| |
תנ"ך  נביאים זכריה
זכריה פרק ב
א וָאֶשָּׂא אֶת-עֵינַי, וָאֵרֶא; וְהִנֵּה, אַרְבַּע קְרָנוֹת.
ב וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי--מָה-אֵלֶּה; וַיֹּאמֶר אֵלַי--אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת-יְהוּדָה, אֶת-יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם. {ס}
ג וַיַּרְאֵנִי יְהוָה, אַרְבָּעָה חָרָשִׁים.
ד וָאֹמַר, מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת; וַיֹּאמֶר לֵאמֹר, אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר-זֵרוּ אֶת-יְהוּדָה כְּפִי-אִישׁ לֹא-נָשָׂא רֹאשׁוֹ, וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם, לְיַדּוֹת אֶת-קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ. {ס}
ה וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה-אִישׁ; וּבְיָדוֹ, חֶבֶל מִדָּה.
ו וָאֹמַר, אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ; וַיֹּאמֶר אֵלַי, לָמֹד אֶת-יְרוּשָׁלִַם, לִרְאוֹת כַּמָּה-רָחְבָּהּ, וְכַמָּה אָרְכָּהּ.
ז וְהִנֵּה, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי--יֹצֵא; וּמַלְאָךְ אַחֵר, יֹצֵא לִקְרָאתוֹ.
ח וַיֹּאמֶר אֵלָו--רֻץ דַּבֵּר אֶל-הַנַּעַר הַלָּז, לֵאמֹר: פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ.
ט וַאֲנִי אֶהְיֶה-לָּהּ נְאֻם-יְהוָה, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב; וּלְכָבוֹד, אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ. {פ}
י הוֹי הוֹי, וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן--נְאֻם-יְהוָה: כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם--נְאֻם-יְהוָה.
יא הוֹי צִיּוֹן, הִמָּלְטִי--יוֹשֶׁבֶת, בַּת-בָּבֶל. {ס}
יב כִּי כֹה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, אַחַר כָּבוֹד, שְׁלָחַנִי אֶל-הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם: כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם, נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.
יג כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת-יָדִי, עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ שָׁלָל, לְעַבְדֵיהֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי. {ס}
יד רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן--כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-יְהוָה.
טו וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל-יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ--וְיָדַעַתְּ, כִּי-יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ.
טז וְנָחַל יְהוָה אֶת-יְהוּדָה חֶלְקוֹ, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ; וּבָחַר עוֹד, בִּירוּשָׁלִָם.
יז הַס כָּל-בָּשָׂר, מִפְּנֵי יְהוָה--כִּי נֵעוֹר, מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ. {ס}
|
