| |
תנ"ך  נביאים יחזקאל
יחזקאל פרק יט
א וְאַתָּה שָׂא קִינָה, אֶל-נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל.
ב וְאָמַרְתָּ, מָה אִמְּךָ לְבִיָּא, בֵּין אֲרָיוֹת, רָבָצָה; בְּתוֹךְ כְּפִרִים, רִבְּתָה גוּרֶיהָ.
ג וַתַּעַל אֶחָד מִגֻּרֶיהָ, כְּפִיר הָיָה; וַיִּלְמַד לִטְרָף-טֶרֶף, אָדָם אָכָל.
ד וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו גּוֹיִם, בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ; וַיְבִאֻהוּ בַחַחִים, אֶל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
ה וַתֵּרֶא כִּי נוֹחֲלָה, אָבְדָה תִּקְוָתָהּ; וַתִּקַּח אֶחָד מִגֻּרֶיהָ, כְּפִיר שָׂמָתְהוּ.
ו וַיִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ-אֲרָיוֹת, כְּפִיר הָיָה; וַיִּלְמַד לִטְרָף-טֶרֶף, אָדָם אָכָל.
ז וַיֵּדַע, אַלְמְנוֹתָיו, וְעָרֵיהֶם, הֶחֱרִיב; וַתֵּשַׁם אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, מִקּוֹל שַׁאֲגָתוֹ.
ח וַיִּתְּנוּ עָלָיו גּוֹיִם סָבִיב, מִמְּדִינוֹת; וַיִּפְרְשׂוּ עָלָיו רִשְׁתָּם, בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ.
ט וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר בַּחַחִים, וַיְבִאֻהוּ אֶל-מֶלֶךְ בָּבֶל; יְבִאֻהוּ, בַּמְּצֹדוֹת, לְמַעַן לֹא-יִשָּׁמַע קוֹלוֹ עוֹד, אֶל-הָרֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}
י אִמְּךָ כַגֶּפֶן בְּדָמְךָ, עַל-מַיִם שְׁתוּלָה; פֹּרִיָּה, וַעֲנֵפָה, הָיְתָה, מִמַּיִם רַבִּים.
יא וַיִּהְיוּ-לָהּ מַטּוֹת עֹז, אֶל-שִׁבְטֵי מֹשְׁלִים, וַתִּגְבַּהּ קוֹמָתוֹ, עַל-בֵּין עֲבֹתִים; וַיֵּרָא בְגָבְהוֹ, בְּרֹב דָּלִיֹּתָיו.
יב וַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה, וְרוּחַ הַקָּדִים הוֹבִישׁ פִּרְיָהּ; הִתְפָּרְקוּ וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ, אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ.
יג וְעַתָּה, שְׁתוּלָה בַמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ, צִיָּה וְצָמָא.
יד וַתֵּצֵא אֵשׁ מִמַּטֵּה בַדֶּיהָ, פִּרְיָהּ אָכָלָה, וְלֹא-הָיָה בָהּ מַטֵּה-עֹז, שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל: קִינָה הִיא, וַתְּהִי לְקִינָה. {פ}
|
