| |
תנ"ך  כתובים דברי הימים ב
דברי הימים ב פרק ב
א וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, אִישׁ סַבָּל, וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ, חֹצֵב בָּהָר; וּמְנַצְּחִים עֲלֵיהֶם, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. {פ}
ב וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל-חוּרָם מֶלֶךְ-צֹר לֵאמֹר: כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ, עִם-דָּוִיד אָבִי, וַתִּשְׁלַח-לוֹ אֲרָזִים, לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ.
ג הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה-בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי, לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת-סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב, לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים, וּלְמוֹעֲדֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ: לְעוֹלָם, זֹאת עַל-יִשְׂרָאֵל.
ד וְהַבַּיִת אֲשֶׁר-אֲנִי בוֹנֶה, גָּדוֹל: כִּי-גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ, מִכָּל-הָאֱלֹהִים.
ה וּמִי יַעֲצָר-כֹּחַ לִבְנוֹת-לוֹ בַיִת, כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ; וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה-לּוֹ בַיִת, כִּי אִם-לְהַקְטִיר לְפָנָיו.
ו וְעַתָּה שְׁלַח-לִי אִישׁ-חָכָם לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַבַּרְזֶל, וּבָאַרְגְּוָן וְכַרְמִיל וּתְכֵלֶת, וְיֹדֵעַ, לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים: עִם-הַחֲכָמִים, אֲשֶׁר עִמִּי בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר הֵכִין, דָּוִיד אָבִי.
ז וּשְׁלַח-לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים, מֵהַלְּבָנוֹן--כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי, אֲשֶׁר עֲבָדֶיךָ יוֹדְעִים לִכְרוֹת עֲצֵי לְבָנוֹן; וְהִנֵּה עֲבָדַי, עִם-עֲבָדֶיךָ.
ח וּלְהָכִין לִי עֵצִים, לָרֹב: כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר-אֲנִי בוֹנֶה, גָּדוֹל וְהַפְלֵא.
ט וְהִנֵּה לַחֹטְבִים לְכֹרְתֵי הָעֵצִים נָתַתִּי חִטִּים מַכּוֹת לַעֲבָדֶיךָ, כֹּרִים עֶשְׂרִים אֶלֶף, וּשְׂעֹרִים, כֹּרִים עֶשְׂרִים אָלֶף; וְיַיִן, בַּתִּים עֶשְׂרִים אֶלֶף, וְשֶׁמֶן, בַּתִּים עֶשְׂרִים אָלֶף. {ס}
י וַיֹּאמֶר חוּרָם מֶלֶךְ-צֹר בִּכְתָב, וַיִּשְׁלַח אֶל-שְׁלֹמֹה: בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת-עַמּוֹ, נְתָנְךָ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
יא וַיֹּאמֶר, חוּרָם--בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ: אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִיד הַמֶּלֶךְ בֵּן חָכָם, יוֹדֵעַ שֵׂכֶל וּבִינָה, אֲשֶׁר יִבְנֶה-בַּיִת לַיהוָה, וּבַיִת לְמַלְכוּתוֹ.
יב וְעַתָּה, שָׁלַחְתִּי אִישׁ-חָכָם יוֹדֵעַ בִּינָה--לְחוּרָם אָבִי.
יג בֶּן-אִשָּׁה מִן-בְּנוֹת דָּן, וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב-וּבַכֶּסֶף בַּנְּחֹשֶׁת בַּבַּרְזֶל בָּאֲבָנִים וּבָעֵצִים בָּאַרְגָּמָן בַּתְּכֵלֶת וּבַבּוּץ וּבַכַּרְמִיל, וּלְפַתֵּחַ כָּל-פִּתּוּחַ, וְלַחְשֹׁב כָּל-מַחֲשָׁבֶת--אֲשֶׁר יִנָּתֶן-לוֹ, עִם-חֲכָמֶיךָ, וְחַכְמֵי, אֲדֹנִי דָּוִיד אָבִיךָ.
יד וְעַתָּה הַחִטִּים וְהַשְּׂעֹרִים הַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן, אֲשֶׁר אָמַר אֲדֹנִי--יִשְׁלַח, לַעֲבָדָיו.
טו וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן-הַלְּבָנוֹן, כְּכָל-צָרְכֶּךָ, וּנְבִיאֵם לְךָ רַפְסֹדוֹת, עַל-יָם יָפוֹ; וְאַתָּה תַּעֲלֶה אֹתָם, יְרוּשָׁלִָם. {פ}
טז וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה, כָּל-הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי הַסְּפָר, אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד אָבִיו; וַיִּמָּצְאוּ, מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
יז וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף, סַבָּל, וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר; וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת, מְנַצְּחִים לְהַעֲבִיד אֶת-הָעָם.
|
|
