מדרש תנחומא -> בראשית

פרשת וישלח



סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י

סימן א
עם לבן גרתי, אמר אף על פי שישבתי עם לבן שהוא אב הרמאים זה עשרים שנה יש לי שור וחמור ועושר גדול, לכך הודיעו כדי שיהרהר בלבו ויאמר יעקב לא עבר כי אם במקלו ועשה עמו עשרים שנה ולבן אב הרמאין הוא וזה נתעשר אצלו ושב בשלום ואני אוכל לו, ויהי לי שור אין לי לירא ממך שהרי נולד יוסף שנקרא שור, שנאמר (דברים לג) בכור שורו הדר לו, וחמור זה משיח בן דוד שנאמר (זכריה ט) עני ורוכב על חמור, צאן אלו זכותן של שבטים שנקראו בניהם צאן שנאמר (יחזקאל לו) ואתנה צאני צאן וגו', גם יהודה שטנו של עשו, שנאמר (ישעיה י) ואריה כבקר יאכל תבן פי' אריה שהוא יהודה שנאמר (בראשית מט) גור אריה יהודה, כבקר זה יוסף, יאכל תבן כלומר זה יוסף שידין עשו שהוא תבן, שנאמר (עובדיה א) ובית עשו לקש, ומנין שאף כלם ידינוהו, שנאמר (יחזקאל יט) מה אמך לביאה מכאן שכלם ידינוהו, ועבד זה משה, שנאמר (דברים לד) משה עבד ה', ושפחה זו רות שעתיד דוד לצאת ממנה וכתוב עליו אני עבדך בן אמתך (תהלים קיט), בן אותה שהניחה להיות גברת ומלכה לבא ולחסות תחת כנפי השכינה:

סימן ב
וישלח יעקב מלאכים, זשה"כ וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד וגו' (יואל ב') , הכתוב מדבר במתן תורה כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל ירדו עמו רכב רבותים שנאמר (תהלים ס"ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, רבי אבדימי אמר כ"ב אלף מרכבות מלאכים ירדו עמו לסיני ומה נתן תחלה קולו שנאמר ויהי קולות וברקים וגו', (שמות יט), משנתן את הקולות נתן את התורה הוי וה' נתן קולו לפני חילו, ד"א וה' נתן קולו אלו הרעמים שקולן הולך לפני חילו של הקדוש ברוך הוא, שכיון שהרעם יוצא הוא מרעים והבריות יודעים שהגשמים יורדין וכשהרעם יוצא הברק בא אחריו, דבר אחר ה' נתן קולו זה ראש השנה שבו תקיעת שופר, לפני חילו אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרין בתשובה כדי לזכות בדין ביוה"כ, כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו זה יום הכפורים שבו ספרי חיים וספרי מתים נחתמים, ומנין אתה אומר שבהללו עשרת ימים שבין ר"ה לי"כ שבהן הכתוב מדבר, שכן ישעיה מזהיר את ישראל ואומר להן (ישעיה א') רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו' למדו היטב דרשו משפט וגו' הרי תשובה, ואח"כ לכו נא ונוכחה זה יום העשור שהוא יום תוכחה שבו הקב"ה מלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (שם א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, כי רב מאד מחנהו אלו המלאכים שמלמדין זכות וחובה, כי עצום עושה דברו מי עצום מהם עושה דברו, אמר רבי הונא בשם רבי חייא אלו ישראל שהקדימו עשיה לשמיעה ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד) בא ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, תדע לך שבשעה שאמר ישעיה כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב (ישעיה ו) א"ל הקדוש ברוך הוא ישעיה בעצמך אתה רשאי לומר איש טמא שפתים אבל לישראל אתה אומר בתוך עם טמא שפתים שהם הקדימו עשיה לשמיעה ומיחדין את שמי פעמים בכל יום ואת קורא אותן עם טמא שפתים, מה כתיב שם ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה מהו רצפה רוץ פה של מי שאומר לשון הרע על בני, במלקחים מהו מלמד שהיו שתי מלקחות הלך המלאך ליטול את הגחלת ונכוה נטל מלקחת אחת ליטול את הגחלת ונכוה חזר והביא מלקחת שניה ונתן מלקחת אחת לתוך מלקחת אחת ונטל את הגחלת ונתנה על פי ישעיה שנאמר ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר (שם) על שאמר בתוך עם טמא שפתים, נטל במלקחים גחלת שלא יכול השרף ליטול בידו אלא בשתי מלקחות נתן על פי ישעיה ולא נכוה הוי אומר כי רב מאד מחנהו ומי עצום מהן עושי דברו אלו הצדיקים וכן אתה מוצא במשה כשירדה אש במתאוננים שנאמר (במדבר יא) ותבער בם אש ה' ותאכל, א"ר יצחק היה עומד משה רבינו ומשקיע ציפי צמר באותה האש והיא משתקעת בארץ שנאמר ותשקע האש ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, וכן יעקב נטל לשר הגדול ורפש שנאמר ויאבק איש עמו, וכשהוצרך נטל מחנות של מלאכים ושלחן בשליחותו אצל עשו שנאמר וישלח יעקב מלאכים לפניו:

סימן ג
ויצו אותם לאמר, רבי יהודה בר סימון פתח מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כה) כמעין נרפש וכמקור משחת כן צדיק כשמט לפני רשע, כה תאמרון לאדוני לעשו, יעקב קורא לעשו אדוני למדה תורה דרך ארץ לחלוק כבוד למלכות, א"ר ישמעאל ראה מה כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה (שמות ו) למדם לחלוק כבוד למלכות, וכן רבינו הקדוש היה כותב לאנטונינוס יהודה עבדך שואל בשלומך לחלוק כבוד למלכות, וכך עשה יעקב שנאמר כה תאמרון לאדוני לעשו ויעקב היה ישן והקב"ה והמלאכים משמרין אותו שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים וגו', (בראשית כח) וכתיב והנה ה' נצב, והוא היה משלח כה תאמרון לאדוני לעשו הוי אומר מעין נרפש וגו', ומהיכן היו המלאכים ראה מה כתיב למעלה ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, מהו מחנים, שתי מחנות שבשעה שהלך יעקב לארם נהרים היו מלאכי א"י משמרין אותו ומלוין אותו כיון שהגיעו לח"ל נסתלקו וירדו אחרים ונתלוו לו כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא יצאו לקראתו להתלוות לו שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים, התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב שנאמר מחנים, מה עשה שלח מהן בשליחותו, מיד הלכו וקדמו לעשו ועשו עצמן כשני ראשי גייסות, פגעה בו כת ראשונה שהיו בה ד' כתות נפלו עליו הכוהו ושברוהו, אמר להם הניחוני שאני בן בנו של אברהם, הוסיפו להכותו, אמר להם הניחוני שאני בנו של יצחק שנעקד על גבי המזבח, הוסיפו להכותו, אמר להם הניחוני שאני אחיו של יעקב שבא מפדן ארם התחיל מבקש מהם ולומר להם יעקב אחי בא לכלל עשרים שנה ואני מבקש לראותו, כיון שהזכיר להם יעקב הניחוהו, אמרו לו אתה הוא אחיו של יעקב אוהבנו הרי אנו מניחין אותך לכבודו ולאהבתו שאל לנו בשלומו, כשפירש מהם כת ראשונה פגעה בו הכת השנייה ועשו בו כמו שעשתה הכת הראשונה וכן השלישית וכן הרביעית, ומנין שכן עשו אומר ליעקב מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי, כשהלכו המלאכים מה עשה יעקב אמר להם שיאמרו לעשו ויהי לי שור וחמור, וכי לא היה לו אלא שור וחמור בלבד מן דורון שלו אתה יודע מה היה אצלו עזים מאתים ותישים עשרים וגו', אלא שהצדיקים ממעטין את עצמן והרשעים מרוממים את עצמן שכן עשו אומר יש לי רב עליהן נאמר יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (משלי יג):

סימן ד
וישובו המלאכים אל יעקב לאמר, מיד ויירא יעקב מאד ויצר למה שני פעמים ויירא שלא יהרוג ויצר שלא יהרג שהיה יעקב גבור תדע שלשר הגדול רפש שנא' (הושע יב) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו באותה שעה התחיל מבקש רחמים שנאמר הצילני נא מיד אחי, ראה גבורתו של יעקב מה כתיב בו ויקח יעקב אבן וירימה מצבה וכמה שעורה א"ר יוחנן שעורה כשינה של טבריה, התחיל לבן אומר ליעקב ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך וגו' יש לאל ידי, אמר לו יעקב אילולי שאמר לך השמר יש לאל ידך שתהרגני, בא אתה וכל אוכלוסיך אם יש בהן כח יתגוששו עם אבן הזו, וירימה, והוא הרימה מצבה כאדם שמעביר פקק צלוחית מן הצלוחית, ואף בני יעקב גבורים כמותו היו שכן הוא אומר להם ויאמר יעקב לאחיו לקטו וכי אחיו היו חד הוה ליה ולוי קבריה, אלא בניו היו והיו גבורין כמותו, כיון שפגע בעשו מה כתיב בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, בקש עשו לנשכו ונעשה צוארו של שיש לכך נקוד וישקהו שלא היתה נשיקה של אמת ויבכו למה בכו מלה"ד לזאב שבא לחטוף את האיל התחיל האיל לנגחו נכנסו שיני הזאב בקרני האיל זה בוכה וזה בוכה הזאב בוכה שלא יכול לעשות לו כלום, והאיל בוכה שלא יחזור ויהרגנו, אף כך עשו ויעקב עשו בוכה על שנעשה צואר יעקב כשיש ויעקב בוכה שמא יחזור עשו וינשכנו, על יעקב הכתוב אומר צוארך כמגדל השן (שיר ו) ועל עשו נאמר שני רשעים שברת (תהלים ג) אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בעולם הזה הפלתי שונאיכם ולעתיד ואתן אדם תחתיך (ישעיה מג):

סימן ה
ותצא דינה בת לאה. ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בעיר של זהב בשבת, כך שנו רבותינו לא תצא אשה בעיר של זהב ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצאה בהן לר"ה חייבת חטאת (בשבת קא מיירי שאינה חייבת) אבל לתוך חצרה פטורה רבנן אמרי אף בחול אסור לצאת בהן לר"ה מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה, שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה שאין נותנין פרצה לפני הכשר ביותר לפני הגנב, אמר רבי שמואל בר נחמני ראה מה כתיב באיוב (ל"א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, ראה צדקתו של איוב ומה בתולה שאדם רשאי להסתכל בה שמא ישאנה לעצמו או ישאנה לבנו או לאחיו לא נסתכל בה, באשת איש על אחת כמה וכמה, לכך צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב שלא תכשל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלין באשת איש א"ר יהודה בר שלום תדע לך שכך כתיב (בראשית א') ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה, וכבשה כתיב האיש כובש האשה, ואין האשה כובשת האיש, האיש כובש את הארץ, ואין האשה כובשת את הארץ, שלא תצא ותגרום תקלה לעצמה, שהרי דינה בת יעקב בשביל שהיתה רגילה פדרנית גרמה תקלה לעצמה, מנין ממה שקראו בענין ותצא דינה:

סימן ו
ותצא דינה בת לאה, זש"ה כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ"ה), א"ר יוסי כשהאשה מצנעת את עצמה בתוך הבית ראויה להנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים שנאמר כל כבודה וגו', אם תכבד עצמה בתוך הבית, ממשבצות זהב לבושה, תנשא למי שכתוב בהן ושבצת הכתונת שש, א"ר פנחס הכהן בר חמא בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, ואין ירכתי אלא מזבח שנאמר ושחט אותו על ירך המזבח (ויקרא א'), דבר אחר אשתך כגפן פוריה אימתי היא כגפן פוריה בזמן שהיא בירכתי ביתך, ואם עשתה כן בניך כשתילי זתים, תעמיד בנים נמשחין בשמן המשחה סביב:

סימן ז
ותצא דינה בת לאה, ולא בת יעקב היא, תלאה הכתוב באמה, מה לאה יוצאנית אף זו יוצאנית, ומנין דכתיב ותצא לאה לקראתו (בראשית ל') אמר יחזקאל הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה בת אמך את וגו' (יחזקאל ט"ז) לראות ליראות בקשת לראות ונראה שנאמר וירא אותה שכם בן חמור, ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הלך לו אצל יעקב, א"ל הרבו עלי מאד מהר ומתן אני יודע שאברהם זקינה נשיא היה ואני נשיא הארץ, א"ל לא נשיא נקרא אלא שור שנאמר (בראשית י"ח) ואל הבקר רץ אברהם, ורב תבואות בכח שור, ואתה חמור, וא"א לחרוש בשור ובחמור דכתיב (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, והנביא צווח לרעתך את מבקשה שנא' (מלכים ב יד) החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה ותעבור חית השדה ותרמוס את החוח, החוח זה חמור שלח אל הארז אשר בלבנון זה יעקב שנמשל כארז שנאמר כארז בלבנון ישגא (תהלים צב), תנה את בתך לבני לאשה שא"ל שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו', ותעבור חית השדה אלו בני יעקב שנמשלו כחיות (בראשית מט) גור אריה יהודה דן גור אריה, כלביא שכן, נפתלי אילה וכן כלם, ותרמוס את החוח שנאמר ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר, כיון ששמעו בני יעקב ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד וגו' ויאמרו לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו וגו' לכו ומולו עצמכם, הלכו ומלו עצמם שנאמר וישמעו אל חמור ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים הנביא צווח וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו (הושע י) וכחכי איש גדודים זה יעקב שנקרא איש תם שהיה מחכה בניו הבאין מן הגדוד, חבר כהנים זה בניו שנקראו ממלכת כהנים, דרך ירצחו שכמה למה כי זמה עשו כשבאו התחיל יעקב לומר לשמעון ולוי עכרתם אותי וגו', א"ל הקב"ה אל תירא כי אין בריה מזיקך שנאמר ויהי חתת אלהים:

