משנה תורה לרמב"ם  ספר משפטים הלכות נחלות
הלכות נחלות פרק א
א סדר נחלות כך הוא: מי שמת--יירשוהו בניו, והם קודמין לכול; והזכרים קודמין לנקבות, [ב] בכל מקום--אין לנקבה עם הזכר, ירושה. אם אין לו בנים, יירשנו אביו; ואין האם יורשת את בניה, ודבר זה מפי הקבלה. [ג] וכל הקודם בנחלה, יוצאי ירכו קודמין.
ב לפיכך מי שמת, בין איש בין אישה--אם הניח בן, יורש הכול. לא נמצא לו בן בעולם, מעיינין על זרעו של בן: אם נמצא לבנו זרע, בין זכרים בין נקבות--אפילו בת בת בת בנו, עד סוף העולם--היא תירש את הכול. לא נמצא לו זרע בן, חוזרין אצל הבת.
ג הייתה לו בת, תירש את הכול. לא נמצאת לו בת בעולם, מעיינין על זרע הבת: אם נמצא לה זרע, בין זכרים בין נקבות, עד סוף העולם--הוא יורש הכול. לא נמצא לו זרע בת, חוזרת הירושה לאביו.
ד אם לא היה אביו קיים--מעיינין על זרע האב, שהן אחי המת: נמצא לו אח או זרע אח, יורש הכול. ואם לאו, חוזרין אצל האחות: נמצאת לו אחות או זרעה, יירשו הכול. ואם לא נמצא לו זרע אחים--הואיל ואין לאב זרע, תחזור הירושה לאבי האב.
ה לא היה אבי האב קיים--מעיינין על זרעו של אבי האב, שהן אחי אביו של מת; והזכרים קודמין לנקבות, וזרען של זכרים קודמין לנקבות, כמו שהיה הדין בזרעו של מת עצמו. לא נמצאו אחים לאביו, לא הם ולא זרען--תחזור הירושה לאבי אבי האב. ועל הדרך הזאת נחלה ממשמשת ועולה, עד ראובן.
ו נמצאת אומר הבן קודם לבת, וכל יוצאי ירכו של בן קודמין לבת. והבת קודמת לאבי אביה, וכל יוצאי ירכה קודמין לאבי אביה. ואבי המת קודם לאחי המת, מפני שהן יוצאי ירכו. והאח קודם לאחות, וכל יוצאי ירכו של אח קודמין לאחות. ואחות קודמת לאבי אביה, וכל יוצאי ירכה קודמין לאבי אביה.
ז אבי האב קודם לאחי אביו של מת, ואחי אביו קודם לאחות אביו, וכל יוצאי ירכו של אחי אביו קודמין לאחות אביו, ואחות אביו קודמת לאבי אבי אביו של מת, וכן כל יוצאי ירכה של אחות אביו קודמין לאבי אבי אביו. ועל דרך זו הולך ועולה, עד ראש הדורות; לפיכך אין לך אדם מישראל שאין לו יורש.
ח [ד] מי שמת והניח בת ובת הבן--אפילו בת בת בת הבן עד סוף כמה דורות--היא קודמת ותירש הכול, ואין לבת כלום. והוא הדין לבת האח עם האחות, ולבת בן אחי אביו עם אחות אביו. וכן כל כיוצא בהן.
ט [ה] מי שהיו לו שני בנים, ומתו השני בנים בחייו, והניח הבן האחד שלושה בנים, והניח הבן השני בת אחת, ואחר כך מת הזקן--נמצאו שלושת בני בנו יורשין חצי הנחלה, ובת בנו יורשת החצי: שכל אחד מהן יורש חלק אביו. ועל דרך זו חולקין בני האחים, ובני אחי האב, עד ראש הדורות.
י [ו] משפחת האם אינה קרויה משפחה, ואין ירושה אלא למשפחת האב; לפיכך האחים מן האם, אין יורשין זה את זה, והאחין מן האב, יורשין זה את זה. ואחד אחיו שהוא מאביו בלבד, או אחיו שהוא מאביו ומאימו.
יא [ז] כל הקרובין בעבירה, יורשין ככשרים. כיצד: כגון שהיה לו בן ממזר, או אח ממזר--הרי אלו כשאר הבנים וכשאר האחים, לנחלה. אבל בנו מן השפחה, או מן הנוכרית--אינו בן לדבר מן הדברים, ואינו יורש כלל.
יב [ח] האישה אינה יורשת את בעלה כלל; והבעל יורש את כל נכסי אשתו, מדברי סופרים. והוא קודם לכול בירושתה, אף על פי שהיא אסורה עליו--כגון אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט. ואף על פי שהיא קטנה, ואף על פי שהבעל חירש--הוא יורש את אשתו.
יג [ט] כבר ביארנו בהלכות אישות שאין הבעל יורש את אשתו, עד שתיכנס לרשותו, ושאין הפיקח יורש את החירשת שנשאה כשהיא חירשת, אפילו נתפקחה. ושם ביארנו שהוא יורש כל נכסי אשתו שבאו לרשותה והוחזקו, בין נכסים שהכניסה לו בנדוניתה בין נכסים שלא הכניסה לו. ומי שנתגרשה ספק גירושין, ומתה--אין הבעל יורשה.
יד [י] בעל שנשא קטנה שאינה צריכה מיאון--אינו יורשה, שהרי אין כאן שם אישות. וכן שוטה שנשא פיקחת, או פיקח שנשא שוטה--אינו יורשה, שהרי לא תיקנו חכמים להן נישואין.
טו [יא] בעל שמתה אשתו, ואחר כך מת אביה או אחיה או אחד מן המורישין אותה--אין הבעל יורש אותן, אלא יירש אותן זרעה, אם היה לה זרע; או תחזור הירושה למשפחת בית אביה: שאין הבעל יורש נכסים הראויין לבוא לאחר מכאן, אלא הנכסים שכבר באו לרשותה קודם שתמות.
טז [יב] וכן אין הבעל יורש את אשתו, והוא בקבר כשאר היורשין של משפחת האב. כיצד: בעל שמת, ואחר כך מתה אשתו--אין אומרין הואיל והבעל היה קודם לכל אדם בירושתה, כך יורשי הבעל יקדמו לשאר יורשי האישה; אלא יורשי האישה ממשפחת בית אביה, הם היורשים אותה, אם מתה אחר בעלה.
יז [יג] וכן אין הבן יורש את אימו בקברו, כדי להנחיל לאחיו מאביו. כיצד: מי שמת, ואחר כך מתה אימו--אין אומרין הואיל ואילו היה הבן קיים היה קודם, אף יורשין של בן קודמין ליורשיה של אישה זו, ונמצאו אחיו מאביו יורשין את אימו של זה, אחר מותו; אלא זרע בנה הוא שיירשנה, אם היה לו זרע. ואם אין לו זרע, תחזור נחלתה למשפחת בית אביה.
יח אבל אם מתה האם תחילה, ואחר כך מת הבן--אפילו היה קטן בן יומו, ולא כלו לו חודשיו--הואיל וחיה אחר אימו שעה אחת, ומת, הרי זה נוחל את אימו, ומנחיל אותה הנחלה ליורשיו ממשפחת אביו.
|
