משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות ממרים

הלכות ממרים פרק ז

א  "בן סורר ומורה" (דברים כא,יח) האמור בתורה--הרי נתפרשה בו סקילה, ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר.  והיכן הזהיר--"לא תאכלו, על הדם" (ויקרא יט,כו), לא תאכלו אכילה המביאה לידי שפיכות דמים:  הרי זו אכילת בן סורר ומורה--שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל, שנאמר "זולל, וסובא" (דברים כא,כ); מפי השמועה למדו שהזולל הוא האוכל בשר ברעבתנות, וסובא השותה יין ברעבתנות.

ב  אכילה זו שהוא חייב עליה--דברים הרבה יש בה, והן כולן הלכה מפי הקבלה.  אינו חייב סקילה, עד שיגנוב משל אביו, ויקנה בשר בזול ויין בזול, ויאכל אותם חוץ מרשות אביו, בחבורה שכולה ריקנין פחותין.  ויאכל הבשר חי ואינו חי, בשל ואינו בשל, כדרך שהגנבים אוכלים; וישתה היין מזוג ואינו מזוג, כדרך שהגרגרנין שותים.  והוא שיאכל משקל חמישים דינר מבשר זה במלוגמה אחת, וישתה חצי לוג מיין זה בבת אחת.

ג  גנב משל אביו, ואכל אכילה זו ברשות אביו, או שגנב משל אחרים, ואכל אכילה זו המכוערת בין ברשות אביו בין ברשות אחרים--הרי זה פטור.

ד  וכן אם גנב משל אביו, ואכל אכילה מכוערת כזו ברשות אחרים, והייתה אכילת מצוה אפילו מדבריהם, או אכילת עבירה אפילו מדבריהם--הרי זה פטור:  שנאמר "איננו שומע, בקולנו" (דברים כא,כ)--שאינו עובר באכילה זו, אלא על קולם; יצא זה שעבר בה על דברי תורה, או שאכלה בדבר מצוה.

ה  כיצד:  אכל אכילה זו המכוערת עם החבורה הרעה שאוכל עימהם, בדבר מצוה, או שאכלו מעשר שני בירושלים, אפילו אכלו בתנחומי אבילים שהיא מצוה מדבריהם--הרי זה פטור.  וכן אם אכלה מנבילות וטריפות שקצים ורמשים, אפילו אכל בתענית ציבור שהיא עבירה מדבריהם--הרי זה פטור מן המיתה.

ו  [ג] אכל כל מאכל, ולא אכל בשר בהמה--אף על פי שאכל אכילה זו מבשר העוף, פטור.  ואם אכל אכילה זו מבשר בהמה, והשלים שיעור החמישים דינר מבשר העוף--חייב.

ז  שתה כל משקה, ולא שתה יין--פטור.  [ד] אכל בשר חי, ושתה יין חי--פטור:  שזה קרי הוא, ואין אדם יכול להימשך בזה.  וכן אם אכל בשר מליח ביום השלישי למליחתו, או ששתה יין מגתו--פטור, שאין אדם יכול להימשך בזה.

ח  [ה] לא ענש הכתוב קטן שלא בא לכלל המצוות.  וכן איש שגדל והרי הוא ברשות עצמו, אינו נסקל מפני שגנב ואכל ושתה אכילה זו המכוערת.  הא כיצד:  מפי השמועה למדו שאין דין זה אלא בבן שלוש עשרה שנה ויום אחד, שהביא שתי שערות, ומשיביא שתי שערות, עד שיקיף השיער את כל הגיד.  ואחר שהקיף השיער את כל הגיד--הרי הוא ברשות עצמו, ואינו נסקל.

ט  [ו] כל ימיו של בן סורר ומורה, אינן אלא שלושה חודשים מאחר שיביא שתי שערות.  לפי שאפשר שתתעבר אשתו, ויהיה עוברה ניכר בשלושה חודשים; ונאמר "כי יהיה לאיש, בן סורר ומורה" (דברים כא,יח), ולא אב סורר ומורה.  הא למדת שאם הקיף השיער את כל הגיד, קודם שישלים שלושה חודשים--הרי זה פטור.

י  [ז] כיצד דנין בן סורר ומורה:  מביאין אותו אביו ואימו תחילה לבית דין של שלושה, ואומרין להן "בננו זה סורר ומורה" (דברים כא,כ).  ומביאין שני עדים שגנב משל אביו, וקנה בשר ויין במה שגנב, ואכל אותם אכילה האמורה, אחר ההתראה; וזו היא עדות הראשונה.  ומלקין אותו, כשאר מחוייבי מלקות--שנאמר "וייסרו אותו, ולא ישמע אליהם" (דברים כא,יח).

יא  חזר וגנב משל אביו, ואכל אכילה זו--אביו ואימו מביאין אותו לבית דין של עשרים ושלושה, ומביאין שניים ומעידין עליו שגנב, ואכל אכילה זו האמורה, אחר שהתרו בו; וזו היא עדות אחרונה--אפילו היו השניים הראשונים, הם האחרונים.  ואחר שמקבלין עדותן, בודקין אותו, שמא הקיף השיער את כל הגיד.  אם לא הקיף, ולא שלמו לו שלושה חודשים--גומרין דינו כדרך כל הרוגי בית דין, וסוקלין אותו.  ואינו נסקל עד שיהיו שם שלושה הראשונים--שנאמר "בננו זה" (דברים כא,כ), זה הוא שלקה בפניכם.  [ח] ואם מחלו לו אביו ואימו, קודם שייגמר דינו--פטור.

יב  [ט] ברח עד שלא נגמר דינו, ואחר כך הקיף השיער מלמטה--פטור.  ואם משנגמר דינו ברח--אפילו הזקין--כל עת שיימצא, ייסקל:  שכל מי שנגמר דינו--הרי הוא כהרוג, ואין לו דם.

יג  [י] היה אביו רוצה, ואימו אינה רוצה, אימו רוצה, ואביו אינו רוצה--אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר "ותפשו בו, אביו ואימו" (דברים כא,יט).  היה אחד מהן גידם, או חיגר, או אילם, או סומה, או חירש--אינו נעשה בן סורר ומורה:  שנאמר "ותפשו בו", ולא גידמים; "והוציאו אותו" (שם), ולא חיגרים; "ואמרו" (דברים כא,כ), ולא אילמים; "בננו זה" (שם), ולא סומים; "איננו שומע, בקולנו" (שם), ולא חירשים.

יד  [יא] גזירת הכתוב היא, שלא ייסקל אלא בן סורר ומורה; אבל הבת אינה נידונת בדין זה, שאין דרכה להימשך באכילה ושתייה כאיש:  שנאמר "בן סורר ומורה" (דברים כא,יח)--ולא בת, ולא טומטום, ואנדרוגינוס.

טו  [יב] טומטום שנקרע, ונמצא זכר--אינו נעשה בן סורר ומורה:  שנאמר "כי יהיה לאיש, בן" (דברים כא,יח), עד שיהיה בן משעת הוויה.

טז  [יג] בן סורר ומורה, צריך הכרזה.  וכיצד מכריזין עליו:  כותבין לכל ישראל, בבית דין של פלוני סקלנו פלוני מפני שהיה סורר ומורה.

יז  [יד] בן סורר ומורה--הרי הוא ככל הרוגי בית דין, שממונם ליורשיהן:  שאף על פי שאביו גרם לו סקילה, הרי הוא יורש כל נכסיו.