משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות נחלות

הלכות נחלות פרק ג

א  אין הבכור נוטל פי שניים בנכסים הראויין לבוא לאחר מיתת אביו, אלא בנכסים המוחזקין לאביו שבאו לרשותו, שנאמר "בכול אשר יימצא, לו" (דברים כא,יז).  כיצד:  אחד ממורישי אביו שמת לאחר מיתת אביו, הבכור והפשוט יורשין כאחד; וכן אם הייתה לאביו מלווה, או הייתה לו ספינה בים--יורשין אותה הבכור והפשוט כאחד.

ב  הניח להם אביהם פרה מושכרת או מוחכרת, או שהייתה רועה באפר וילדה--הבכור נוטל בה ובוולדה פי שניים.  [ג] שחט אחד ממכרי אביו בהמה, ואחר כך מת אביו--נוטל פי שניים במתנות של אותה הבהמה.

ג  [ד] אין הבכור נוטל פי שניים, בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביו, אלא מעלה אותו השבח בדמים, ונותן היתר לפשוט:  והוא, שישתנו הנכסים--כגון כרמל שנעשה שיבולים, וכפנייות שנעשו תמרים.  אבל אם שבחו מחמת עצמן, ולא נשתנו--כגון אילן קטן שגדל ונעשה עבה, וארץ שהעלת שרטון--הרי זה נוטל בשבח פי שניים; ואם מחמת הוצאה השביח, אינו נוטל.

ד  [ה] אין הבכור נוטל פי שניים במלווה, אף על פי שהוא בשטר, ואף על פי שגבו היתומים קרקע בחוב אביהם.  היה לאב מלווה ביד הבכור--הרי זה ספק אם ייטול בה פי שניים, הואיל וישנה תחת ידו, או לא ייטול, הואיל ומחמת אביו יירשנה ועדיין לא באה לידו של אביו; לפיכך ייטול ממנה חצי חלק בכורה.

ה  [ו] בכור שמכר חלק בכורה קודם חלוקה--ממכרו קיים, מפני שיש לבכור חלק בכורה קודם חלוקה.  לפיכך אם חלק עם אחיו במקצת נכסים, בין בקרקע בין במיטלטלין, ונטל חלק כפשוט--ויתר בכל הנכסים, ואינו נוטל בשארן אלא כפשוט.

ו  במה דברים אמורים, בשלא מיחה.  אבל אם מיחה באחיו, ואמר בפני שניים, ענבים אלו שאני חולק עם אחיי בשווה, לא מפני שמחלתי בחלק בכורה--הרי זו מחאה, ולא ויתר בשאר נכסים.  אפילו מיחה בענבים כשהן מחוברים, ובצרום וחלקום בשווה--לא ויתר בשאר נכסים.  אבל אם דרכום, וחלק עימהן בשווה ביין, ולא מיחה בהן, משנעשה יין--ויתר בכל הנכסים.  הא למה זה דומה:  למי שמיחה בענבים, וחלק עימהם בשווה בזיתים--שהרי ויתר בכול.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  מי שייבם אשת אחיו, הוא יורש כל נכסי אחיו המוחזקים.  אבל הראויין לבוא לאחר מכאן, הרי הוא בהן ככל האחים, שהרי בכור קרא אותו הכתוב, שנאמר "והיה, הבכור אשר תלד--יקום, על שם אחיו המת; ולא יימחה שמו, מישראל" (דברים כה,ו).

ח  וכשם שאינו נוטל בראוי כבמוחזק--כך אינו נוטל בשבח ששבחו נכסים אחר מיתת אביו, משעת מיתה עד שעת חלוקתו עם אחיו בנכסי אביו.  ואפילו השביחו נכסים אחר שייבם, וקודם שיחלוקו--הרי הוא בשבח כאחד מן האחין, אף על פי שנוטל מן הנכסים אלו שני חלקים, חלקו וחלק אחיו שייבם אשתו, הואיל ומת האב בחיי כולן.

ט  [ח] כבר ביארנו בהלכות שכנים, שהבכור נוטל שני חלקים שלו כאחד במצר אחד.  אבל היבם שחלק עם אחיו בנכסי אביו, נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל; ואם עלה גורלו בשני מקומות, נוטל בשני מקומות.

י  [ט] שומרת יבם שמתה--אפילו עשה בה אחד מן האחים מאמר--משפחת בית אביה יורשין נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל, ויורשי הבעל יורשין כתובתה עם חצי נכסי צאן ברזל.  ויורשי הבעל חייבין בקבורתה, הואיל והן יירשו כתובתה, כמו שביארנו במקומו.