| |
תנ"ך  כתובים נחמיה
נחמיה פרק ו
א וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְסַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וּלְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וּלְיֶתֶר אֹיְבֵינוּ, כִּי בָנִיתִי אֶת-הַחוֹמָה, וְלֹא-נוֹתַר בָּהּ, פָּרֶץ--גַּם עַד-הָעֵת הַהִיא, דְּלָתוֹת לֹא-הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים.
ב וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר, לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים בְּבִקְעַת אוֹנוֹ; וְהֵמָּה, חֹשְׁבִים, לַעֲשׂוֹת לִי, רָעָה.
ג וָאֶשְׁלְחָה עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים, לֵאמֹר--מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה, וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת; לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ, וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם.
ד וַיִּשְׁלְחוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה, אַרְבַּע פְּעָמִים; וָאָשִׁיב אוֹתָם, כַּדָּבָר הַזֶּה. {ס}
ה וַיִּשְׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה, פַּעַם חֲמִישִׁית--אֶת-נַעֲרוֹ; וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה, בְּיָדוֹ.
ו כָּתוּב בָּהּ, בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע וְגַשְׁמוּ אֹמֵר, אַתָּה וְהַיְּהוּדִים חֹשְׁבִים לִמְרוֹד, עַל-כֵּן אַתָּה בוֹנֶה הַחוֹמָה; וְאַתָּה, הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ--כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה.
ז וְגַם-נְבִיאִים הֶעֱמַדְתָּ לִקְרֹא עָלֶיךָ בִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר, מֶלֶךְ בִּיהוּדָה, וְעַתָּה יִשָּׁמַע לַמֶּלֶךְ, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וְעַתָּה לְכָה, וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו. {ס}
ח וָאֶשְׁלְחָה אֵלָיו, לֵאמֹר--לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר: כִּי מִלִּבְּךָ, אַתָּה בוֹדָאם.
ט כִּי כֻלָּם, מְיָרְאִים אוֹתָנוּ לֵאמֹר, יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן-הַמְּלָאכָה, וְלֹא תֵעָשֶׂה; וְעַתָּה, חַזֵּק אֶת-יָדָי.
י וַאֲנִי-בָאתִי, בֵּית שְׁמַעְיָה בֶן-דְּלָיָה בֶּן-מְהֵיטַבְאֵל--וְהוּא עָצוּר; וַיֹּאמֶר נִוָּעֵד אֶל-בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל-תּוֹךְ הַהֵיכָל, וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל--כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ, וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ.
יא וָאֹמְרָה, הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח, וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר-יָבֹא אֶל-הַהֵיכָל, וָחָי; לֹא, אָבוֹא.
יב וָאַכִּירָה, וְהִנֵּה לֹא-אֱלֹהִים שְׁלָחוֹ: כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי, וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ.
יג לְמַעַן שָׂכוּר הוּא, לְמַעַן-אִירָא וְאֶעֱשֶׂה-כֵּן וְחָטָאתִי; וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם רָע, לְמַעַן יְחָרְפוּנִי. {פ}
יד זָכְרָה אֱלֹהַי לְטוֹבִיָּה וּלְסַנְבַלַּט, כְּמַעֲשָׂיו אֵלֶּה; וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים אוֹתִי.
טו וַתִּשְׁלַם, הַחוֹמָה, בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, לֶאֱלוּל--לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, יוֹם. {פ}
טז וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל-אוֹיְבֵינוּ, וַיִּרְאוּ כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ, וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם; וַיֵּדְעוּ--כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ, נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת.
יז גַּם בַּיָּמִים הָהֵם, מַרְבִּים חֹרֵי יְהוּדָה אִגְּרֹתֵיהֶם, הוֹלְכוֹת, עַל-טוֹבִיָּה; וַאֲשֶׁר לְטוֹבִיָּה, בָּאוֹת אֲלֵיהֶם.
יח כִּי-רַבִּים בִּיהוּדָה, בַּעֲלֵי שְׁבוּעָה לוֹ--כִּי-חָתָן הוּא, לִשְׁכַנְיָה בֶן-אָרַח; וִיהוֹחָנָן בְּנוֹ--לָקַח, אֶת-בַּת-מְשֻׁלָּם בֶּן בֶּרֶכְיָה.
יט גַּם טוֹבֹתָיו, הָיוּ אֹמְרִים לְפָנַי, וּדְבָרַי, הָיוּ מוֹצִיאִים לוֹ; אִגְּרוֹת שָׁלַח טוֹבִיָּה, לְיָרְאֵנִי.
|
|