סימן ח
ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל. (ח) ילמדנו רבינו בכמה מקומות פנקסו של אדם נפתחת, כך שנו רבותינו בשלשה מקומות פנקסו של אדם נפתחת, היוצא לדרך יחידי, והיושב בבית המרועע, והנודר ואינו משלם, רבי אחא בר יעקב מייתי ליה הטעם מן הדין קרא וקרהו אסון (בראשית י"ב), ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אם ראית צדיק יוצא לדרך הקדם על ידך ג' ימים או האחר על ידך ג' ימים כדי לצאת עמו, ואם ראית רשע יוצא לדרך הקדם על ידך או האחר ג' ימים כדי שלא לצאת עמו מפני שהשטן מזדווג לו שנאמר הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו (תהלים ק"ט) אבל צדיק מלאכי שלום מלוין לו שנאמר (שם צ"א) כי מלאכיו יצוה לך, היושב בבית המרועע השטן מקטרגו ופנקסו נפתחת מן המשנה, והנודר ואינו משלם מנין דכתיב כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו וגו' (דברים כ"ג) וכתיב מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר (משלי כ') ואחר נדרים לבקר פנקסו מתבקרת ומלאכים מלמדין עליו חובה ומזכירין עונותיו, אמר רב שמואל בר נחמן כל הנודר ואינו משלם גורם לאשתו שתמות שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך (שם כ"ב), הוא שמשה מזהיר את ישראל דכתיב כי תדר נדר וגו' כי דרש ידרשנו שני פעמים למה אלא ללמדך דורשו ודורש עונות אחרים עמו וכן הוא אומר ואחר נדרים לבקר ואמר רבי ינאי הנודר ואינו משלם פנקסו מתבקרת לפני הקדוש ברוך הוא ואומר היכן פלוני בן פלוני שנדר נדר ביום פלוני, בא וראה כשהלך יעקב לארם נהרים מה כתיב שם וידר יעקב נדר לאמר וגו' (בראשית כח), השיבו על כל דבר ודבר, הלך ונתעשר ובא וישב לו ולא שלם את נדרו הביא עליו עשו ובקש להרגו נטל ממנו כל אותו דורון עזים מאתים לא הרגיש, הביא עליו המלאך ורפש עמו ולא הרגו שנאמר ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו זה סמאל שרו של עשו שבקש להרגו שנאמר וירא כי לא יכול לו ונעשה צולע, כיון שלא הרגיש באת עליו צרת דינה שנאמר ותצא דינה, כיון שלא הרגיש באת עליו צרת רחל שנאמר ותמת רחל ותקבר, מסייע ליה לרב שמואל בר נחמן דאמר כל הנודר ואינו משלם גורם לאשתו שתמות שנאמר אם אין לך לשלם וגו' אמר הקב"ה עד מתי יהא הצדיק הזה לוקה ואינו מרגיש באיזה חטא לוקה הריני מודיעו שנאמר ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם, א"ר איבו מהולתך טרשא אקיש עלה, א"ל הקדוש ברוך הוא לא הגיעוך הצרות האלו אלא על שאחרת את נדרך, אם את מבקש שלא יגיעוך עוד צרה קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאותו מקום שנדרת לי שם נדר אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר, א"ר אבא בר כהנא א"ל הקב"ה ליעקב בשעת עקתא נדרא בשעת רווחא שמטי כשהיית בצרה נדרת וכשאתה בריוח שכחת, מיד ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו וגו' ונקומה ונעלה בית אל וגו' מהו כן שבשעה שנדר מה הוא אומר אם יהיה אלהים עמדי שלא נטעה אחר עבודת כו"ם ושמרני מגלוי עריות, בדרך הזה משפיכות דמים, ועל שאחר את נדרו לקה בשלשתן, עבודת כו"ם מנין דכתיב הסירו את אלהי הנכר, גילוי עריות מדינה, ש"ד ויהרגו כל זכר, ללמדך שאיחור נדר קשה משלשתן שעל שאחר את נדרו לקה בשלשתן, טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם (קהלת ה'), רבי מאיר אומר טוב משניהם שאינו נודר כל עיקר אלא מביא אדם כבשתו לעזרה ושוחטה, רבי יהודה אומר טוב משניהם שנודר ומשלם שנאמר נדרו ושלמו לה' אלהיכם (תהלים עו), שהוא נוטל שכר על הנדר ועל השילום, א"ר הונא מעשה באחד שנדר ולא שלם ויצא לפרוש בים ושקעה ספינתו ומת, ור' אמי אמר הנודר ואינו משלם גורם לעצמו מיתה שנאמר (דברים כג) כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך ממנו ולא מן ממונו, אמר בן סירא בטרם תדור הכן נדריך בל תהיה כמתעה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, ר' אחא פתר קרא בנודר אל תתן רשות לפיך לחטיא את בשרך, ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא זה חזן שלא תאמר ליה אנא לא נדרית כלום, למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידך אלו מעט מצות ומעשים טובים שבידך:

סימן ט
ויאמר אלהים אל יעקב, זשה"כ כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה) מהו לא יגורך רע אין דבר טומאה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא וכן הוא אומר אמרות ה' אמרות טהורות (שם יב), תדע לך שבשעה שאמר הקב"ה לנח מכל הבהמה הטהורה וגו' ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, מן הבהמה הטמאה אין כתיב כאן אלא מן הבהמה אשר לא טהורה היא, אמר רבי יהושע בן לוי עקם הקדוש ברוך הוא שתים ושלש תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו, וכן את מוצא כשבא לפרסות אע"פ שהוא מזכיר על בהמה טמאה אינו מזכיר תחלה אלא סימן טהרה שנאמר (ויקרא יא) ואת הגמל כי מעלה גרה שהוא סימן טהורה ואת החזיר כי מפריס פרסה שהוא סימן טהורה כל כך למה שלא להוציא דבר טומאה מפיו הוי לא יגורך רע, דבר אחר כי לא אל חפץ וגו', א"ר פנחס הכהן בר חמא אין הקב"ה חפץ לחייב בריה אלא מבקש שיתפללו בריות לפניו ויקבלם, א"ר יצחק עכשיו אין לנו לא נביא לא כהן לא קרבן לא מקדש לא בזבח מי מכפר עלינו אף על פי שחרב בית המקדש לא נשתייר בידינו אלא התפלה הזו לפיכך ה' שמעה ה' סלחה וגו' (דניאל ט), לא כך אמרת והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א ט), ראה מה כתיב חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה (מיכה ד) ושכנתי כתיב אע"פ שגליתיך מתוכה אין שכינתי זזה ממנה, ואין שדה האמור כאן אלא ציון שנ' (שם ג) ציון שדה תחרש, אמר הקדוש ברוך הוא תהיו מתפללים לפני כנגד אותה העיר ואני אשמע מן השמים וארפא את ארצכם, לפיכך אמר יעקב לבניו ונקומה ונעלה בית אל, אמרו לו מה נעשה שם, אמר להן כך אמר לי הקב"ה קום עלה בית אל וגו':

סימן י
וירא אלהים אל יעקב עוד. ילמדנו רבינו מי שאינו מניח את העני ללקוט בתוך שדהו מהו עונשו, כך שנו רבותינו מי שאינו מניח את העניים ללקוט בתוך שדהו או מי שמניח אחד ואחד אינו מניח ללקוט או מי שמסייע אחד מהן בשעת הקציר או בשעת הבציר, הרי זה גוזל את העניים, על זה נאמר אל תסיג גבול עולם (משלי כב) גבול עולים, אמר הקדוש ברוך הוא אני עשיתי אותך למעלה והעני למטה יכול אני לעשותך למטה ולעני למעלה למה כי דיין אני שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה) שאלה מטרונא את ר' יוסי בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששה ימים דכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים, אמרה לו ומן אותה שעה עד היום הזה מה הוא עושה, אמר לה עושה סולמות מעלה לזה מוריד לזה מעשיר לזה מוריש לזה, תדע שבשעה שיצא יעקב לארם נהרים כתיב בו כי במקלי עברתי, ולא עוד אלא ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו אלו היה לו כר או כסת היה מניח שם את ראשו, כיון שנכנס בביתו של לבן העשיר שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד וגו', מנין מכח הברכות שברכו אביו שנאמר ויתן לך את ברכת אברהם, ומה היתה ברכת אברהם וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד) כיון שחזר מבית לבן אמר הקדוש ברוך הוא צריך אני לברכו, מיד נגלה עליו הקב"ה וברכו שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו, וירא אלהים אל יעקב זש"ה כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כה) בשעה שאמר משה לישראל אחרי ה' אלהיכם תלכו (דברים יג) וחוזר ואומר ללכת בדרכיו, אמרו לו מי יוכל ללכת בדרכיו, והכתיב (נחום א) ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו, וכתיב בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו (תהלים עז) וכתיב אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד (שם נ) אמר להם משה לישראל לא אמרתי לכם כך אלא דרכיו חסד ואמת וגמילות חסדים דכתיב כל ארחות ה' חסד ואמת, וג"ח שתחלת התורה ג"ח ואמצעיתה ג"ח וסופה ג"ח, תחלתה הלביש ערומים שנא' ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (בראשית ג), אמצעיתה בקור חולים שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא (שם יא), וסופו קבר מת שנאמר ויקבור אותו בגי (דברים לד), אף אתם תלכו אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, אמר הקב"ה בעולם הזה אתם חוטאים ע"י יצה"ר ואתם משועבדים תחת האומות ואף על פי כן אין שכינתי זזה מכם שנאמר (ישעיה סג) בכל צרתם לו צר, ובשמחתם שמחה לפניו שנאמר (שמואל א ב) כי שמחתי בישועתך, וכן הוא אומר וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישעיה סה) ואומר (שם סב) ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך, הוי כל ארחות ה' חסד ואמת:

סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך