| |
תנ"ך  נביאים יחזקאל
יחזקאל פרק ד
א וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ לְבֵנָה, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ; וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר, אֶת-יְרוּשָׁלִָם.
ב וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר, וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק, וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ, סֹלְלָה; וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים-עָלֶיהָ כָּרִים, סָבִיב.
ג וְאַתָּה קַח-לְךָ, מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל, בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר; וַהֲכִינֹתָה אֶת-פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר, וְצַרְתָּ עָלֶיהָ--אוֹת הִיא, לְבֵית יִשְׂרָאֵל. {פ}
ד וְאַתָּה שְׁכַב עַל-צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי, וְשַׂמְתָּ אֶת-עֲוֹן בֵּית-יִשְׂרָאֵל עָלָיו: מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו, תִּשָּׂא אֶת-עֲוֹנָם.
ה וַאֲנִי, נָתַתִּי לְךָ אֶת-שְׁנֵי עֲוֹנָם, לְמִסְפַּר יָמִים, שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם; וְנָשָׂאתָ, עֲוֹן בֵּית-יִשְׂרָאֵל.
ו וְכִלִּיתָ אֶת-אֵלֶּה, וְשָׁכַבְתָּ עַל-צִדְּךָ הימיני (הַיְמָנִי) שֵׁנִית, וְנָשָׂאתָ, אֶת-עֲוֹן בֵּית-יְהוּדָה--אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ.
ז וְאֶל-מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם תָּכִין פָּנֶיךָ, וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה; וְנִבֵּאתָ, עָלֶיהָ.
ח וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ, עֲבוֹתִים; וְלֹא-תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל-צִדֶּךָ, עַד-כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ.
ט וְאַתָּה קַח-לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים, וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד, וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ, לְלָחֶם: מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר-אַתָּה שׁוֹכֵב עַל-צִדְּךָ, שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם--תֹּאכְלֶנּוּ.
י וּמַאֲכָלְךָ, אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ--בְּמִשְׁקוֹל, עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם: מֵעֵת עַד-עֵת, תֹּאכְלֶנּוּ.
יא וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה, שִׁשִּׁית הַהִין: מֵעֵת עַד-עֵת, תִּשְׁתֶּה.
יב וְעֻגַת שְׂעֹרִים, תֹּאכְלֶנָּה; וְהִיא, בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם--תְּעֻגֶנָה, לְעֵינֵיהֶם. {ס}
יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-לַחְמָם טָמֵא, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם.
יד וָאֹמַר, אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה נַפְשִׁי, לֹא מְטֻמָּאָה; וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא-אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד-עַתָּה, וְלֹא-בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל. {ס}
טו וַיֹּאמֶר אֵלַי--רְאֵה נָתַתִּי לְךָ אֶת-צפועי (צְפִיעֵי) הַבָּקָר, תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם; וְעָשִׂיתָ אֶת-לַחְמְךָ, עֲלֵיהֶם. {ס}
טז וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה-לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם, וְאָכְלוּ-לֶחֶם בְּמִשְׁקָל, וּבִדְאָגָה; וּמַיִם, בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ.
יז לְמַעַן יַחְסְרוּ, לֶחֶם וָמָיִם; וְנָשַׁמּוּ אִישׁ וְאָחִיו, וְנָמַקּוּ בַּעֲוֹנָם. {פ}
|
|
