|
תנ"ך כתובים דברי הימים ב
דברי הימים ב פרק יב
א וַיְהִי, כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ, עָזַב, אֶת-תּוֹרַת יְהוָה; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עִמּוֹ. {פ}
ב וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית, לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, עַל-יְרוּשָׁלִָם: כִּי מָעֲלוּ, בַּיהוָה.
ג בְּאֶלֶף וּמָאתַיִם רֶכֶב, וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף פָּרָשִׁים; וְאֵין מִסְפָּר, לָעָם אֲשֶׁר-בָּאוּ עִמּוֹ מִמִּצְרַיִם--לוּבִים סֻכִּיִּים, וְכוּשִׁים.
ד וַיִּלְכֹּד אֶת-עָרֵי הַמְּצֻרוֹת, אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיָּבֹא, עַד-יְרוּשָׁלִָם. {ס}
ה וּשְׁמַעְיָה הַנָּבִיא, בָּא אֶל-רְחַבְעָם, וְשָׂרֵי יְהוּדָה, אֲשֶׁר-נֶאֶסְפוּ אֶל-יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי שִׁישָׁק; וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה-אָמַר יְהוָה, אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אֹתִי, וְאַף-אֲנִי עָזַבְתִּי אֶתְכֶם, בְּיַד-שִׁישָׁק.
ו וַיִּכָּנְעוּ שָׂרֵי-יִשְׂרָאֵל, וְהַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ, צַדִּיק יְהוָה.
ז וּבִרְאוֹת יְהוָה כִּי נִכְנָעוּ, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-שְׁמַעְיָה לֵאמֹר נִכְנְעוּ לֹא אַשְׁחִיתֵם; וְנָתַתִּי לָהֶם כִּמְעַט לִפְלֵיטָה, וְלֹא-תִתַּךְ חֲמָתִי בִּירוּשָׁלִַם בְּיַד-שִׁישָׁק.
ח כִּי יִהְיוּ-לוֹ, לַעֲבָדִים; וְיֵדְעוּ, עֲבוֹדָתִי, וַעֲבוֹדַת, מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת. {ס}
ט וַיַּעַל שִׁישַׁק מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, עַל-יְרוּשָׁלִַם, וַיִּקַּח אֶת-אֹצְרוֹת בֵּית-יְהוָה וְאֶת-אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶת-הַכֹּל לָקָח; וַיִּקַּח אֶת-מָגִנֵּי הַזָּהָב, אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה.
י וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתֵּיהֶם, מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת; וְהִפְקִיד, עַל-יַד שָׂרֵי הָרָצִים, הַשֹּׁמְרִים, פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ.
יא וַיְהִי מִדֵּי-בוֹא הַמֶּלֶךְ, בֵּית יְהוָה, בָּאוּ הָרָצִים וּנְשָׂאוּם, וֶהֱשִׁבוּם אֶל-תָּא הָרָצִים.
יב וּבְהִכָּנְעוֹ, שָׁב מִמֶּנּוּ אַף-יְהוָה, וְלֹא לְהַשְׁחִית, לְכָלָה; וְגַם, בִּיהוּדָה, הָיָה, דְּבָרִים טוֹבִים. {ס}
יג וַיִּתְחַזֵּק הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִַם--וַיִּמְלֹךְ: כִּי בֶן-אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר-בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְשֵׁם אִמּוֹ, נַעֲמָה הָעַמֹּנִית.
יד וַיַּעַשׂ, הָרָע: כִּי לֹא הֵכִין לִבּוֹ, לִדְרוֹשׁ אֶת-יְהוָה. {ס}
טו וְדִבְרֵי רְחַבְעָם, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים--הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה, לְהִתְיַחֵשׂ; וּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם, כָּל-הַיָּמִים.
טז וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם-אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִיד; וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּה בְנוֹ, תַּחְתָּיו. {פ}
|
|