משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות מלכים ומלחמות

הלכות מלכים ומלחמות פרק ז

א  אחד מלחמת מצוה, ואחד מלחמת הרשות--ממנין כוהן לדבר אל העם בשעת המלחמה, ומושחין אותו בשמן המשחה; וזה הוא הנקרא משוח מלחמה.

ב  שני פעמים, מדבר משוח מלחמה אל העם:  אחת בספר בעת שיוצאין, קודם שיערכו המלחמה--אומר אליהם "מי האיש אשר נטע כרם, ולא חיללו" (דברים כ,ו); כשישמע דברי, יחזור מערכי המלחמה.  ואחת בערכי המלחמה, אומר "אל תיראו ואל תחפזו" (דברים כ,ג).

ג  בעת שעורכין המערכות, והם קרובים להילחם, משוח מלחמה עומד במקום גבוה, וכל המערכות לפניו; ואומר אליהם בלשון הקודש, "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם; אל יירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו--מפניהם.  כי ה' אלוהיכם, ההולך עימכם--להילחם לכם עם אויביכם, להושיע אתכם" (דברים כ,ג-ד).  עד כאן, משוח מלחמה אומר; וכוהן אחר תחתיו, משמיע לכל העם בקול רם.

ד  ואחר כך אומר משוח מלחמה "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו:  פן ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחנכנו.  ומי האיש אשר נטע כרם, ולא חיללו--ילך, וישוב לביתו:  פן ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחללנו.  ומי האיש אשר אירש אישה, ולא לקחה--ילך, וישוב לביתו:  פן ימות, במלחמה, ואיש אחר, ייקחנה" (דברים כ,ה-ז).  עד כאן, משוח מלחמה מדבר; והשוטר, משמיע לכל העם בקול רם.

ה  ואחר כך מדבר השוטר מעצמו ואומר, "מי האיש הירא ורך הלבב . . ." (דברים כ,ח); ושוטר אחר, משמיע לכל העם.  [ד] ואחר שחוזרין כל החוזרין מערכי המלחמה, מתקנין את המערכות, ופוקדין שרי צבאות בראש העם.

ו  ומעמידין מאחורי כל מערכה ומערכה, שוטרים חזקים ועזים, וכשילין של ברזל בידיהם; וכל המבקש לחזור מן המלחמה--הרשות בידן לחתוך את שוקיו, שתחילת נפילה ניסה.

ז  במה דברים אמורים שמחזירין אנשים אלו מערכי המלחמה, במלחמת הרשות.  אבל במלחמת מצוה--הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.

ח  [ה] אחד הבונה בית לישיבתו, ואחד הבונה בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות--הואיל וראוי לדירה.  ואחד הבונה, ואחד הלוקח, ואחד שניתן לו במתנה, או היורש--הרי זה חוזר.  אבל הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת, או בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות, או הגוזל בית--הרי זה אינו חוזר.

ט  [ו] אחד הנוטע כרם, ואחד הנוטע חמישה אילני מאכל, ואפילו מחמשת מיני מאכל.  אחד הנוטע, ואחד המבריך או המרכיב הברכה והרכבה שהיא חייבת בעורלה.  אחד הלוקח, ואחד היורש, ואחד שניתן לו במתנה.  אבל הנוטע ארבעה אילני מאכל, או חמישה אילני סרק, או שגזל כרם--אינו חוזר עליו.  וכן כרם של שני שותפין, אין חוזרין עליו.

י  [ז] אחד המארס את הבתולה, ואחד המארס את האלמנה, וכן אם נפלה לו יבמה; אפילו חמישה אחים, ומת אחד מהן--כולן חוזרין.  קידש אישה מעכשיו לאחר שנים עשר חודש, ושלם הזמן במלחמה--חוזר ובא לו.

יא  [ח] המחזיר את גרושתו, והמארס אישה האסורה לו, כגון אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין--אינו חוזר.

יב  [ט] כל אלו שחוזרין מערכי המלחמה--כששומעין את דברי הכוהן חוזרין, ומספקין מים ומזון לאנשי הצבא, ומתקנין את הדרכים.

יג  [י] ואלו שאין יוצאין לערכי המלחמה כל עיקר, ואין מטריחין אותם לשום דבר בעולם--הבונה בית וחנכו, והנושא ארוסתו או שייבם, ומי שחילל כרמו--אין יוצאין, עד תום שנה:  שנאמר "נקי יהיה לביתו, שנה אחת, ושימח, את אשתו . . ." (דברים כד,ה).  מפי הקבלה למדו, שיהיה נקי שנה בין לבית שקנה, בין לאישה שנשא, בין לכרם שהתחיל לאכול פרייו.

יד  [יא] כל השנה כולה, אין מספק מים ומזון, ולא מתקן דרך, ולא שומר בחומה, ולא נותן לפסי העיר, ולא יעבור עליו שום דבר:  שנאמר "לא ייצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר" (דברים כד,ה)--לעבור עליו בשני לאוין, לא לצורכי העיר ולא לצורכי הגדוד.

טו  [יב] בנה בית והשכירו לאחרים, והקדים לו שכרו--הרי זה כמי שחנכו.  נתן לו שכרו לאחר שנים עשר חודש, הרי הוא כמי שלא חנכו עד עתה.

טז  [יג] בנה בית, ונתן בו חפציו, ונעל עליהם--אם היה צריך לבטל על שמירתן, הרי זה כמי שחנכו והתחיל לישב בו; ואם אינן צריכין לישב ולשומרן, הרי זה כמי שלא חנכו.  [יד] וכל הבונה בית או נטע כרם, בחוצה לארץ--אינו חוזר עליהן.

יז  [טו] "מי האיש הירא ורך הלבב" (דברים כ,ח)--כמשמעו, שאין בליבו כוח לעמוד בקשרי המלחמה.  ומאחר שייכנס אדם בקשרי המלחמה, יישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, ויידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד, ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרם מליבו וייפנה מכל דבר למלחמה.

יח  וכל המתחיל לחשב ולהרהר במלחמה, ומבהיל עצמו--עובר בלא תעשה, שנאמר "אל יירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו--מפניהם" (דברים כ,ג).

יט  ולא עוד, אלא שכל דמי ישראל תלויין בצווארו; ואם לא ניצח ולא עשה מלחמה בכל ליבו ובכל נפשו--הרי זה כמי ששפך דמי הכול, שנאמר "ולא יימס את לבב אחיו, כלבבו" (דברים כ,ח).  והרי מפורש בקבלה "ארור, עושה מלאכת ה'--רמייה; וארור, מונע חרבו מדם" (ירמיהו מח,י).

כ  וכל הנלחם בכל ליבו בלא פחד, ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד--מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל, ויזכה לו ולבניו עד עולם, ויזכה לחיי העולם הבא:  שנאמר "כי עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן, כי מלחמות ה' אדוני נלחם, ורעה לא תימצא בך, מימיך . . . והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, את ה' אלוהיך" (שמואל א כה,כח-כט).