| |
תנ"ך  נביאים שמואל ב
שמואל ב פרק ה
א וַיָּבֹאוּ כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-דָּוִד--חֶבְרוֹנָה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ.
ב גַּם-אֶתְמוֹל גַּם-שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ, אַתָּה הָיִיתָה מוציא (הַמּוֹצִיא) וְהַמֵּבִי, אֶת-יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר יְהוָה לְךָ, אַתָּה תִרְעֶה אֶת-עַמִּי אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד, עַל-יִשְׂרָאֵל.
ג וַיָּבֹאוּ כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-הַמֶּלֶךְ, חֶבְרוֹנָה, וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן, לִפְנֵי יְהוָה; וַיִּמְשְׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ, עַל-יִשְׂרָאֵל. {ס}
ד בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד, בְּמָלְכוֹ; אַרְבָּעִים שָׁנָה, מָלָךְ.
ה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל-יְהוּדָה, שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים; וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ, שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה, עַל כָּל-יִשְׂרָאֵל, וִיהוּדָה.
ו וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר, לֹא-תָבוֹא הֵנָּה, כִּי אִם-הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר, לֹא-יָבוֹא דָוִד הֵנָּה.
ז וַיִּלְכֹּד דָּוִד, אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן--הִיא, עִיר דָּוִד.
ח וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, כָּל-מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר, וְאֶת-הַפִּסְחִים וְאֶת-הַעִוְרִים, שנאו (שְׂנוּאֵי) נֶפֶשׁ דָּוִד; עַל-כֵּן, יֹאמְרוּ, עִוֵּר וּפִסֵּחַ, לֹא יָבוֹא אֶל-הַבָּיִת.
ט וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא-לָהּ עִיר דָּוִד; וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב, מִן-הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה.
י וַיֵּלֶךְ דָּוִד, הָלוֹךְ וְגָדוֹל; וַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, עִמּוֹ. {פ}
יא וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צֹר מַלְאָכִים, אֶל-דָּוִד, וַעֲצֵי אֲרָזִים, וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר; וַיִּבְנוּ-בַיִת, לְדָוִד.
יב וַיֵּדַע דָּוִד, כִּי-הֱכִינוֹ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל; וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ, בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. {ס}
יג וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים, מִירוּשָׁלִַם, אַחֲרֵי, בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן; וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד, בָּנִים וּבָנוֹת.
יד וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ--בִּירוּשָׁלִָם: שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב, וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה.
טו וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ, וְנֶפֶג וְיָפִיעַ.
טז וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע, וֶאֱלִיפָלֶט. {פ}
יז וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, כִּי-מָשְׁחוּ אֶת-דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ כָל-פְּלִשְׁתִּים, לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד; וַיִּשְׁמַע דָּוִד, וַיֵּרֶד אֶל-הַמְּצוּדָה.
יח וּפְלִשְׁתִּים, בָּאוּ; וַיִּנָּטְשׁוּ, בְּעֵמֶק רְפָאִים.
יט וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה, לֵאמֹר, הַאֶעֱלֶה אֶל-פְּלִשְׁתִּים, הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי; {פ}
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-דָּוִד עֲלֵה, כִּי-נָתֹן אֶתֵּן אֶת-הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ.
כ וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל-פְּרָצִים, וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד, וַיֹּאמֶר, פָּרַץ יְהוָה אֶת-אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם; עַל-כֵּן, קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא--בַּעַל פְּרָצִים.
כא וַיַּעַזְבוּ-שָׁם, אֶת-עֲצַבֵּיהֶם; וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד, וַאֲנָשָׁיו. {פ}
כב וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים, לַעֲלוֹת; וַיִּנָּטְשׁוּ, בְּעֵמֶק רְפָאִים.
כג וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה, וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲלֶה; הָסֵב, אֶל-אַחֲרֵיהֶם, וּבָאתָ לָהֶם, מִמּוּל בְּכָאִים.
כד וִיהִי בשמעך (כְּשָׁמְעֲךָ) אֶת-קוֹל צְעָדָה, בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים--אָז תֶּחֱרָץ: כִּי אָז, יָצָא יְהוָה לְפָנֶיךָ, לְהַכּוֹת, בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים.
כה וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה; וַיַּךְ, אֶת-פְּלִשְׁתִּים, מִגֶּבַע, עַד-בֹּאֲךָ גָזֶר. {פ}
|
|
