורקי.  מתיה בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון; והוא אומר, הין.

ג,ב  ולמה צרכו לכך:  פעם אחת עלה מאור הלבנה, ודימו שהאיר המזרח; שחטו את התמיד, והוציאוהו לבית השריפה.  והורידו כוהן גדול לבית הטבילה.  זה הכלל היה במקדש--כל המסך את רגליו, טעון טבילה; וכל המטיל מים, טעון קידוש ידיים ורגליים.

ג,ג  אין אדם נכנס לעזרה לעבודה, אפילו טהור, עד שהוא טובל.  חמש טבילות ועשרה קידושין, טובל כוהן גדול ומקדש בו ביום; וכולם בקודש בבית הפרווה, חוץ מזו בלבד.

ג,ד  פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם; קידש ידיו ורגליו, ופשט וירד וטבל, ועלה ונסתפג.  הביאו לו בגדי זהב; ולבש, וקידש ידיו ורגליו.  הביאו לו את התמיד; קרצו, ומירק אחר שחיטה על ידו; וקיבל את הדם, וזרקו.  נכנס להקטיר את הקטורת, ולהטיב את הנרות.  ומקריב את הראש, ואת האברים, ואת החביתים, ואת היין.

ג,ה  קטורת של שחר, הייתה קרבה בין דם לאברים; ושל בין הערביים, הייתה קרבה בין אברים לנסכים.  ואם היה כוהן גדול זקן או אסתניס--מחמין לו חמין ומטילין לתוך צונין, כדי שתפוג צינתן.

ג,ו  הביאוהו לבית הפרווה, ובקודש הייתה.  פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם; קידש ידיו ורגליו, ופשט; רבי מאיר אומר, פשט, וקידש ידיו ורגליו.  ירד וטבל, עלה ונסתפג.  הביאו לו בגדי לבן; ולבש, וקידש ידיו ורגליו.

ג,ז  בשחר היה לבוש פילוסין של שנים עשר מנה, ובין הערביים הנדווים של שמונה מאות, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים, בשחר היה לבוש של שמונה עשר מנה, ובין הערביים של שנים עשר מנה--הכול שלושים מנה.  אלו נוטל מן ההקדש; ואם רצה להוסיף, מוסיף משלו.

ג,ח  בא לו אצל פרו; ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב, והכוהן עומד במזרח ופניו למערב, וסמך שתי ידיו עליו והתוודה.  וכך היה אומר, אנא ה'--עוויתי פשעתי חטאתי לפניך, אני וביתי; אנא ה'--כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים, שעוויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך, אני וביתי:  ככתוב בתורת משה עבדך לאמור "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם:  מכול, חטאותיכם, לפני ה', תטהרו" (ויקרא טז,ל).

ג,ט  והכוהנים והעם העומדים בעזרה--כשהיו שומעין את שם המפורש יוצא מפי כוהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעין ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרין, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ג,י  [ט] בא לו למזרח העזרה, לצפון המזבח; הסגן מימינו, וראש בית אב משמאלו.  ושם שני שעירים, וקלפי הייתה שם, ובה שני גורלות; של אשכרוע היו, ועשאן בן גמלא של זהב, ומזכירין אותו לשבח.

ג,יא  [י] בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שלא היו בו אלא שניים; אף הוא עשה מוכני לכיור, שלא יהו מימיו נפסלין בלינה.  מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום הכיפורים, של זהב.  הילני אימו עשתה נברשת של זהב, על פתחו של היכל; אף היא עשתה טבלה של זהב, שפרשת סוטה כתובה עליה.  ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו, ומזכירין אותו לשבח.

ג,יב  [יא] ואלו לגנאי:  בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים; בית אבטינס, לא רצו ללמד על מעשה הקטורת; הוגדס בן לוי, היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד; בן קמצר, לא רצה ללמד על מעשה הכתב.  על הראשונים נאמר "זכר צדיק, לברכה" (משלי י,ז), ועל אלו נאמר "ושם רשעים, ירקב" (משלי י,ז).
 

מסכת יומא פרק ד

ד,א  טרף בקלפי, והעלה שני גורלות--אחד כתוב עליו לה', ואחד כתוב עליו לעזאזל.  אם של שם עלה בימינו--הסגן אומר לו, אישי כוהן גדול, הגבה ימינך; ואם בשמאלו עלה, ראש בית אב אומר לו, אישי כוהן גדול, הגבה שמאלך.  נתנם על שני השעירים ואומר, לה' חטאת; רבי ישמעאל אומר, לא היה צריך לומר חטאת, אלא לה'.  והם עונין אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ד,ב  קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, והעמידו כנגד בית שילוחו; ולנשחט, כנגד בית שחיטתו.  ובא לו אצל פרו שנייה; וסמך שתי ידיו עליו, והתוודה.  וכך היה אומר, אנא ה'--עוויתי פשעתי וחטאתי לפניך, אני וביתי ובני אהרון עם קדושך; אנא ה'--כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים שעוויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך, אני וביתי ובני אהרון עם קדושך:  ככתוב בתורת משה עבדך לאמור "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם:  מכול, חטאותיכם, לפני ה', תטהרו" (ויקרא טז,ל).  והם עונים אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ד,ג  שחטו, וקיבל במזרק את דמו; נתנו למי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל, כדי שלא יקרוש.  נטל את המחתה, ועלה לראש המזבח וחתה; וירד, והניחה על הרובד שבעזרה.

