מדרש תנחומא שמות

פרשת יתרו

סימן א
וישמע יתרו. זה שאמר הכתוב, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וגו' (קהלת ח י). וכי יש רשעים קבורים באים ומהלכים. רבי סימון אומר, אלו הרשעים שהן מתים וכקבורין בחייהן, שנאמר, כל ימי רשע הוא מתחולל (איוב טו כ). מה הוא מתחולל, מת חולל. דבר אחר, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו (קהלת ח י), הכתוב מדבר בגרים שבאים ועושין תשובה. וממקום קדוש יהלכו (שם), אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. דבר אחר, וממקום קדוש יהלכו, ממקום שישראל נקראו קדושים, שם הם מהלכין. וישתכחו בעיר אשר כן עשו (שם), ישתכחו מעשיהם הרעים. דבר אחר, ישתכחו, שהן משתכחין במעשיהם הטובים. גם זה הבל (שם). אין זה הבל, שאמות העולם רואין אותן ומתגיירין תחת כנפי השכינה. רואין אותן ואינן מתגיירין, גם זה הבל. מי הוא זה שבא ונתגייר והיה גר של אמת. זה יתרו, שנאמר, וישמע יתרו:

סימן ב
וישמע יתרו. יש שמע והפסיד. ויש שמע ונשכר. יואש שמע והפסיד, שנאמר, אז שמע המלך אליהם (דה"ב כד יז). לפיכך, ואת יואש עשו שפטים (שם שם כד). וכן שמעו עמים ירגזון (שמות טו יד). אבל יתרו שמע ונשכר, שהיה כומר לעבודה זרה ובא ונדבק למשה ונכנס תחת כנפי השכינה וזכה ליתר פרשת הדיינין לישראל, שאמר למשה, לא טוב הדבר אשר אתה עושה. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, גבורים בתורה, כענין שנאמר, גבורי כח עושי דברו (תהל' קג כ). יראי אלהים, כמשמעו. אנשי אמת, עומדין על אמתו של דין. שונאי בצע, שונאי ממון עצמן, כל שכן ממון של אחרים. יהא אומר, אפילו אתה שורף גדישי, אפילו קוצץ את כרמי, כהוגן אני דיינו:

סימן ג
וישמע יתרו, זה שאמר הכתוב, לריח שמניך טובים (שיר השירים א ג). אמר רבי ינאי ברשב"י, הראשונים, ריח שירים אמרו לפניך. אבל אנו כשבאנו לים, לא הנחנו לשון של שבח שלא קלסנו לך. לכך נאמר, לריח שמניך. דבר אחר, הראשונים, ריח מצות נתת להם. לאדם נתת לו מצוה אחת, לנח ולבניו שש מצות אבל אנו כשבאנו לסיני, כאדם שהוא מערה מפי חבית, כך אתה מערה עלינו את כל המצות. שמן תורק שמך (שם). רבי ברכיה אמר, שמן מאיר למי שעוסק בשמנה של תורה. על כן עלמות אהבוך (שם), אלו אמות העולם שהן באין ומתגיירין. ומי הוא. זה יתרו, בשעה ששמע כמה נסים נעשו לישראל, בא ונתגייר. וישמע יתרו. מה כתיב למעלה, מפלתו של עמלק, ואחר כך וישמע יתרו. וישמע יתרו. זה שאמר הכתוב, לץ תכה ופתי יערים (משלי יט כה). לץ תכה, זה עמלק. ופתי יערים, זה יתרו. בשעה שבא עמלק הרשע להלחם בישראל, מה כתיב שם, וילחם עם ישראל ברפידים. מהו רפידים. שרפו ידיהן מן התורה ומן המצות. ראה מה כתיב שם, ויקרא שם המקום מסה ומריבה. התחיל הקדוש ברוך הוא צווח לפניהם, עד מתי אתם מנסים אותי, עד מתי אתם מריבין אותי. ואף משה צווח, מה תריבון עמדי ומה תנסון את ה'. מה היו מנסין. רבי יהודה בר נחמיה ורבותינו. רבי יהודה אומר, כך היו מדיינין ואומרים, אם מספיק לנו מזונות כמלך שהוא נכנס למדינה והם מקלסין אותו ומכבדין אותו שהוא מספיק כל צרכיהם, נעבדנו. ואם לאו, נמרוד בו. ורבותינו אומרים, אם מהרהרין אנו בלבנו ויהא יודע מה אנו מהרהרין, נעבדנו. ואם לאו, לא נעבדנו. שנאמר, היש ה' בקרבנו אם אין. רבי ברכיה אמר, בלבם היו משיחין והקדוש ברוך הוא נותן להם את שאלתם, שנאמר, וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם וגו' (תהלי' עח יח). אמר להן הקדוש ברוך הוא, כך הרהרתם היש ה' בקרבנו, חייכם הריני מודיע לכם. לכך ויבא עמלק. רבי לוי אמר, למה הדבר דומה. לבן שהיה רוכב על כתף של אביו, והיה רואה דבר של חפץ ואומר לו קח לי והוא לוקח לו פעם ראשונה שניה ושלישית. רואה אדם אחר, אמר ליה, ראית אבי. אמר לו אביו, אתה רכוב על כתפי וכל מה שתבקש אני לוקח לך, ואת אומר ראית אבי. השליכו מכתפו ובא הכלב ונשכו. כך היו ישראל. כשיצאו ממצרים, הקיפן בענני כבוד. בקשו לחם, הוריד להם את המן, שנאמר, וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו (שם שם כד). בקשו בשר, נתן להם שלו, שנאמר, שאל ויבא שלו וגו' (שם קה מ). וכן הוא אומר, ותאותם יביא להם (שם עח כט), הוא נותן להם כל צרכיהם, והן אומרים היש ה' בקרבנו. אמר להן הקדוש ברוך הוא, כך הרהרתם, הרי הכלב נושך אתכם. לכך ויבא עמלק:

