משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות טוען ונטען

הלכות טוען ונטען פרק יד

א  כל אלו שאין אכילתן ראיה--אם הביאו עדים שמכרו להם הבעלים שדה זו, או נתנוה להן במתנה--ראיתן ראיה:  חוץ מן הגזלן, והבעל בנכסי אשתו.  באיזה נכסים אמרו--בנכסי צאן ברזל, או בשדה שייחד לה בכתובתה, ובשדה שכתב לה בכתובתה, ובשדה שנתן לה בשום משלו.  אבל בנכסי מלוג--יש לו ראיה, כמו שביארנו בהלכות אישות.

ב  כיצד הגזלן, אין לו ראיה:  כיון שהוחזק גזלן על שדה זו--אף על פי שהביא ראיה שהודה הבעל בפני עדים, שמכר לו שדה זו ולקח דמים, והבעלים אומרים לא מכרנו, אלא מפני היראה הודינו לו--מוציאין את השדה מידו, ואין לו כלום.  ואם העידו העדים שבפניהם מנה לו כך וכך--מוציאין את השדה מיד הגזלן, ומחזירין לו הבעלים את הדמים כמו שביארנו בהלכות גזילה.

ג  בן האומן ובן העריס ובן האפיטרופוס שאכלו שדה זו שני חזקה--אם טענו שהבעלים מכרו להן או נתנו להן, יש להן חזקה; ואם טענו שהיא ירושה להן מאבותיהן שאכלוה שני חזקה, אין להן חזקה.  ואם הביאו עדים שהודו הבעלים לאביהן שמכרוה להן, או נתנוה להן--מעמידין את השדה בידן.

ד  בן הגזלן--אף על פי שהביא ראיה שהודו הבעלים לאביו, אינה ראיה כמו שביארנו.  אבל בן בן הגזלן--אפילו בא בטענת אביו, יש לו חזקה; בא בטענת אבי אביו, אין לו חזקה.

ה  הגוי--אפילו אכלה כמה שנים, אין אכילתו ראיה; ואם לא הביא שטר--תחזור השדה לבעלים בלא שום שבועה, שלא תיקנו שבועת היסת אלא לישראל.  וישראל הבא מחמת הגוי--הרי הוא כגוי, ואין אכילתו ראיה.

ו  טען זה הישראלי הבא מחמת הגוי ואמר, בפניי לקחה הגוי שמכרה לי מזה הישראל המערער עליי--הרי זה נאמן, ויישבע היסת על כך:  מתוך שיכול לומר אני לקחתיה ממך, והרי אכלתיה שני חזקה--יכול לומר מפלוני לקחתיה, שבפניי לקחה ממך.

ז  אין מחזיקין בנכסי קטן, אפילו הגדיל.  כיצד:  אכלה בפניו כשהוא קטן שנה אחת, ושתיים אחר שהגדיל, וטען אתה מכרת לי, אתה נתת לי--אין זה כלום:  עד שיאכל אותה שלוש שנים רצופות, אחר שהגדיל.

ח  מי שהחזיק בנכסי קטן שנים רבות, וטען ואמר משכונה הן בידי, ויש לי חוב עליהן כך וכך--הואיל ואילו רצה אמר, לקוחים הן בידי--נאמן, שהרי אינה מוחזקת שהיא לאביו של זה; והרי זה גובה משכרה מה שטען, ותחזור ליתומים.

ט  אבל אם יצא עליה קול שהיא של יתומים--אינו נאמן, שהרי אין מחזיקין בנכסי קטן; ותחזור השדה וכל הפירות שאכל ליתומים, עד שיגדלו ויעשה עימהן דין.

י  [ט] אכלה שני חזקה בחיי אביהן--מתוך שיכול לומר לקוחה היא בידי מאביהן--נאמן לומר חוב יש לי על אביהן, ואגבה אותו מן הפירות; וגובהו שלא בשבועה, מתוך שיכול לומר שלי היא.

יא  [י] בורח שברח מחמת סכנת נפשות, כגון שהיה המלך מבקש אותו להמיתו--אין מחזיקין בנכסיו.  אפילו אכל המחזיק כמה שנים, וטען שלקח--אין אכילתו ראיה; ואין אומרין לבעל השדה, למה לא מיחית, מפני שהוא מתעסק בנפשו.  אבל הבורח מחמת ממון, הרי הוא ככל אדם; ואם לא מיחה, מחזיקין בנכסיו.

יב  [יא] מחזיקין בנכסי אשת איש.  כיצד:  אכלה מקצת שני חזקה בחיי הבעל, ושלוש שנים אחר מיתת הבעל, וטען ואמר, את מכרת לי ובעליך--מעמידין אותה בידו:  מתוך שיכול לומר ממך לקחתיה, אחר מות בעליך, שהרי אכלה שני חזקה אחר מיתת הבעל, ולא מיחת בו.  אבל אם אכלה בחיי בעלה כמה שנים, ולא אכלה שני חזקה אחר מיתת בעלה--אין לו חזקה.

יג  [יב] כל חזקה שאין עימה טענה, אינה חזקה.  כיצד:  הרי שאכל פירות שדה זו כמה שנים, ובא המערער ואמר לו, מאיין לך שדה זו, שלי היא, השיבו ואמר, איני יודע של מי היא, וכיון שלא אמר לי אדם, ירדתי לתוכה--אין זו חזקה:  שהרי לא טען שלקחה, ולא שניתנה לו, ולא שירשה.

יד  אף על פי שלא טען, אין מוציאין אותה מידו, עד שיביא זה המערער עדים שהיא שלו.  הביא עדים--תחזור לו השדה, ומוציאין מזה כל הפירות שאכל.  ואין פותחין לזה המחזיק תחילה; ואין אומרים לו, שמא שטר היה לך ואבד:  עד שיטעון הוא מעצמו.  ואם לא טען, יחזיר כל הפירות שאכל.

טו  וכן האוכל שני חזקה מחמת שטר שיש בידו, ונמצא השטר בטיל--בטלה החזקה, ותחזור השדה עם כל הפירות לבעלים.

טז  [יג] הבא מחמת ירושה--צריך להביא ראיה שדר אביו בשדה זו או נשתמש בה, אפילו יום אחד; וכיון שאכלה הוא שלוש שנים מחמת אביו, מעמידין אותה בידו.

יז  אבל אם לא הביא ראיה שדר בה אביו כלל--תחזור השדה וכל הפירות, למערער שיש לו עדים שהיא שלו, שהרי אינו טוען עליו שמכר או נתן לו, ולא נודעה קרקע זו לאבותיו.  הביא ראיה שנראה בה אביו--אינה כלום, שמא בא לבקר אותה ולא קניה, אלא צריך להביא ראיה שדר בה אביו, אפילו יום אחד.

יח  [יד] הרי שאכל שדה זו שנים רבות, ובא מערער ואמר לו, מה לך ולשדה זו, הודה לו ואמר, יודע אני שהייתה שלך, אבל פלוני מכרה לי והוא לקחה ממך, אמר לו המערער, פלוני שמכר לך גזלן הוא--הואיל והודה שהיא שלו, ושלא לקחה ממנו, תחזור השדה וכל הפירות למערער, אף על פי שאין לזה המערער עדים שהיא שלו.  וכן כל כיוצא בזה.

יט  הביא זה המחזיק עדים שפלוני שמכרה לו דר בה אפילו יום אחד, או שאמר לו בפניי לקחה ממך ואחר כך מכרה לי--מעמידין אותה בידו:  שהרי יש לו טענה עם חזקתו; ואילו רצה--טען ואמר ממך לקחתיה, שהרי יש לו שני חזקה.