| |
תנ"ך  כתובים איוב
איוב פרק לב
א וַיִּשְׁבְּתוּ, שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה-- מֵעֲנוֹת אֶת-אִיּוֹב:
כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו.
ב וַיִּחַר אַף, אֱלִיהוּא בֶן-בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי-- מִמִּשְׁפַּחַת-רָם:
בְּאִיּוֹב, חָרָה אַפּוֹ-- עַל-צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ, מֵאֱלֹהִים.
ג וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו, חָרָה אַפּוֹ:
עַל אֲשֶׁר לֹא-מָצְאוּ מַעֲנֶה-- וַיַּרְשִׁיעוּ, אֶת-אִיּוֹב.
ד וֶאֱלִיהוּ--חִכָּה אֶת-אִיּוֹב, בִּדְבָרִים: כִּי זְקֵנִים-הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים.
ה וַיַּרְא אֱלִיהוּא--כִּי אֵין מַעֲנֶה, בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים; וַיִּחַר אַפּוֹ.
ו וַיַּעַן, אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי-- וַיֹּאמַר:
צָעִיר אֲנִי לְיָמִים, וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים;
עַל-כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא, מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם.
ז אָמַרְתִּי, יָמִים יְדַבֵּרוּ; וְרֹב שָׁנִים, יֹדִיעוּ חָכְמָה.
ח אָכֵן, רוּחַ-הִיא בֶאֱנוֹשׁ; וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם.
ט לֹא-רַבִּים יֶחְכָּמוּ; וּזְקֵנִים, יָבִינוּ מִשְׁפָּט.
י לָכֵן אָמַרְתִּי, שִׁמְעָה-לִּי; אֲחַוֶּה דֵעִי אַף-אָנִי.
יא הֵן הוֹחַלְתִּי, לְדִבְרֵיכֶם--אָזִין, עַד-תְּבוּנֹתֵיכֶם: עַד-תַּחְקְרוּן מִלִּין.
יב וְעָדֵיכֶם, אֶתְבּוֹנָן: וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ--עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּם.
יג פֶּן-תֹּאמְרוּ, מָצָאנוּ חָכְמָה; אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא-אִישׁ.
יד וְלֹא-עָרַךְ אֵלַי מִלִּין; וּבְאִמְרֵיכֶם, לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ.
טו חַתּוּ, לֹא-עָנוּ עוֹד; הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים.
טז וְהוֹחַלְתִּי, כִּי-לֹא יְדַבֵּרוּ: כִּי עָמְדוּ, לֹא-עָנוּ עוֹד.
יז אַעֲנֶה אַף-אֲנִי חֶלְקִי; אֲחַוֶּה דֵעִי אַף-אָנִי.
יח כִּי, מָלֵתִי מִלִּים; הֱצִיקַתְנִי, רוּחַ בִּטְנִי.
יט הִנֵּה-בִטְנִי--כְּיַיִן לֹא-יִפָּתֵחַ; כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים, יִבָּקֵעַ.
כ אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח-לִי; אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה.
כא אַל-נָא, אֶשָּׂא פְנֵי-אִישׁ; וְאֶל-אָדָם, לֹא אֲכַנֶּה.
כב כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה; כִּמְעַט, יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִי.
|
