| |
תנ"ך  כתובים עזרא
עזרא פרק ט
א וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר--לֹא-נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת: כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי, הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי, הַמִּצְרִי, וְהָאֱמֹרִי.
ב כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ, בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת; וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה--רִאשׁוֹנָה. {ס}
ג וּכְשָׁמְעִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת-בִּגְדִי וּמְעִילִי; וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי, וּזְקָנִי, וָאֵשְׁבָה, מְשׁוֹמֵם.
ד וְאֵלַי יֵאָסְפוּ, כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל--עַל, מַעַל הַגּוֹלָה; וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם, עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב.
ה וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב, קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי, וּבְקָרְעִי בִגְדִי, וּמְעִילִי; וָאֶכְרְעָה, עַל-בִּרְכַּי, וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי, אֶל-יְהוָה אֱלֹהָי.
ו וָאֹמְרָה, אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי--לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי, אֵלֶיךָ: כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ לְמַעְלָה רֹּאשׁ, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם.
ז מִימֵי אֲבֹתֵינוּ, אֲנַחְנוּ בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה--עַד, הַיּוֹם הַזֶּה; וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ אֲנַחְנוּ מְלָכֵינוּ כֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת, בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים--כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
ח וְעַתָּה כִּמְעַט-רֶגַע הָיְתָה תְחִנָּה מֵאֵת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה, וְלָתֶת-לָנוּ יָתֵד, בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ--לְהָאִיר עֵינֵינוּ אֱלֹהֵינוּ, וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה מְעַט בְּעַבְדֻתֵנוּ.
ט כִּי-עֲבָדִים אֲנַחְנוּ--וּבְעַבְדֻתֵנוּ, לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ; וַיַּט-עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת-לָנוּ מִחְיָה, לְרוֹמֵם אֶת-בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת-חָרְבֹתָיו, וְלָתֶת-לָנוּ גָדֵר, בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם. {ס}
י וְעַתָּה מַה-נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ, אַחֲרֵי-זֹאת: כִּי עָזַבְנוּ, מִצְוֹתֶיךָ.
יא אֲשֶׁר צִוִּיתָ, בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר--הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ, אֶרֶץ נִדָּה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת: בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם, אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל-פֶּה--בְּטֻמְאָתָם.
יב וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל-תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם, וּבְנֹתֵיהֶם אַל-תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם, וְלֹא-תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם, עַד-עוֹלָם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וַאֲכַלְתֶּם אֶת-טוּב הָאָרֶץ, וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם, עַד-עוֹלָם.
יג וְאַחֲרֵי, כָּל-הַבָּא עָלֵינוּ, בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה: כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ, חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ, וְנָתַתָּה לָּנוּ פְּלֵיטָה, כָּזֹאת.
יד הֲנָשׁוּב, לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ, וּלְהִתְחַתֵּן, בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה: הֲלוֹא תֶאֱנַף-בָּנוּ עַד-כַּלֵּה, לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה. {פ}
טו יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, צַדִּיק אַתָּה--כִּי-נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה, כְּהַיּוֹם הַזֶּה; הִנְנוּ לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ, כִּי אֵין לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל-זֹאת. {פ}
|
|
