משנה תורה לרמב"ם -> ספר שופטים -> הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם

הלכות סנהדרין פרק יא

א  מה בין דיני ממונות לדיני נפשות:  דיני ממונות, בשלושה; דיני נפשות, בעשרים ושלושה.  דיני ממונות, פותחין בין לזכות בין לחובה; דיני נפשות, פותחין לזכות כמו שביארנו, ואין פותחין לחובה.  דיני ממונות, מטין על פי עד אחד, בין לזכות בין לחובה; ודיני נפשות, מטין על פי עד אחד לזכות, ועל פי שניים לחובה.

ב  דיני ממונות, מחזירין בין לזכות בין לחובה; ודיני נפשות, מחזירין לזכות, ואין מחזירין לחובה כמו שביארנו.  דיני ממונות, הכול ראויין ללמד זכות או חובה, בין הדיינים בין התלמידים; ודיני נפשות, הכול מלמדין זכות, ואפילו תלמידים, ואין מלמד חובה אלא הדיינים.

ג  דיני ממונות, הדיין המלמד חובה חוזר ומלמד זכות, והמלמד זכות חוזר ומלמד חובה; דיני נפשות, המלמד חובה חוזר ומלמד זכות, אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה, אלא בשעת גמר דין, יש לו לחזור ולהימנות עם המחייבין כמו שביארנו.

ד  דיני ממונות, דנין ביום וגומרין בלילה; דיני נפשות, דנין ביום וגומרין ביום.  דיני ממונות, גומרין בו ביום, בין לזכות בין לחובה; דיני נפשות, גומרין בו ביום לזכות, וביום שלאחריו לחובה.  [ב] לפיכך אין דנין דיני נפשות לא ערב שבת, ולא ערב יום טוב--שמא יתחייב, ואי אפשר להורגו למחר, ואסור לענות את דינו, ולהניחו לאחר השבת; אלא אוסרין אותו עד אחד בשבת, ומתחילין בדינו.

ה  [ג] דיני ממונות, אף על פי שדנין אותן בכל יום מן התורה, שנאמר "ושפטו את העם, בכל עת" (שמות יח,כב; שמות יח,כו), מדבריהם שאין דנין בערב שבת.

ו  [ד] אחד דיני נפשות, ואחד דיני מלקייות, ואחד דיני גלות--כל הדרכים האלו שווין בהן, אלא שהמלקות בשלושה.  ואין אחד מהן בשור הנסקל, חוץ מדבר אחד, שדיניו בעשרים ושלושה.

ז  [ה] המסית, אין דיניו כשאר דיני נפשות:  מכמנין לו העדים, ואינו צריך התראה כשאר הנהרגין.  ואם יצא מבית דין זכאי, ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה--מחזירין אותו; יצא חייב, ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות--אין מחזירין אותו.  ואין טוענין למסית.  ומושיבין בדינו סריס וזקן ומי שאין לו בנים, כדי שלא ירחמו עליו:  שהאכזרייות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל--רחמים היא בעולם, שנאמר "למען ישוב ה' מחרון אפו, ונתן לך רחמים" (דברים יג,יח).

ח  [ו] דיני ממונות, והטמאות והטהרות--מתחילין מן הגדול שבדיינין, ושומעין את דבריו; ודיני נפשות--מתחילין מן הצד, ואין שומעין דברי הגדול אלא באחרונה.

ט  [ז] דיני ממונות, וכן הטמאות והטהרות--אב ובנו, הרב ותלמידו--מונין אותן בשניים.  ודיני נפשות, ומכות, וקידוש החודש, ועיבור השנה--אב ובנו, הרב ותלמידו--מונין אותן באחד.

י  [ח] זה שאנו מונין האב עם הבן, בין באחד בין בשניים:  כגון שהיה אחד מהן בסנהדרין, והשני היה מן התלמידים שאמר יש לי ללמד זכות או חובה--שומעין דבריו, ונושאין ונותנין עימו ונמנין עימו.  [ט] ובשעת גמר דין, אין גומרין את דינו בקרובים, שהדיינין הקרובים פסולין לדין, כמו שיתבאר.

יא  [י] תלמיד שהיה חכם ומבין, והיה מחוסר קבלה--הרי רבו מוסר לו הקבלה שהוא צריך לה בדין זה, והוא דן עימו בדיני נפשות.

יב  [יא] הכול כשרים לדון דיני ממונות, אפילו גר--והוא, שתהיה אימו מישראל; וגר דן את חברו הגר, אף על פי שאין אימו מישראל.  וכן הממזר, והסומה באחת מעיניו--כשר לדון דיני ממונות.  אבל בדיני נפשות--אין דנין אותן אלא כוהנים לויים וישראליים המשיאין לכהונה, ולא יהיה אחד מהן סומה אפילו באחת כמו שביארנו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך