משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

הלכות סנהדרין פרק כ

א  אין בית דין עונשין באומדן הדעת, אלא על פי עדים, בראיה ברורה.  אפילו ראוהו העדים רודף אחר חברו להורגו, והתרו בו, והעלימו עיניהם, או שנכנס אחריו לחורבה, ונכנסו אחריו, ומצאוהו הרוג ומפורפר והסיף מנטף דם ביד ההורג--הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו, אין בית דין הורגין בעדות זו; ועל זה וכיוצא בו נאמר "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג,ז).

ב  וכן אם העידו עליו שניים שעבד עבודה זרה--זה ראהו שעבד את החמה והתרה בו, וזה ראהו שעבד את הלבנה והתרה בו--אין מצטרפין:  שנאמר "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג,ז)--הואיל ויש שם צד לנקותו ולהיותו צדיק, אל תהרגהו.

ג  [ב] כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת בית דין, באונס--אין בית דין ממיתין אותו.  ואפילו היה מצווה שייהרג ואל יעבור--אף על פי שחילל את השם--הואיל והוא אנוס, אינו נהרג:  שנאמר "ולנערה לא תעשה דבר" (דברים כב,כו)--זו אזהרה לבית דין, שלא יענשו האנוס.

ד  [ג] איש שאנסוהו עד שבא על הערוה--חייב מיתת בית דין, שאין קישוי אלא לדעת; אבל האישה שנבעלה באונס--אפילו אמרה אחר שנאנסה, הניחו לו--הרי זו פטורה, מפני שיצרה מתגבר עליה.

ה  [ד] אסור לבית דין לחוס על ההורג--שלא יאמרו כבר נהרג זה, ומה תעלה יש בהריגת האחר; ונמצאו מתרשלין בהריגתו:  שנאמר "ולא תחוס עינך . . . וביערת דם הנקי . . ." (ראה דברים יט,יג).

ו  וכן אסור לבית דין לחוס על מי שנתחייב קנס--שלא יאמרו עני הוא זה, ושלא בכוונה עשה; אלא מגבין ממנו כל שיש לו, בלא חנינה:  שנאמר "ולא תחוס, עינך" (דברים יט,כא).

ז  וכן בדיני ממונות, אין מרחמין על הדל--שלא תאמר עני הוא זה, ובעל דינו עשיר, הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו, אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד:  על זה הזהירה תורה "ודל, לא תהדר בריבו" (שמות כג,ג), ונאמר "לא תישא פני דל" (ויקרא יט,טו).

ח  אסור להדר פני גדול בדין.  כיצד:  הרי שבאו לפניך שניים לדין, אחד חכם גדול ואחד הדיוט--לא תקדים לשאול בשלומו של גדול ולא תסביר לו פנים ולא תכבדנו, שלא יסתתמו טענותיו של אחר; אלא אינו נפנה לאחד מהן, עד שייגמר הדין:  שנאמר "לא תהדר פני גדול" (ויקרא יט,טו).

ט  אמרו חכמים, אל תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה--היאך אביישנו, ואראה בבושתו:  לכך נאמר "לא תהדר פני גדול" (ויקרא יט,טו).

י  [ה] באו לפניך שניים לדין, אחד כשר ואחד רשע--אל תאמר הואיל ורשע הוא זה, וחזקת זה שאינו משנה בדיבורו, אטה הדין על הרשע:  על זה נאמר "לא תטה משפט אביונך, בריבו" (שמות כג,ו)--אף על פי שהוא אביון במצוות, לא תטה דינו.

יא  [ו] "לא תעשו עוול, במשפט" (ויקרא יט,טו; ויקרא יט,לה)--זה המעוות את הדין, ומזכה את החייב ומחייב את הזכאי.  וכן המענה את הדין ומאריך בדברים הברורים, כדי לצער אחד מבעלי הדינין--הרי זה בכלל מעוול.

יב  [ז] הגס ליבו בהוראה, וקופץ וחותך הדין, קודם שיחקרהו בינו לבין עצמו, עד שיהיה ברור לו כשמש--הרי זה שוטה, ורשע, וגס רוח.  כך ציוו חכמים, היו מתונין בדין; וכן איוב אומר "וריב לא ידעתי, אחקרהו" (איוב כט,טז).

יג  [ח] כל דיין שבא לפניו דין, והתחיל לדמותו לדין פסוק שכבר ידע אמיתו, ויש עימו במדינה גדול ממנו בחכמה, ואינו הולך ונמלך בו--הרי זה בכלל הרשעים שליבם גס בהוראה.  ואמרו חכמים, רעה על רעה תבוא לו:  שכל אלו הדברים וכיוצא בהן--מגסות הרוח הן, המביאה לידי עיוות הדין.

יד  "כי רבים חללים, הפילה" (משלי ז,כו)--זה תלמיד שלא הגיע להוראה, ומורה.  "ועצומים, כל הרוגיה" (שם)--זה שהגיע להוראה, ואינו מורה:  והוא, שיהיה הדור צריך לו; אבל אם ידע שיש שם ראוי להוראה, ומנע עצמו מן ההוראה--הרי זה משובח.  וכל המונע עצמו מן הדין--מונע ממנו איבה, וגזל, ושבועת שוא.  והגס ליבו בהוראה--שוטה, רשע, וגס רוח.  [ט] ותלמיד, אל יורה הלכה בפני רבו, אלא אם כן היה רחוק ממנו שלוש פרסאות, כנגד מחנה ישראל.

טו  [י] אל תאמר שכל אלו הדברים, בדין שיש בו הוצאת ממון הרבה מזה ונתינתו לזה--לעולם יהי דין אלף מנה ודין פרוטה אחת, שווין בעיניך לכל דבר.  [יא] ואין הדיינין יושבין, לדין לפחות משווה פרוטה.  ואם הוזקקו לשווה פרוטה--גומרין את דינו, אפילו לפחות משווה פרוטה.

טז  [יב] כל המטה משפט אחד מישראל--עובר בלאו אחד, שנאמר "לא תעשו עוול, במשפט" (ויקרא יט,טו; ויקרא יט,לה).  ואם היה גר--עובר בשני לאוין, שנאמר "לא תטה, משפט גר" (דברים כד,יז).  ואם יתום הוא--עובר בשלושה לאוין, שנאמר "משפט גר יתום" (דברים כד,יז; דברים כז,יט).