משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות מלכים ומלחמות

הלכות מלכים ומלחמות פרק ג

א  בעת שיישב המלך על כיסא מלכותו, כותב לו ספר תורה לשמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו; ומגיהו מספר העזרה, על פי בית דין של שבעים ואחד.

ב  אם לא הניחו לו אבותיו ספר, או שאבד--כותב שני ספרי תורה:  אחד מניחו בבית גנזיו, שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל; והשני לא יזוז מלפניו, אלא בעת שייכנס לבית הכיסא, או למרחץ, או למקום שאין ראוי לקריאה.  יוצא למלחמה והוא עימו, נכנס והוא עימו, יושב בדין והוא עימו, מסב והוא כנגדו--שנאמר "והייתה עימו, וקרא בו כל ימי חייו" (דברים יז,יט).

ג  [ב] "לא ירבה לו נשים" (דברים יז,יז)--מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים, בין הנשים בין הפילגשים, הכול שמונה עשרה; ואם הוסיף אחת, ובעלה--לוקה.  ויש לו לגרש, ולישא אחרת תחת זו שגירש.

ד  [ג] ו"לא ירבה לו סוסים" (דברים יז,טז) אלא כדי מרכבתו; אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים, אסור.  ואם הוסיף, לוקה.

ה  [ד] ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו, אלא כדי שייתן לחיילות שלו ולעבדיו ולשמשיו.  וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה', ולהיות שם מוכן לצורכי הציבור ולמלחמותם--הרי זה מצוה להרבותו; ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו, שנאמר "לא ירבה לו" (דברים יז,יז).  ואם הרבה, לוקה.

ו  [ה] המלך אסור לשתות דרך שכרות, שנאמר "אל למלכים, שתה יין" (משלי לא,ד).  אלא יהיה עוסק בתורה ובצורכי ישראל, ביום ובלילה--שנאמר "והייתה עימו, וקרא בו כל ימי חייו" (דברים יז,יט).  [ו] וכן לא יהיה שטוף בנשים:  אפילו לא הייתה לו אלא אחת--לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטיפשים, שנאמר "אל תיתן לנשים, חילך" (משלי לא,ג).  על הסרת ליבו הקפידה תורה, שנאמר "ולא יסור לבבו" (דברים יז,יז)--שליבו, הוא לב כל קהל ישראל; ולפיכך דיבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם, שנאמר "כל ימי חייו".

ז  כבר ביארנו שמלכי בית דויד--דנין, ודנין אותן, ומעידין עליהן.  אבל מלכי ישראל--גזרו חכמים שלא ידון, ולא דנין אותו, ולא מעיד, ולא מעידין עליו:  מפני שליבן גס בהן, ויבוא מן הדבר תקלה והפסד על הדת.

ח  כל המורד במלך, יש למלך רשות להורגו.  אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא ייצא מביתו ויצא--חייב מיתה; ואם רצה להורגו--יהרוג, שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך" (יהושוע א,יח).

ט  וכן כל המבזה את המלך, או המחרף אותו--יש למלך רשות להורגו, כשמעי בן גרא.  ואין למלך רשות להרוג אלא בסיף בלבד.  ויש לו לאסור ולהכות בשוטים לכבודו.  אבל לא יפקיר ממון; ואם הפקיר, הרי זה גזל.

י  [ט] המבטל גזירת המלך בשביל שנתעסק במצוות, אפילו במצוה קלה--הרי זה פטור:  דברי הרב ודברי העבד, דברי הרב קודמין.  ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה, שאין שומעין לו.

יא  [י] כל ההורגין נפשות שלא בראיה ברורה, או בלא התראה, אפילו בעד אחד, או שונא שהרג בשגגה--יש למלך רשות להרוג אותם, ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה.  והורג רבים ביום אחד, ותולה ומניחן תלויים ימים רבים, להטיל אימה, ולשבור יד רשעי העולם.