משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות נחלות

הלכות נחלות פרק י

א  שני אחים שחלקו, ובא להן אח ממדינת הים, וכן שלושה אחין שחלקו, ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן--אפילו נטל זה קרקע וזה כספים--בטלה מחלוקת, וחוזרין וחולקין השאר בשווה.

ב  מי שציווה בשעת מיתתו שייתנו לפלוני דקל או שדה מנכסיו, וחלקו האחין ולא נתנו לו כלום--הרי המחלוקת בטילה.  וכיצד עושין--נותנין מה שציווה מורישן, ואחר כך חוזרין וחולקין כתחילה.

ג  האחין שחלקו, שמין מה שעליהן.  אבל מה שעל בניהן ובנותיהן, שקנו להן מתפוסת הבית--אין שמין; וכן מה שעל נשותיהן, שכבר זכו בהן לעצמן.  במה דברים אמורים, בבגדי חול.  אבל בבגדי שבת ומועד, שמין מה שעליהן.

ד  מי שהניח יתומים, מקצתן גדולים ומקצתן קטנים, ורצו לחלוק בנכסי אביהן, כדי שייטלו הגדולים חלקן--מעמידין בית דין אפיטרופוס לקטנים, ובורר להן החלק היפה.  ואם הגדילו--אינן יכולין למחות, שהרי על פי בית דין חלקו להם.  ואם טעו בית דין בשומה, ופחתו שתות--יכולין למחות, וחוזרין וחולקין חלוקה אחרת אחר שהגדילו.

ה  מי שמת והניח יורשין גדולים וקטנים--צריך למנות אפיטרופוס שיהיה מתעסק בחלק הקטן, עד שיגדיל.  ואם לא מינה--חייבין בית דין להעמיד להן אפיטרופוס, עד שיגדילו:  שבית דין הוא אביהן של יתומים.

ו  ציווה המוריש ואמר, יינתן חלק הקטן לקטן, ומה שירצה יעשה בו--הרשות בידו.  וכן אם מינה המוריש אפיטרופוס על הקטנים, קטן או אישה או עבד--הרשות בידו.

ז  אבל אין בית דין ממנין אפיטרופוס לא אישה, ולא עבד, ולא קטן; ולא עם הארץ, שהוא בחזקת חשוד על עבירות.  אלא בודקין על אדם נאמן, ואיש חיל, ויודע להפך בזכות היתומים, וטוען טענותם, ויש לו כוח בעסקי העולם, כדי לשמור נכסיהן ולהרוויח שבחן; ומעמידין אותו על הקטנים, בין שהיה רחוק בין שהיה קרוב לקטן, אלא שאם היה קרוב, לא יירד לקרקעות.

ח  [ז] בית דין שהעמידו אפיטרופוס, ושמעו עליו שהוא אוכל ושותה ומוציא הוצאות יתר מדבר שהוא אמוד בו--יש להן לחוש לו, שמא מנכסי יתומים הוא אוכל; ומסלקין אותו, ומעמידין אחר.

ט  אבל אם מינהו אבי יתומים--אין מסלקין אותו, שמא מציאה מצא:  אלא אם באו עדים שהוא מפסיד נכסי יתומים, מסלקין אותו.  וכבר הסכימו הגאונים שמשביעין אותו, הואיל ומפסיד.

י  והוא הדין לאפיטרופוס שמינהו אבי יתומים, והייתה שמועתו טובה, והיה ישר ורודף מצוות, וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי החשד, או שפרץ בנדרים, ובאבק גזל--בית דין חייבים לסלק אותו ולהשביעו, ולמנות להן אפיטרופוס כשר.  וכל הדברים האלו, כפי מה שייראה לדיין, שכל בית דין ובית דין, הוא אביהן של יתומים.

יא  [ח] קטן שהגדיל, אפילו היה אוכל ושותה יותר מדיי ומפסיד והולך בדרך רעה--אין בית דין מונעין ממנו ממונו, ואין מעמידין לו אפיטרופוס, אלא אם כן ציווה אביו או מורישו, שלא ייתנו לו אלא אם כן היה כשר ומצליח, או שלא ייתנו לו, עד זמן פלוני.  והשוטה והחירש--הרי הן כקטנים, ומעמידין להן אפיטרופוס.