מדרש תנחומא דברים

פרשת וילך

סימן א
וילך משה וידבר את (כל) הדברים האלה אל כל ישראל. אין וילך אלא לשון תוכחה, שנאמר, לכו חזו מפעלות אלהים (תהל' מו ט). בסוף קהלת כתיב, דברי חכמים כדרבונות (קהל' יב יא). מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה, אף דברי תורה מכוונות לב לומדיהון לדרך טובה. וכמסמרות נטועים (שם), מה מסמר זה קבוע, אף דברי תורה קבועים. ומה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין למצוא בהם טעם. נתנו מרועה אחד (קהל' יב יא), אף על פי שהללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, כולן אמרן משה מפי הגבורה. וכמשמרות נטועים, כתוב בשי"ן, לומר, שיש בתורה ארבעה ועשרים ספרים כמנין משמרות שהעמיד דוד, לכך נכתב בשי"ן. וכן בדברי הימים נכתב דויד מלא, שהוא בגימטריא ארבע ועשרים, כנגד ארבע ועשרים משמרות שהעמיד דוד:

סימן ב
את (כל) הדברים האלה. זה שאמר הכתוב, הלא כתבתי לך שלישים במעצות ודעת (משלי כב כ). מעצות עולה בגימטריא שש מאות וששה. ושבע מצות שנצטוו לבני נח, שש מאות ושלש עשרה. וכן הוא אומר, כרם היה לידידי בקרן בן שמן (ישעי' ה א). כרם, זו ישראל, שנאמר, כרם חמר ענו לה (שם כז ב). ויעזקהו (שם ה ב), באברהם, שהשלכתי הפסולת ממנו, כגון ישמעאל. ויסקלהו (שם), ביצחק, שיצא ממנו עשו. ויטעהו שורק (שם), הוא יעקב, שכל הנטיעות שיצאו ממנו היו טובות ונחמדות כשורק זה שכולו טוב, וזהו כלו זרע אמת. שורק עולה בגימטריא שש מאות וששה, ושבע מצות של בני נח, הרי שש מאות ושלש עשרה. כתיב, ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט), ואין חכמה אלא תורה. ומה שמה. אמון, שנאמר, ואהיה אצלו אמון (שם ח ל). ולא נקראת תורה, עד שנתנה בסיני. ועל מנין המצות נקראת תורה, כי המצות של תורה הן שש מאות ושלש עשרה. תורה עולה בגימטריא שש מאות ואחד עשרה, והשנים שנפחתו מן שש מאות ושלש עשרה, אלו שנים שנתנו מפי הגבורה. וזהו שאמר הכתוב, אחת דבר אלהים, שתים זו שמענו (תהלים סב יב). וזהו, תורה צוה לנו משה (דברי' לג ד), כמנין תורה, צוה לנו משה. והשנים צוה הקדוש ברוך הוא, כמו שפרשתי בפרשת וישמע יתרו. והיא מורשה לבני יעקב, ולא לאומות העולם, שנאמר, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי (תהל' קמז יט). וכתוב בה יום יום, שנאמר, ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח ל). ואין יום פחות מאלף שנים, שנאמר, כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צד ד). במה היתה כתובה קודם שניתנה. אם על כסף ועל זהב, והלא קודם שנברא העולם לא נברא כסף וזהב. אלא היתה כתובה על זרועו של הקדוש ברוך הוא. ועל כן יבין וישכיל כל אדם בדעתו ושכלו להגות בתורה יומם ולילה, שנאמר, והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח). ובמעשים טובים. כי כל העולם כולו נידון בכל יום. ועל ידי אדם אחד, יזכה העולם או יתחייב. ואם יתחייב על ידן, עליו הכתוב אומר, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט יח). וכמו שאמרו חכמים, העולם חציו חייב וחציו זכאי. אם יבא אחד ויעבור עבירות, שהכריע העבירות על הזכיות, ונמצא העולם מתחייב על ידו. ואם שקולין העונות כנגד הזכיות, ובא אחד ועשה מצוה אחת, הזכיות מכריעין על העונות. אשריו שמזכה את העולם. ואם לא למד כל צרכו, יעשה מעשיו באמונה. אמר אליהו זכרונו לברכה, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד, והיה מלעיג לי ומתלוצץ בי. אמרתי לו, מה אתה משיב ליום הדין אחר שלא למדת תורה. אמר, יש לי להשיב, בינה ודעת ולב שלא נתנו לי מן השמים. אמרתי לו, מה מלאכתך. אמר לי, צייד עופות ודגים אני. אמרתי לו, מי נתן לך דעת ולב ליקח פשתן ולטוותו ולארגו ולעשות המצודות ולקחת בהן דגים ועופות ולמוכרם. אמר לי, בינה ודעת שנתנו לי מן השמים. אמרתי לו, ליקח את הפשתן לארוג ולטוות ולקחת הדגים והעופות, נתנו לך בינה ודעת. אבל לקנות את התורה לא נתנו לך בינה. וכתיב, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל יד). מיד הרהר בלבו והרים קולו בבכי. אמרתי לו, בני, אל ירע לך, שכל באי העולם כיון שבאין ונמשכין מן התורה, מוכיחין עליהם, שנאמר, ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי (ישעי' יט ט), ועליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו. ואחרית דבר, יראת ה'. ועושין באמונה, בו מונה מלאכתו וראוי לחיי העולם הבא:

סימן ג
הן קרבו ימיך למות. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, בדבר שקלסתיך שאמרתי, הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' (דבר' י יד), אתה מקניטני. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אתה דומה, לשכן רע שרואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות. כך אמרת על בני, הן בני ישראל לא שמעו אלי (שמ' ו יב), והוצאת לעז על בני]:

סימן א ב ג