משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות עדות

הלכות עדות פרק ה

א  אין חותכין דין מן הדינין על פי עד אחד, לא דיני נפשות ולא דיני ממונות--שנאמר "לא יקום עד אחד באיש, לכל עוון ולכל חטאת" (דברים יט,טו); ומפי השמועה למדו שקם הוא לשבועה, כמו שביארנו בהלכות טוען.

ב  בשני מקומות האמינה תורה עד אחד--בסוטה שלא תשתה מי המרים, ובעגלה ערופה שלא תיערף, כמו שביארנו במקומן.  וכן מדבריהן, בעדות אישה שיעיד לה שמת בעלה.  [ג] וכן כל מקום שעד אחד מועיל, אישה ופסול כן מעידין--חוץ מעד אחד של שבועה:  שאין מחייבין שבועה אלא בעדות עד כשר הראוי להצטרף עם אחר, ויתחייב זה הנשבע על פיו ממון.

ג  "על פי שניים עדים, או על פי שלושה עדים" (ראה דברים יז,ו; דברים יט,טו), לעשות שלושה כשניים.  מה השניים, אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול, בטילה העדות--אף השלושה.  והוא הדין למאה, אם נמצא אחד מהן קרוב או פסול--בטילה העדות, בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות.

ד  במה דברים אמורים, בזמן שנתכוונו כולם להעיד.  אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד--מה יעשו שני אחים בכלל העם וראו כשהרג זה את זה, או כשחבל בו, או כשחטף חפץ מידו.

ה  וכיצד בודקין הדבר:  כשיבואו לבית דין עדים מרובין--כת אחת, אומרין להם, כשראיתם זה שהרג או חבל, להעיד באתם או לראות:  כל מי שאמר לא באתי להעיד עליו, אלא לראות מה הדבר, ובכלל העם באתי--מפרישין אותו; וכל מי שאמר להעיד באתי, ולכוון העדות--מפרישין אותו.  אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול, עדות כולם בטילה.

ו  במה דברים אמורים, בשהיה בהן קרוב או פסול.  אבל אם היו כולם כשרים, אחד המתכוון להעיד ואחד שלא נתכוון להעיד--הואיל וראה הדבר וכיוון עדותו, והייתה שם התראה, חותכין הדין על פיו, בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות.

ז  [ו] שטר שהיו עדיו מרובין, ונמצא אחד מהן פסול, או שהיו בהם שניים קרובים זה לזה, והרי אין העדים קיימין כדי לשאול אותן--אם יש שם עדות ברורה שכולם ישבו לחתום, שהרי נתכוונו כולם להעיד--הרי זה בטיל; ואם לאו, תתקיים העדות בשאר.

ח  ולמה מקיימין העדות בשאר--שהרי אפשר שחתמו הכשרים, והניחו מקום לגדול לחתום, ובא זה הקרוב או הפסול, וחתם שלא מדעתם.  [ז] אף על פי שהעד שחתם תחילה בשטר, הוא הפסול--הרי השטר כשר.

ט  [ח] כל עד שהעיד בדיני נפשות, אינו מורה בדין זה הנהרג, ולא ילמד עליו לא זכות, ולא חובה.  ואם אמר יש לי ללמד עליו זכות, משתקין אותו--שנאמר "ועד אחד, לא יענה בנפש למות" (במדבר לה,ל), בין לזכות בין לחובה.  ומהו זה שנאמר "למות":  כלומר עד שהעיד בנפש למות--לא יענה דבר, אלא יעיד וישתוק.

י  אבל בדיני ממונות, יש לעד ללמד זכות וחובה.  אבל לא יימנה מן הדיינין, ולא ייעשה דיין, שאין עד נעשה דיין, אפילו בדיני ממונות.  [ט] במה דברים אמורים, בדבר שצריך עדים מן התורה, וצריך דיינין לדון באותו הדבר מן התורה.  אבל בשל דבריהם, עד נעשה דיין.

יא  כיצד:  אחד שהביא את הגט ואמר, בפניי נכתב ובפניי נחתם--הוא ושניים נותנין אותו לה, ונמצא כאילו נטלתו בבית דין.  וכן כל כיוצא בזה.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך