תהילים פרק יד

א לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּלִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב ׃ ב יְֽהוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם לִרְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִֽים ׃ ג הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֗ין גַּם־אֶחָֽד ׃ ד הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כָּל־פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַמִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם יְהוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ ׃ ה שָׁ֤ם׀ פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק ׃ ו עֲצַת־עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ כִּ֖י יְהוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ ׃ ז מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֪ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב יְהוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַעֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָֽאֵל ׃