ד,ד  בכל יום, חותה בשל כסף, ומערה בתוך של זהב; והיום, חותה בשל זהב, ובה היה מכניס.  בכל יום, חותה בשל ארבעת קבים, ומערה בתוך של שלושת קבין; והיום, חותה בשל שלושת קבין, ובה היה מכניס.  רבי יוסי אומר, בכל יום חותה בשל סאה, ומערה בתוך של שלושת קבין; והיום, חותה בשל שלושת קבין, ובה היה מכניס.  בכל יום, הייתה כבדה; והיום, קלה.  בכל יום, הייתה ידה קצרה; והיום, ארוכה.  בכל יום, היה זהבה ירוק; והיום, אדום, דברי רבי מנחם.  בכל יום, היה מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערביים; והיום, מוסיף מלוא חופניו.  בכל יום, הייתה דקה; והיום, דקה מן הדקה.

ד,ה  בכל יום, כוהנים עולים במזרחו של כבש, ויורדים במערבו; והיום, עולים באמצע, ויורדים באמצע.  רבי יהודה אומר, לעולם כוהן גדול עולה באמצע.  בכל יום, כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור; והיום, מן הקיתון של זהב.  רבי יהודה אומר, לעולם כוהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב.

ד,ו  בכל יום, היו שם ארבע מערכות; והיום, חמש, דברי רבי מאיר.  רבי יוסי אומר, בכל יום, שלוש; והיום, ארבע.  רבי יהודה אומר, בכל יום, שתיים; והיום, שלוש.
 

מסכת יומא פרק ה

ה,א  הוציאו לו את הכף ואת המחתה; חפן מלוא חופניו, ונתן לתוך הכף--הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו, וכך הייתה מידתה.  נטל את המחתה בימינו, ואת הכף בשמאלו.  מהלך בהיכל, עד שהוא מגיע לבין שתי הפרוכות המבדילות בין הקודש ובין קודש הקודשים, וביניהן אמה; רבי יוסי אומר, לא היה שם אלא פרוכת אחת, שנאמר "והבדילה הפרוכת, לכם, בין הקודש, ובין קודש הקודשים" (שמות כו,לג).  הראשונה פרופה מן הדרום, והפנימית מן הצפון.  מהלך ביניהן, עד שהוא מגיע לצפון.  הגיע לצפון, והפך פניו לדרום; מהלך לשמאלו עם הפרוכת, עד שהוא מגיע לארון.  הגיע לארון, נתן את המחתה בין שני הבדים; צבר את הקטורת על גבי הגחלים, ונתמלא הבית עשן.  יצא, ובא לו כדרך בית כניסתו, ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון; לא היה מאריך, שלא להבעית את ישראל.  [ב] משניטל הארון, אבן הייתה שם מימות נביאים הראשונים, ושתיה הייתה נקראת; וגבוהה מן הארץ שלוש אצבעות, ועליה היה נותן.

ה,ב  [ג] נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו, נכנס למקום שנכנס; ועמד במקום שעמד, הזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף.  וכך היה מונה--אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.  יצא, והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל.

ה,ג  [ד] הביאו לו את השעיר; שחטו, וקיבל במזרק את דמו.  נכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד; והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף.  וכך היה מונה--אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.  יצא, והניחו על כן הזהב השני שהיה בהיכל; רבי יהודה אומר, לא היה שם אלא כן אחד בלבד.  נטל דם הפר, והניח דם השעיר; והזה ממנו על הפרוכת כנגד ארון מבחוץ, אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף.  וכך היה מונה--אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.  נטל דם השעיר, והניח דם הפר; והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלן ושבע למטן, ולא היה מתכוון להזות לא למעלן ולא למטן, אלא כמצליף.  וכך היה מונה--אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע.  עירה דם הפר לתוך דם השעיר, ונתן את המלא בריקן.  [ה] "ויצא, אל המזבח אשר לפני ה'--וכיפר עליו" (ויקרא טז,יח), זה מזבח הזהב.

ה,ד  התחיל מחטא ויורד.  מאיכן הוא מתחיל--מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית; ממקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, שם הוא גומר על מזבח הפנימי.  רבי אליעזר אומר, במקומו היה עומד ומחטא.  ועל כולן הוא נותן מלמטן למעלן--חוץ מזו בלבד שהייתה לפניו, שהיה נותן מלמעלן למטן.

ה,ה  [ו] הזה על טוהרו של מזבח שבע פעמים.  שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון על יסוד דרומי; אלו ואלו מתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרים לגננים לזבל, ומועלין בהן.

ה,ו  [ז] כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר--הקדים מעשה לחברו, לא עשה כלום.  הקדים דם השעיר לדם הפר--יחזור ויזה מדם השעיר, לאחר דם הפר.  אם עד שלא גמר את המתנות שבפנים, נשפך הדם--יביא דם אחר, ויחזור ויזה כתחילה מבפנים; וכן בהיכל, וכן במזבח הזהב, שכולם כפרה כפרה בפני עצמן.  רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין, ממקום שפסק, משם הוא מתחיל.
 

מסכת יומא פרק ו

ו,א  שני שעירי יום הכיפורים--מצותן, עד שיהו שווין במראה ובקומה ובדמים; ולקיחתן כאחת.  אף על פי שאינן שווין, כשרים; לקח אחד מהן היום ואחד למחר, כשרים.  מת אחד מהן--אם עד שלא הגריל מת, ייקח זוג לשני.  ואם משהגריל מת--יביא שניים ויגריל עליהם כתחילה, ויאמר אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם, יתקיים תחתיו; ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו הגורל לעזאזל, יתקיים תחתיו.  והשני ירעה עד שיסתאב, ויימכר וייפלו דמיו לנדבה--שאין חטאת הציבור מתה; רבי יהודה אומר, תמות.  ועוד אמר רבי יהודה, נשפך הדם, ימות המשתלח; מת המשתלח, יישפך הדם.

ו,ב  בא לו אצל שעיר המשתלח; וסמך שתי ידיו עליו, והתוודה.  וכך היה אומר, אנא ה'--עוו פשעו וחטאו לפניך עמך, בית ישראל; אנא ה'--כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים, שעוו ושפשעו ושחטאו לפניך עמך, בית ישראל:  ככתוב בתורת משה עבדך לאמור "כי ביום הזה יכפר עליכם, לטהר אתכם:  מכול, חטאותיכם, לפני ה', תטהרו" (ויקרא טז,ל).  והם עונין אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ו,ג  מסרו למי שהוא מוליכו; והכול כשרים להוליכו, אלא שעשו כוהנים גדולים קבע, ולא היו מניחין את ישראל להוליכו.  אמר רבי יוסי, מעשה והוליכו ערסלה מציפורי, וישראל היה.

ו,ד  וכבש עושין לו, מפני הבבליים שהיו מתלשין בשיערו; ואומרין לו, טול וצא, טול וצא.  יקירי ירושלים היו מלווין אותו, עד סוכה הראשונה.  עשר סוכות מירושלים ועד צוק, תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל.

ו,ה  על כל סוכה וסוכה אומרין לו, הרי מזון והרי מים; ומלווים אותו מסוכה לסוכה, חוץ מן האחרון שבהן--שאינו מגיע לצוק, אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו.

ו,ו  מה היה עושה:  חלק לשון של זהורית, חצייו קשר בסלע וחצייו קשר בין שתי קרניו; ודחפו לאחוריו, והוא מתגלגל ויורד.  לא היה מגיע לחצי ההר, עד שהוא נעשה אברים אברים.  בא וישב לו תחת סוכה האחרונה, עד שתחשך.  מאימתיי מטמא בגדים, משייצא לחומת ירושלים; רבי שמעון אומר, משעת דחייתו לצוק.

ו,ז  בא לו אצל הפר ואצל שעיר הנשרפים; קרען, והוציא את אימוריהן, ונתנן במגס, והקטירן על גבי המזבח.  קלען במקלעות, והוציאן לבית השריפה.  מאימתיי מטמאין בגדים, משייצאו לחומת העזרה; רבי שמעון אומר, משייצת האור ברובן.

ו,ח  אמרו לו לכוהן גדול, הגיע שעיר למדבר.  ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר--דידביות היו עושין, ומניפין בסודרין, ויודעים שהגיע שעיר למדבר.  אמר רבי יהודה, והלוא סימן גדול היה להם, שלושת מילין מירושלים ועד בית חורון:  הולכים מיל, וחוזרים מיל, ושוהין כדי מיל; ויודעים שהגיע שעיר למדבר.
 

מסכת יומא פרק ז

ז,א  בא לו כוהן גדול לקרות.  אם רוצה הוא בבגדי בוץ, קורא; ואם לאו, באיצטלית לבן משלו.  חזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכוהן גדול; וכוהן גדול עומד ומקבל, וקורא עומד.  קורא "אחרי מות" (ויקרא טז,א) ו"אך בעשור" (ויקרא כג,כז); וגולל את התורה, ומניחה בחיקו ואומר, יתר ממה שקריתי לפניכם כתוב.  "ובעשור" (במדבר כט,ז) שבחומש הפקודים קורא אותן על פה; ומברך עליהן שמונה ברכות--על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העוון, ועל המקדש, ועל ישראל, ועל הכוהנים, ועל שאר התפילה.

ז,ב  הרואה כוהן גדול כשהוא קורא, אינו רואה פר ושעיר הנשרפים; הרואה פר ושעיר הנשרפים, אינו רואה כוהן גדול כשהוא קורא:  לא מפני שאינו רשאי; אלא שהייתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהם הייתה כאחת.

ז,ג  אם בבגדי בוץ קרא--קידש ידיו ורגליו, ופשט ירד וטבל, עלה ונסתפג.  הביאו לו בגדי זהב; ולבש, וקידש ידיו ורגליו, ויצא, ועשה את אילו ואת איל העם עם שבעת כבשים תמימים, דברי רבי אליעזר.  רבי עקיבה אומר, עם תמיד של שחר היו קרבים; ופר העולה והשעיר הנעשה בחוץ, היו קרבים עם תמיד של בין הערביים.

ז,ד  קידש ידיו ורגליו, ופשט ירד וטבל, עלה ונסתפג.  הביאו לו בגדי לבן; ולבש, וקידש ידיו ורגליו.  נכנס להוציא את הכף ואת המחתה.  קידש ידיו ורגליו, ופשט ירד וטבל, עלה ונסתפג.  הביאו לו בגדי זהב; ולבש, וקידש ידיו ורגליו, נכנס להקטיר את הקטורת של בין הערביים, ולהטיב את הנרות.  קידש ידיו ורגליו, ופשט; הביאו לו בגדי עצמו, ולבש.  ומלווים אותו עד ביתו; ויום טוב היה עושה לאוהביו, על שיצא בשלום מן הקודש.

ז,ה  כוהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה:  בכתונת במכנסיים במצנפת ובאבנט; מוסיף עליו כוהן גדול, חושן ואיפוד ומעיל וציץ.  באלו נשאלים באורים ותומים; ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך, ולבית דין, ולמי שצורך הציבור בו.
 

מסכת יומא פרק ח

ח,א  יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה, וברחיצה ובסיכה, ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.  המלך והכלה ירחצו את פניהם, והחיה תנעול את הסנדל, דברי רבי אליעזר; וחכמים אוסרין.  [ב] האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעניתה, והשותה במלוא לוגמיו--חייב.  כל האוכלים מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין לכמלוא לוגמיו; האוכל והשותה, אינן מצטרפין.

ח,ב  [ג] אכל ושתה בעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת; שגג ואכל ועשה מלאכה, חייב שתי חטאות.  אכל אוכלים שאינן ראויין לאכילה, שתה משקין שאינן ראויין לשתייה, שתה ציר או מורייס--פטור.  [ד] התינוקות, אין מענין אותן ביום הכיפורים; אבל מחנכין אותן קודם לשנה וקודם לשתיים, בשביל שיהו רגילין במצוות.

ח,ג  [ה] עוברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשוב נפשה.  חולה, מאכילין אותו על פי בקיים; ואם אין שם בקיים, מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר דיי.

ח,ד  [ו] מי שאחזו בולמוס--מאכילין אותו אפילו דברים טמאים, עד שייאורו עיניו.  מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו; רבי מתיה בן חרש מתיר.  ועוד אמר רבי מתיה בן חרש, החושש בפיו, מטילין לתוכו סם בשבת--מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.

ח,ה  [ז] מי שנפלה עליו מפולת--ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נוכרי ספק ישראל--מפקחין עליו.  מצאוהו חי, מפקחין עליו; ואם מת, יניחוהו.

ח,ו  [ח] חטאת ואשם ודאי מכפרין.  מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה.  התשובה מכפרת על עבירות קלות, ועל עשה ועל לא תעשה; ועל החמורות היא תולה, עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר.

ח,ז  [ט] האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב--אין מספיקין בידו לעשות תשובה; אחטא, ויום הכיפורים מכפר--אין יום הכיפורים מכפר.  עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו--אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו.  את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, "מכול, חטאותיכם, לפני ה', תטהרו" (ויקרא טז,ל)--עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו--אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו.  אמר רבי עקיבה, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם--אביכם שבשמיים:  שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם . . ." (יחזקאל לו,כה), ואומר "מקוה ישראל ה'" (ירמיהו יז,יג)--מה המקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.