| |
תנ"ך  כתובים נחמיה
נחמיה פרק א
א דִּבְרֵי נְחֶמְיָה, בֶּן-חֲכַלְיָה: וַיְהִי בְחֹדֶשׁ-כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.
ב וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי, הוּא וַאֲנָשִׁים--מִיהוּדָה; וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה, אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי--וְעַל-יְרוּשָׁלִָם.
ג וַיֹּאמְרוּ, לִי--הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה, בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה; וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ.
ד וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה, וָאֶתְאַבְּלָה, יָמִים; וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל, לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם.
ה וָאֹמַר, אָנָּא יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם--הָאֵל הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא: שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד, לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו.
ו תְּהִי נָא אָזְנְךָ-קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, יוֹמָם וָלַיְלָה--עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עֲבָדֶיךָ; וּמִתְוַדֶּה, עַל-חַטֹּאות בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ, וַאֲנִי וּבֵית-אָבִי, חָטָאנוּ.
ז חֲבֹל, חָבַלְנוּ לָךְ; וְלֹא-שָׁמַרְנוּ אֶת-הַמִּצְוֹת, וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוִּיתָ, אֶת-מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ.
ח זְכָר-נָא, אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת-מֹשֶׁה עַבְדְּךָ, לֵאמֹר: אַתֶּם תִּמְעָלוּ--אֲנִי, אָפִיץ אֶתְכֶם בָּעַמִּים.
ט וְשַׁבְתֶּם אֵלַי--וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲכֶם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם אֲקַבְּצֵם, והבואתים (וַהֲבִיאֹתִים) אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְשַׁכֵּן אֶת-שְׁמִי שָׁם.
י וְהֵם עֲבָדֶיךָ, וְעַמֶּךָ--אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל, וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה.
יא אָנָּא אֲדֹנָי, תְּהִי נָא אָזְנְךָ-קַשֶּׁבֶת אֶל-תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל-תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת-שְׁמֶךָ, וְהַצְלִיחָה-נָּא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם, וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה; וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה, לַמֶּלֶךְ. {פ}
|