סימן ד
וישמע יתרו. שבעה שמות יש לו. יתר, שיתר פרשה בתורה פרשת הדיינין. חובב, שחבב את התורה., כשבא לארץ, נתנו לו דושנה של יריחו, ואמר, כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה. ועכשיו אני זורע וקוצר, אימתי אני לומד תורה. אמרו לו, יש אדם לומד תורה בעיר, וזה המקום ציה הוא, מדבר הוא ואין שם חטים. כיון ששמעו כך, הלכו להן, שנאמר, ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם (שופטי' א טז). הלכו ומצאו שם את יעבץ יושב בבית המדרש והכהנים והלוים והמלכים יושבים עמו וכל ישראל יושבין שם. אמרו לו, אנו גרים היאך נשב שם עם אלו. ישבו להן על שערי בית המדרש ושומעין ולומדים, שנאמר, ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים (דה"א ב נה). מהו תרעתים, שהיו יושבין על השער. שמעתים, שהיו שומעין ולומדים. שוכתין, שהיו ישראל מסכין להם. דבר אחר, מהו תרעתים, בשעה שישראל נכנסין לצרה, מתריעין והן נשמעין. ומי הם הקינים. הבאים מבני בניו של יתרו, ובני קיני חתן משה. עליהם נאמר, שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו (קהל' יא א). בשכר קראן לו ויאכל לחם ונאמר במשה כי מן המים משיתיהו, זכו בני בניו של יתרו לישב בלשכת הגזית. אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו (שם ד ב), וחזר ואמר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת (שם ט ד). אמרו לו, שלמה, אתה חולם ואתה פותר. אמש אמרת ושבח אני את המתים, ועכשיו אתה אומר כי לכלב חי הוא טוב. אמר, אני אומר לכם, הנביא צוח העצמות היבשות שמעו דבר ה' (יחז' לז ד). והן שומעין, והנביא צווח לחיים שמעו דבר ה' בית יעקב (ירמ' ב ד), ולא שמעו ולא הטו את אזנם, ואומר, כי עם מרי המה בנים כחשים בנים לא אבו שמוע תורת ה' (ישעיה ל ט):

סימן ה
וישמע יתרו. זה שאמר הכתוב, רעך ורע אביך אל תעזוב, ובית אחיך אל תבא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק (משלי כז י). רעך, זה הקדוש ברוך הוא שקרא לישראל אחים ורעים, שנאמר, למען אחי וריעי (תהל' קכב ח). ורע אביך, זה אברהם, שנאמר, זרע אברהם אוהבי (ישע' מא ח), אל תעזוב. ואם עזבת, תן דעתך. בית אחיך, ישמעאל ועשו. אל תבא ביום אידך. אמר רבי יהושע בן לוי, כשהגלה נבוכדנצר הרשע את ישראל לבבל, היו כפותים ידיהם מאחוריהן נתונים בשלשלאות של ברזל, והוליכום ערומים כבהמות, כיון שעברו על בני ישמעאל, אמרו להגמונות שעליהם, עשו עמנו חסד ורחמים והעבירונו על אחינו בני ישמעאל. דודנו וכן עשו. יצאו בני ישמעאל לקראתן, הוציאו להן פת מלוח וציר עמה. הביאו נודות רקים וצבעום במים ותלאום בשערי אהליהם. כשראו ישראל כך, נתישבה דעתן, היו סבורין שהן מלא מים. אמרו להן, אכלו פת תחלה, ואחר כך נביא לכם מים. אכלו את הפת. באו ואמרו, לא מצאנו מים. והן נושכין בשיניהם באותן נודות, ונכנסו רוח חמה לתוך מעיהם ומתים, שנאמר, משא בערב, ביער בערב תלינו, ארחות דדנים (שם כא יג). מהו משא בערב. משאוי קשה על בני ערב. אמר להן, כזה אורחות דדנים, דרכו של אחין לקבל בני דודיהן. בנוהג שבעולם, הבא מן הדרך, מקדימין לפניו לחם ומים, שנאמר, לקראת צמא התיו מים. ואתם יושבי ארץ תימא, בלחמו קדמו נודד (שם שם יד). ואתם אין אתם יודעים, כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה מפני קשת דרוכה מפני כובד מלחמה (שם שם טו). אביכם שהיה מושלך בצמא במדבר, פתחתי לו באר מים, שנאמר, ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים (ברא' כא יט), ואתם עשיתם כך. טוב שכן קרוב מאח רחוק (משלי כז י). טוב שכן קרוב, זה יתרו שהיה קרוב לישראל, מן עשו אחיו של יעקב. ביתרו כתיב, ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים, ויסר קיני מתוך עמלק (ש"א טו ו). את מוצא, כל מה שכתוב ביתרו לשבח, כתיב בעשו לגנאי. בעשו כתיב, נשים בציון ענו (איכה ה יא). ביתרו כתיב, ויתן את צפורה בתו למשה (שמות כ כא). בעשו כתיב, אוכלי עמי אכלו לחם (תהל' יד ד). ביתרו כתיב, קראן לו ויאכל לחם (שמו' ב כ). בעשו כתיב, ולא ירא אלהים (דבר' כה יח). ביתרו כתיב, ואתה תחזה מכל העם יראי אלהים. בעשו כתיב, שהוא בטל את הקרבנות. ביתרו כתיב, ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים. עשו שמע צרתן ונזוודג להם, שנאמר, על ריב בני ישראל ועל נסותם (שמו' יז ז), לכך כתיב, ויבא עמלק. יתרו שמע בטובתן ונדבק להם, שנאמר, וישמע יתרו:

סימן ו
וישמע יתרו כהן מדין. זה שאמר הכתוב, כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון (משלי ג לה) לה). כבוד חכמים ינחלו, זה יתרו כשבא אצל משה. מה כבוד נהג בו. ויאמר אל משה אני חותנך יתרו. רבי יהושע אומר, שלח לו ביד שליח. רבי אליעזר המודעי אומר, אגרת שלח לו, עשה בגיני. ואם אין אתה עושה בגיני, עשה בגין אשתך. ואם לאו, בגין בניך. רבי אליעזר אומר, ויאמר אל משה, הקדוש ברוך הוא אמר לו למשה, אני הוא שאמרתי והיה העולם. אני הוא שאני מקרב ואיני מרחק, שנאמר, האלהי מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק (ירמ' כג כג). אני הוא שקרבתי ליתרו ולא רחקתיו. ואף אתה, אדם שבא אצלך להתגייר, קרבהו ואל תרחיקהו. מיד ויצא משה לקראת חותנו. אמרו זכרונם לברכה, שיצא משה ואהרן נדב ואביהוא וזקנים וכל ישראל. לכך נאמר, כבוד חכמים ינחלו:

סימן ז
ויחד יתרו. אל תקרי ויחד אלא ויהד, שנעשה יהודי. ויאמר יתרו ברוך ה'. למה אמר יתרו ברוך ה'. אמר יתרו, לא הנחתי עבודה זרה בעולם שלא עבדתיה, ולא מצאתי אלוה כאלהי ישראל. עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. ארבעה אמרו ארבעה דברים, אילו אמרן אדם אחר, היו שוחקין עליו לומר, זה מנין הוא יודע דרכיו של הקדוש ברוך הוא. ואלו הן, משה ונבוכדנצר ויתרו ושלמה. משה אמר, הצור תמים פעלו וגו' (דברי' לב ד). אלו אמרו אדם אחר, היו אומרים מנין הוא יודע, אלא למשה נאה לומר דבר זה, שכתוב בו, יודיע דרכיו למשה (תהל' קג ז). ואף הוא אמר, הודיעני נא את דרכך (שמו' לג יג). שלמה אמר, את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג יא). אלו אמר אדם אחר, היו שוחקין עליו לומר, מי הודיע לו מה יפה בעתו ומה אינו יפה, אלא לשלמה נאה לומר, שלא חסר משלחנו כלום. אמר רבי חמא בר חנינא, אפילו קרח בתמוז ומלספנון בניסן, (ס"ה ורד בתמוז וצנון בניסן) לא היה שלחנו של שלמה חסר. ולמה אמר, את הכל עשה יפה בעתו. מפני שהטעם משתנה. נבוכדנצר אמר, וכל דיירי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודיירי ארעא, ולא איתי די ימחא בידה ויאמר ליה מה עבדת (דני' ד לב). אלו אמרו אחר, היו שוחקין עליו והיו אומרים, מנין אותו רשע יודע. אלא לו נאה לומר, שכתוב בו, ובכל די דיירין בני אנשא חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון (שם ב לח). ויתרו אמר, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. כי בדבר אשר זדו עליהם, כאדם שבא להטעין משוי על חמורו, ונפרק מעליו המשוי. כך המצרים, חשבו לאבד את ישראל במים, ונשתקעו במים. לכך כתיב, כי בדבר אשר זדו עליהם:

סימן ח
בחדש השלישי. ילמדנו רבינו, החושש בפיו מהו לרפאותו בשבת. כך שנו רבותינו, החושש בפיו, מטילין לו לתוך פיו סם של רפואה בשבת, מפני ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת, שאמרה תורה, חלל עליו שבת אחת, כדי שישמור שבתות הרבה. ומנין. אמר רבי אליעזר, מקל וחמר. ומה מילה שהוא אבר אחד מן אבריו של אדם, דוחה את השבת. סכנת נפשות שהיא כל גופו של אדם, אינו דין שתדחה את השבת. אמר רבי יוחנן, כל שהוא מן השפה ולפנים, דוחה את השבת ומרפאים אותו בשבת. אמר הקדוש ברוך הוא, אין מכה שאין לה רפואה, ונכרת רפואתה וסמה של כל מכה ומכה. אם מבקש את שלא יגיע לגופך צרה, עסוק בתורה שהיא רפואה לכל הגוף. לראש מנין. שנאמר, תתן לראשך לוית חן (משלי ד ט). ללב מנין. שנאמר, כתבם על לוח לבך (שם ג ג). לגרגרת מנין. שנאמר, וענקים לגרגרותיך שם א ט). לידים מנין. שנאמר, והיו לך לאות על ידך (שמות יג ט). לטבור מנין. שנאמר, רפאות תהי לשרך (מש' ג ח). לכל העצמות מנין. שנאמר, ושקוי לעצמותיך (שם). אמר רבי יהושע בן לוי, כבר עשה הקדוש ברוך הוא מעין דוגמא זו בשעת מתן תורה. כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין מעבודת פרך שהיו עושין בטיט ובלבנים, והיתה האבן נופלת עליו מן הבנין ושוברת ידו וקוטעת את רגלו. אמר הקדוש ברוך הוא, אינו דין שאתן את תורתי לבעלי מומין. מה עשה. רמז למלאכי השרת וירדו ורפאו אותן. ומנין שלא היה בהן סומין. שנאמר, וכל העם רואים את הקולות. ומנין שלא היו בהן חרשין. שאמרו, נשמע. ומנין שלא היו בהן גדמין. שאמרו, נעשה. ומנין שלא היה בהן חגרין. דכתיב, ויתיצבו בתחתית ההר. אמר רבי יהודה בר סימון, הואיל וחדשן הקדוש ברוך הוא, קרא לירח שר החדש. מנין. ממה שקראו בענין בחדש השלישי:

סימן ט
בחדש השלישי. זה שאמר הכתוב, יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תום (משלי ב ז). אמר רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן, תשע מאות ושמנים דור קפל הקדוש ברוך הוא ליתן את המילה לאברהם וכו', (לעיל בסדר לך לך סימן יא). רבי יונתן בשם רבי יוסי הגלילי אומר, תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קפל הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לדור המדבר. ולמה נתנה תורה לדור המדבר. שהיו ישרים. שכיון שיצאו ממצרים, אחר שלשה חדשים נתן להם את התורה, שנאמר, בחדש השלישי. הוי, יצפון לישרים תושיה:

סימן י
בחדש השלישי. זה שאמר הכתוב, הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת (משלי כב כ). אמר רבי יהושע ברבי נחמיה, זו תורה שאותיותיה משולשים, אל"ף בי"ת גימ"ל. והכל היה משולש. תורה משולשת, תורה נביאים וכתובים. משנה משולשת, תלמוד הלכות ואגדות. הסרסור משולש, מרים אהרן ומשה. תפלה משולשת, ערב ובקר וצהרים. קדושה משולשת, קדוש קדוש קדוש. ישראל משולשין, כהנים לוים וישראלים. משה, אותיותיו משולשין. משבט לוי, שאותיותיו משולשים. מזרע משולש, אברהם יצחק ויעקב. בחדש משולש, ניסן אייר וסיון. על הר סין, שאותיותיו משולשין, שנאמר, ויחנו במדבר סין. לשלשת ימים נתקדשו, שנאמר, והיו נכונים לשלשת ימים. אמר רבי יהושע בר נחמיה, לעולם השלישי חביב. אדם הוליד שלשה בנים, קין הבל שת. שת חביב, שנאמר, זה ספר תולדות אדם (ברא' ה א). וכתיב, ויולד בדמותו כצלמו (שם שם ג). לנח שלש בנים, שנאמר, ויולד נח את שם את חם ואת יפת (שם ו י). אף על פי שיפת הגדול, לא זכה לגדולה אלא שם. שלשה בנים לעמרם, מרים אהרן ומשה. וכתיב, לולי משה בחירו (תהל' קו כג). בשבטים, ראובן שמעון לוי, לוי חביב, שנאמר, בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי (דבר' י ח). במלכים, שאול דוד שלמה, שלמה חביב, שנאמר, וישב שלמה על כסא ה' למלך (דה"א כט כ). בחדשים, השלישי חביב, שנאמר, בחדש השלישי. ולמה לא נתנה התורה כשיצאו ממצרים. לא כך אמר למשה, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמו' ג יב). אמר רבי יהודה בר שלום, משל לבן מלכים שעמד מחוליו. אמר אביו, נמתין לו שלשה חדשים עד שתשוב נפשו מן החולי, ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה. אף כך, כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמר הקדוש ברוך הוא, אמתין להן עד שיתרפאו, ואחרי כן אתן להם את התורה:

סימן יא
וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, אנכי ה'. אמר רבי יצחק, אף מה שהנביאים עתידין להתנבאות, כלם קבלו מהר סיני. מנין. דכתיב, כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום (דברי' כט יד), הרי מי שנברא כבר. ישנו, מי שהוא בעולם. ואת אשר איננו, הרי מי שעתיד להבראות ואיננו. עמנו היום, עמנו עומד אין כתיב כאן אלא עמנו היום, אלו הנשמות שעתידין להבראות, שלא נאמר בהן עמידה, שאף הן היו בכלל. וכן הוא אומר, משא דבר ה' ביד מלאכי (מלאכי א א). על מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי. ללמדך, שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני. וכן ישעיה אומר, קרבו אלי שמעו זאת, לא מראש בסתר דברתי, מעת היותה שם אני, ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו (ישע' מח טז). אמר ישעיה, משעה שנתנה התורה קבלתי הנבואה הזו. הוי אומר, מעת היות התורה שם אני, אלא ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו, שעד עכשיו לא נתנה לי רשות להתנבאות. ולא הנביאים בלבד, אלא אף כל החכמים שהיו ושעתידין להיות, שנאמר, את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם (דברי' ה יט). ומהו קול גדול ולא יסף (שם). אמרו זכרונם לברכה, שעשרת הדברות כולן בקול אחד יצאו מפי הגבורה, דבר קשה עד מאוד, מה שאין הפה של הדיוט יכול לדבר, ולא האזן יכולה לשמוע. ולפיכך כתיב, נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו). קול גדול ולא יסף, והקול נחלק לשבעה קולות ומשם לשבעים לשון. אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן, מהו קול ה' בכח (תהל' כט ד). וכי אפשר לומר. והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולה לעמוד בכחו, שנאמר, וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעותיו ומרגלותיו כעין נחושת קלל וקול דבריו כקול המון (דניא' י ו), והקדוש ברוך הוא שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמ' כג כד), על אחת כמה וכמה, והוא צריך לדבר בכח. אלא בקול שיכול משה לסבול:

סימן יב
וידבר אלהים את כל הדברים, הכל בבת אחת. ממית ומחיה בבת אחת. מכה ורופא בבת אחת. עונה אשה על המשבר, יורדי ימים והולכי מדבריות, חבושים בבית האסורין, אחד במזרח ואחד במערב, אחד בצפון ואחד בדרום, יוצר אור ובורא חשך, עושה שלום ובורא רע (ישע' מה ז), כל אלה בבת אחת. עפר נהפך לאדם. ואדם נהפך לעפר, שנאמר, והופך לבקר צלמות (עמוס ה ח). מהו לבקר צלמות, לתחלתו. ואומר, ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם (שמו' ז כ), חזר הדם ונהפך למים. בשר חי נהפך למת, חזר ונהפך המת לחי. המטה נהפך לנחש, הנחש נהפך למטה. הים נהפך ליבשה, היבשה נהפכה לים. וכן הוא אומר, הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו (עמוס ה ח). לכך נאמר, וידבר אלהים את כל הדברים. מה כתיב למעלה מן הענין, והר סיני עשן כולו. יכול מקום הכבוד. תלמוד לומר, מפני אשר ירד עליו ה' באש. מגיד, שהתורה כולה אש, מאש נתנה ובאש נמשלה. מה דרכה של אש שאם קרב אדם אצלה נכוה, ריחק ממנה צנן, כך אין לו לאדם אלא להתחמם כנגד אורן של חכמים:

סימן יג
ויעל עשנו כעשן הכבשן. איזה כבשן. יכול ככבשן הזה. תלמוד לומר, וההר בוער באש. אם כן, מה תלמוד לומר כבשן. אלא לשכך את האוזן מה שיכולה לשמוע. כיוצא בו, אריה שאג מי לא יירא (שם ג ח). וכי מי נתן כח וגבורה באריה, לא הוא. אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו, כדי לשכך את האזן מה שיכולה לשמוע. כיוצא בו, והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו (יחז' מג ב). וכי מי נתן כח וגבורה במים, לא הוא. אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו לשכך את האזן. ויהי קול השופר הולך וחזק מאד. ההדיוט כל זמן שהוא הולך ותוקע, קולו עמה וכהה. וכאן, הולך וחזק. ולמה רך מתחלה. לשכך את האזן. רבי אומר, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, השוו כלן לב אחד לקבל עליהם מלכות שמים בשמחה, שנאמר, ויענו כל העם יחדו ויאמרו. ולא עוד, אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה. באותה שעה בקש הקדוש ברוך הוא לכרות עמהן ברית על הסתרים ועל הגלוים. אמרו לו, על הגלוים אנו כורתין ולא על הסתרים. שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהא הצבור מתמשכן עליו, שנאמר, הנסתרות לה' אלהינו וגו' לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים כט כח). לפיכך, וידבר אלהים את כל הדברים:

סימן יד
וידבר אלהים. ילמדנו רבינו, כמה דברים שכרן לעולם הבא. כך שנו רבותינו, אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אלו הן, כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחברו, ותלמוד תורה כנגד כלם. ראה כמה חביבה התורה, שבשבילה נברא העולם. וכן הוא אומר, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה (ישע' נא טז). את מוצא כשבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל, החזירה על כל האומות ולא קבלוה. בקש להחזיר העולם למדידת מימיו, שנאמר, עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג ו). כיון שקבלוה ישראל, נתיישב העולם. לפיכך וידבר אלהים:

סימן טו
דבר אחר, וידבר אלהים. זה שאמר הכתוב, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה (איוב כח כז), ואחרי כן ויאמר לאדם (שם שם כח) למדך התורה, שאם תהיה בן תורה, לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור, עד שתפשוט אותה בינך ובין עצמך שנים שלשה פעמים. מעשה ברבי עקיבא שקראו החזן ברבים לקרות בספר תורה בצבור, ולא רצה לעלות. אמרו לו תלמידיו, רבינו, לא כך למדתנו, כי היא חייך ואורך ימיך, ולמה נמנעת מלעלות. אמר להן, העבודה, לא נמנעתי לקרות אלא על שלא סדרתי אותה פרשה שנים שלשה פעמים, שאין אדם רשאי לומר דברי תורה לפני הצבור, עד שיפשוט אותו שנים שלשה פעמים בינו לבין עצמו. שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא, שהוא נותן מענה לשון לכל הבריות, והתורה גלויה לפניו ככוכב (ככתם) אחד. וכשבא ליתן אותה לישראל, כתיב בו, אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחרי כן ויאמר לאדם וגו'. וכן כתיב, וידבר אלהים את כל הדברים האלה, בינו לבין עצמו, ואחרי כן לאמר:

סימן טז
אנכי ה' אלהיך. ילמדנו רבינו, אם נפלה דליקה בשבת בבית שיש שם ספר תורה וספרים אחרים, מהו להצילן מפני הדליקה בשבת. כך שנו רבותינו, כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בשבת, בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן. ולמה אמרו להצילן. מפני כבוד התורה שכתובה בהן. שאם ישרפו נראין שאינן כלום. את מוצא כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה, הכל היה של אש, שנאמר, מימינו אש דת למו (דבר' לג ב). אמר ריש לקיש, התורה של אש, עורותיה של אש, כתבה של אש, חייטה של אש, שנאמר, מימינו אש דת למו (דברי' לג ב). והסרסור נעשו פיו של אש, שנאמר, וייראו מגשת אליו (שמות לד ל). והמלאכים שירדו עמו של אש, שנאמר, עושה מלאכיו רוחות וגו' (תהל' קד ד). וההר בוער באש. ונתנה מן האש אוכלת אש, שנאמר, כי ה' אלהיך אש אוכלה (דברים ד כד), ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (שם שם לו). ואף הדבור יצא מתוך האש. כיון שראו הלפידים וכל אותן אשות, אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא תהיו סבורין שהן רשויות הרבה. לכך פתח באנכי. לא יהיה לך וגו', למה קראן אלהים. רבי יוסי אומר, כדי שלא ליתן פתחון פה לאמות העולם לומר, שלא נקראו בשמו. שאילו נקראו בשמו, היה בהן צורך. והרי נקראו בשמו, ולא היה בהן צורך. ואימתי נקראו בשמו. בימי אנוש בן שת, שנאמר, אז הוחל לקרוא בשם ה' (ברא' ד כו). באותה שעה יצא אוקיאנוס והציף שלישו של עולם. אמר הקדוש ברוך הוא, אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמיכם בשמי. ואף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי בשמי. וכן הוא אומר, הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו (עמוס ה ח). רבי אליעזר אומר, נקראו אלהים אחרים, שהן עושין אחרים חדשים בכל יום. כיצד. יש לו אלוה של זהב, נצרך, עשה אותו של כסף. נצרך לו, עשאו של נחשת. נצרך, עשאו של ברזל. וכן בדיל ועופרת, עד שיעשה אותו של עץ, שנאמר, חדשים מקרוב באו (דברי' לב יז). כי אנכי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא (שם ד כד). שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל, מהו שכתוב בתורה, כי ה' אלהיך אל קנא. וכי יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה. גבור מתקנא בגבור, חכם בחכם, עשיר בעשיר וכו', (במסכת עבודה זרה פרק ר' ישמעאל. ועשרת הדברות כתובים בפ' של שבועות). לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. לא תעשון, כדרך שבני אדם נוהגים ביראותיהן. כשטובה בא עליהם, מכבדין ליראותיהן, שנאמר, על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה (חבק' א טז). וכשהפורענות באה עליהן, מקללין ליראותיהן, שנאמר, והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה (ישע' ח כא). אבל אתם תהיו נותנים הודיה על הטובה ועל הרעה. שכן דוד אומר, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהל' קטז יג). צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא (שם שם ג-ד). וכן איוב אומר, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא), על מדה טובה ועל מדת פורענות. מה אשתו אומרת לו, עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות (שם ב ט). אמר לה, כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל (שם שם י). וצריך אדם להיות שמח בייסורין יותר מן הטובה. שאפילו אדם בטובה כל ימיו, לא נמחל לו עבירות שבידו. ובמה נמחל לו, ביסורין. רבי אליעזר בן יעקב אומר, הרי הוא אומר, מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה (משלי ג יא-יב). מי גרם לבן זה לרצות את אביו. הוי אומר, זה יסורין. רבי מאיר אומר, הרי הוא אומר, וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך (דבר' ח ה), מהו וידעת עם לבבך יהי יודע לבבך מעשים שעשית, שיסורין שהבאתי עליך, שלא לפי מעשיך הן. רבי נחמיה אומר, חביבין היסורין. שכשם שקרבנות מרצין, כך היסורין מרצין, בקרבנות כתיב, ונרצה לו (ויק' א ד). וביסורין כתיב והם ירצו את עונם (שם כו מג). ולא עוד, אלא שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות. שהקרבנות בממון, ויסורין בגוף. וכן הוא אומר, עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד):

סימן יז
ולא תעלה במעלות על מזבחי וגו'. והרי דברים קל וחמר. ומה, אבנים שאין בהם דעת לא לטובה ולא לרעה, הזהירך הקדוש ברוך הוא שלא לנהוג בהן מנהג בזיון. חבירך שהוא בדמותו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. כי חרבך הנפת עליה ותחללה. מכאן אמרו, המזבח נברא לאריכות ימיו של אדם, והברזל לקצר ימיו. אינו דין שיניף את המקצר על המאריך. רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר, אבנים שלמות תבנה (דבר' כז ו), אבנים שמטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. והרי קל וחמר, ומה אבני מזבח שלא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום, אמרה תורה לא תניף עליהן ברזל (שם שם ה). המטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, על אחת כמה וכמה שיאריכו ימיו ושנותיו. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, על ידי יצר הרע השנים מתקצרות. אבל לעתיד לבא, בלע המות לנצח ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים וגו' (ישעיה כה ח):

סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז