מדרש תנחומא -> דברים

פרשת נצבים



סימן א ב ג ד

סימן א
אתם נצבים היום. זה שאמר הכתוב, הפוך רשעים ואינם, ובית צדיקים יעמוד (משלי יב ז). כל זמן שהקדוש ברוך הוא מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם, אין להם תקומה. הפך במעשיהם של דור המבול, לא היתה להם תקומה, שנאמר, וימח את כל היקום (ברא' ז כג). הפך במעשיהם של אנשי סדום, ולא היתה בהן תקומה, שנאמר. ויהפך את הערים האל (שם יט כה). הפך במעשיהם של מצרים, ולא היתה להן תקומה, שנאמר, (ו) לא נשאר בהם עד אחד (שמות יד כח). הפך במעשה של בבל ולא היתה לה תקומה, שנאמר, והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד (ישע' יד כב). ועל כולם אמר דוד, שם נפלו פועלי און וגו' (תהל' לו יג). אבל ישראל, נופלין ועומדין. וכן הוא אומר, אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי וגו' (מיכ' ז ח). כי אני ה' לא שניתי וגו' (מלאכי ג ו), אמר רבי חנינא בר פפא, אמר הקדוש ברוך הוא, מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה. אבל אתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג ו), שנאמר, חצי אכלה בם (דב' ל כג), חצי כלין והן אינן כלים. וכך אמרה כנסת ישראל, דרך קשתו ויציבני וגו' (איכה ג יב). משל למה הדבר דומה, לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצים. חציו כלין והקורה במקומה עומדת. [אף ישראל כל זמן שהיסורין באין עליהן, היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינן כלין. לכך נאמר, הפוך רשעים ואינם. אמר חזקיה בנו של רבי חייא, למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות. לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר (אחת או) שתים שנאמר' בפרשה זו חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כהנים, מיד הוריקו פניהם ואמרו, מי יכול לעמוד באלו. מיד קרא אותן משה והיה מפייסן. מה כתיב למעלה מן הענין, ויקרא משה אל כל (זקני) ישראל וגו', המסות הגדולות וגו', ותבואו אל המקום הזה וגו'. ואתם לא שמעתם בקולי ואמרתם לפני דברים שאתם חייבין עליהם כלייה ולא עשיתי אתכם כלייה, שנאמר, אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך וגו' (תהל' קו ז). ולא עוד אלא שאמרתם לעגל, אלה אלהיך ישראל (שמ' לב ד). ואם תאמר מפני מה הגוים נתחייבו כלייה ואנו קיימין. לפי שבשעה שבאו עליהן יסורין, מבעטים בהן ואינם מזכירין שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר, שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך וגו' (תהל' עט ו). אבל ישראל, כשהיסורין באין עליהן, הן נכנעין ומתפללין, שנאמר (כוס ישועות אשא וגו'), צרה ויגון אמצא וגו' (שם קטז ג-ד). לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא, אף על פי שקללות הללו באות עליכם, הן מעמידות אתכם. וכן הוא אומר, למען ענותך ולמען נסותך וגו' (דב' ח טז). וכך אמר להם משה לישראל, אף על פי שהיסורין הללו באין עליכם, יש לכם עמידה. לכך נאמר, אתם נצבים היום כולכם. דבר אחר, מפני מה עשאן משה מצבה. מפני שמשתמשין מדעת לדעת. מדעת משה לדעת יהושע. מדעת יהושע לדעת הזקנים. ואף יהושע עשאן מצבה, שנאמר, ויאסוף יהושע את כל זקני ישראל שכמה וגו' (יהושע כד א). ואף שמואל שמשתמשין מדעתו לדעת מלכים, עשאן מצבה, שנאמר, ועתה התיצבו ואשפטה אתכם (ש"א יב ז). דבר אחר, אתם נצבים היום, מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר, והיה לך ה' לאור עולם (ישע' ס יט). אימתי. בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת, שנאמר, חיים כלכם היום (דב' ד ד). בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת. ואלו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר, בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו וגו' (ירמיה נ ד). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה:

סימן ב
ראשיכם שבטיכם. אף על פי שמניתי לכם ראשים זקנים ושוטרים, כולכם שוין לפני, שנאמר, וכל איש ישראל. דבר אחר, כלכם ערבים זה בזה. אפילו צדיק אחד ביניכם, כלכם עומדים בזכותו. ולא אתם בלבד, אלא אפילו צדיק אחד ביניכם, כל העולם כולו בזכותו עומד, שנאמר, וצדיק יסוד עולם (משלי ו כה). וכשאחד מכם חוטא, כל הדור לוקה. וכן אתה מוצא בעכן, הלא עכן בן זרח מעל [מעל] בחרם וגו' (יהושע כב כ). מדת פורעניות מועטת, והדור נתפס בה. מדה טובה מרובה, על אחת כמה וכמה. לכך נאמר, כל איש ישראל. ולא גדולים שבכם בלבד, אלא אפילו טפכם נשיכם וגרך. לכך נאמר, כל איש ישראל, לפי שבשר ודם מרחם על הזכרים יותר מהנקבות. והקדוש ברוך הוא אינו כן, כי רחמיו על כל מעשיו, על הזכרים ועל הנקבות, ועל הצדיקים ועל הרשעים, שנאמר מחוטב עציך עד שואב מימיך. מחוטב עציך, אמר רבי יצחק בן טבלי, מלמד, שבאו הגבעונים אצל יהושע בן נון וקבלן, שנאמר, ויעשו גם המה בערמה וגו' (שם ט ד). מהו גם המה. ללמדך, שבאו אצל משה ולא קבלן:

סימן ג
לעברך בברית ה' אלהיך וגו'. שלש כריתות כרת הקדוש ברוך הוא כשיצאו ממצרים. אחת כשעמדו לפני הר סיני, ואחת בחורב, ואחת כאן. ולמה כרת הקדוש ברוך הוא עמהן כאן. מפני שאותו הברית שכרת עמהן בסיני, בטלוה ואמרו, אלה אלהיך (שמ' לב ד). לפיכך חזר וכרת עמהן בחורב, וקבע עליה קללה למי שחוזר בדבריו. ואין לשון לעברך, אלא כאדם שאומר לחברו, העבר בך קללה אם אתה חוזר בי בדבר הזה. וכן אתה מוצא כשהכעיסו ישראל והלכו בגלות, מה דניאל אומר, וכל ישראל עברו את תורתך ותתך עלינו האלה והשבועה (דני' ט יא). ואין אלה אלא לשון קללה, שנאמר, והיתה האשה לאלה (במדבר ה כז). ללמדך, כשם שמשביעים את הסוטה, כך הקדוש ברוך הוא השביע את ישראל. ושמא תאמר, כל הטורח זה למה. לא מפני שאני צריך לכם, אלא מה אעשה לכם, שכבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובניכם עד עולם. לכך נאמר, למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך. ואמר, מלך אסור ברהטים (שה"ש ז ו). ואין אסור אלא שבועה, שנאמר, ואסרה אסר על נפשה (במדבר ל יא), לפיכך אינו יכול לעבור על שבועתו. וכן אתה מוצא כשבקשו לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל, מה כתיב שם, באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' (יחז' כ א). אמרו לו, בן כהן הקונה את העבד, מהו שאוכל בתרומה. אמר להם, אוכל. אמרו לו, אם חזר כהן ומכרו לישראל, לא יצא מרשותו. אמר להם, הן. אמרו לו, אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה ככל העולם. אמר להם יחזקאל לישראל, והעולה על רוחכם היו לא תהיה (שם שם לב). ואומר, חי אני נאם אדני ה' אם לא ביד חזקה וגו' (שם שם לג). אמר להם, כל זמן שלא מכרו, ברשותו הוא. ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר, כי כה אמר ה', חנם נמכרתם וגו' (ישע' נב ג). למען הקים אותך וגו', שלא אחזור בדבר שנשבעתי לאבותיכם. ולא אתכם לבדכם, אלא אף הדורות העתידין לבא, היו שם באותה שעה, שנאמר, כי את אשר ישנו פה. אמר רבי אבהו בשם רבי שמואל בר נחמני, למה כתיב, כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה. לפי שהנשמות היו שם ועדיין גוף לא נברא, לכך לא כתיב בהן עמידה. שמא תאמר ממי שיש בה עבודה זרה. תלמוד לומר, כי אתם ידעתם את אשר עברנו וגו'. וכתיב, ותראו את שקוציהם וגו'. [ בא וראה, מעשה הגוים. אם היתה של עץ או של אבן, היתה מונחת בחוץ או בפנים, נוהג בה הפקר, שנאמר, ותראו את שקוציהם וגו']. היתה של כסף וזהב, מכניסה בחדרי חדרים ויזהר בה וישמרה שלא יגנבוה בני אדם, שנאמר, כסף וזהב אשר עמהם. אמר רבי אליעזר, תבא מארה על לבן שאמר ליעקב, למה גנבת את אלהי (בר' לא ל). לעצמה אינה יכולה להציל את הגנבה, לאחרים היאך יכולה להציל. אבל ישראל אינן כן, שהן עובדין להקדוש ברוך הוא, שכתוב בו, הוא תהלתך והוא אלהיך וגו' (דבר' י כא). הוא משמר את ישראל כאב המשמר את הבן, שנאמר, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא ד). מכאן עד סוף הפרשה חדש הוא וגם כל פרשה וילך

סימן ד
[אתם נצבים היום כלכם, אתם קיומו של עולם הזה ושל עולם הבא. כשיבא הקדוש ברוך הוא ליתן שכר טוב לצדיקים, הוא מראה להם בהמות רובצות על הררי אלף, ואלף הרים מעלין עשבים והם אוכלים. ומנין שהם רובצות על אלף הרים, שנאמר, בהמות בהררי אלף (תהל' נ י). וכל מה שהירדן מושך, הן שותין, שנאמר, יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ כג). אמר רב יוסף, כל מה שהירדן מושך בששה חדשים, הן עושין גמיעה אחת. ומקרא מלא הוא, ברעש ורגז יגמא ארץ (שם לט כד). ואף לויתן רובץ על התהום. לעולם הבא אומר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, באו והלחמו בו. וכיון שהן יורדין להלחם כנגדו, הוא תולה עיניו ומביט בהם והם מתיראים ובורחים, שנאמר, משתו יגורו אלים, משברים יתחטאו (שם מא יז). כשהוא מבקש לאכול, הוא עושה שבר בים, והדגים סבורים שהוא דבר אכילה והולכים לשם, והוא פותח ובולען. אין אחד מהן נמלט, אלא כלן נכנסין לתוך פיו. והקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, ירו חצים. והם זורקים בו ואינו משגיח, אלא כקש הם נחשבים לו, שנאמר, לא יבריחנו בן קשת (שם שם כ). והקדוש ברוך הוא אומר להם, טלו אבני בלסטרא והשליכו עליו. והן עושין. והוא סבור קש הן, שנאמר, כקש נחשבו תותח (שם שם כא). ואם תאמר, היכן הוא רבוץ. אמר הקדוש ברוך הוא, על טיט שהוא יפה מן הזהב, שנאמר, ירפד חרוץ עלי טיט (שם שם כב), רפידתו של חרוץ. ואם תאמר, שאם מבקש לצאת יוצא. תלמוד לומר, סגור חותם צר (שם שם ז), סגרתי לפניו וחתמתי כנגדו, וגם הצרתי לו. והיאך הצדיקים אוכלים. אלא הקדוש ברוך הוא נותן בבהמות וגם בלויתן רוח, והן באין ונלחמין זה עם זה, שנאמר, אחד באחד יגשו (איוב כב ח). זה הופך בארץ ושוקט הבהמות, ואלו בוקעין הלויתן. מיד הצדיקים מתכנסין עליהם, והקדוש ברוך הוא אומר לכל אחד ואחד, ואוכל לפי שכרו, שנאמר, יכרו עליו חברים (שם מ ל). חזקיה אמר, אלו חברי תורה. דבר אחר, יכרו עליו חברים, כל מי שחבר עצמו מלעשות. יחצוהו בין כנענים (שם). יש בבני אדם שעושין סחורה, זה נותן חמשים זהובים, וזה נותן עשרה. לוקחין מרגלית אחת והיא עושה שכר. לפי מה שנתן כל אחד ואחד, נוטל מן השכר. כך אמר הקדוש ברוך הוא, כל מי שעוסק בתורה ובמצות יבא ויטול שכרו, שנאמר, לא אכזר כי יעורנו, ומי הוא לפני יתיצב (שם מא ב). ומי הם שאוכלים לפני, אתם נצבים. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, הייתם עומדים לקבל מצות. אף בעולם הבא אני מעמיד אתכם, שנאמר, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה', כן יעמד זרעכם ושמכם (ישעיה סו כב). כך דרש רבי תנחומא:

סימן א ב ג ד



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך