משנה תורה לרמב"ם  ספר משפטים הלכות טוען ונטען
הלכות טוען ונטען פרק יב
א שלוש שנים שאמרנו, מיום ליום; אפילו היו חסר יום אחד--לא החזיק, ומסלקין אותו ממנה. במה דברים אמורים, בקרקעות שהן עושין פירות תדיר--כגון הבתים, והחצרות, והבורות, והשיחין, והמערות, והחנייות, והפונדקיות, והמרחצאות, והשובכות, ובתי הבדין, ושדה השלהין שמשקין אותה תמיד וזורעין בה ונוטעין, והגינות, והפרדסין; וכן העבדים המהלכין, כמו שביארנו.
ב אבל שדה הבעל שהיא שותה ממי גשמים בלבד, ושדה האילן--אינה מיום ליום; אלא כיון שאכל שלוש תבואות ממין אחד, הרי אלו כשלוש שנים.
ג כיצד: הייתה שדה תמרים, וגדר שלוש גדירות, או שדה ענבים, ובצר שלוש בצירות, או שדה זיתים, ומסק שלוש מסיקות--הרי אלו כשלוש שנים, והחזיק. ואפילו היו האילנות רצופין, ולא היה ביניהן הרחק הראוי, שהרי סופן ליבש--הואיל ואכלן שלוש שנים, החזיק.
ד [ב] הביא עדים שהיה דר בחצר זו שלוש שנים, או ששכרה שלוש שנים--הרי זו חזקה. טען בעל החצר ואמר, שמא לא שכן בה ביום ובלילה, או שמא אלו שהשכירו להם לא שכנו בה ביום ובלילה--הרי זו טענה; ואומרים למחזיק או הבא עדים ששנים אלו גמורות ביום ובלילה, או תסתלק.
ה אפילו באו שניים ואמרו לנו שכר, ואנו דרנו בה ביום ובלילה, וטען בעל החצר ואמר, יביאו עדים שדרו בה ביום ובלילה--צריכין אלו העדים השוכרין, להביא ראיה שדרו בה תמיד: שזה הדבר תלוי בהן; ואינו תלוי בטענת המחזיק, כדי שיעידו לו.
ו [ג] היה זה המחזיק או העדים שדרו בה, מן הרוכלין המחזרין בעיירות וכיוצא בהן--טוענין אותן לכתחילה; וכשיביא עדי חזקה--אומרין לו, הבא עדים שהיית מחזיק בה ביום ובלילה.
ז במה דברים אמורים, בחצרות ובתים וכיוצא בהן, שהן עשויות לדור בתוכן ביום ובלילה; אבל החנייות של תגרים וכיוצא בהן, שאין דרין בהן אלא ביום--כיון שדר בה שלוש שנים ביום, הרי זו חזקה.
ח [ד] שלוש שנים שאמרנו, צריכות שיהיו רצופות זו אחר זו. הרי שהחזיק בשדה, וזרעה שנה והובירה שנה, וזרעה שנה, והובירה שנה--אפילו עשה כן כמה שנים, לא החזיק.
ט היה דרכן של בני אותו המקום להוביר--אף על פי שמקצתן זורעין שנה אחר שנה, ומקצתן זורעין שנה ומובירין שנה--הרי זה החזיק: שהרי הוא אומר לא הוברתי אותה, אלא כדי שתעשה הרבה בשנת הזריעה.
י [ה] שני שותפין שהחזיקו בשדה שש שנים--הראשון אכלה ראשונה ושלישית וחמישית, והשני אכלה שנייה ורביעית ושישית--לא עלתה חזקה לאחד מהם: שהרי בעל הקרקע אומר כיון שלא ראיתי ולא שמעתי שהחזיק בה אדם אחד שנה אחר שנה, מפני זה לא מיחיתי.
יא לפיכך אם כתבו אלו השותפין שטר ביניהן, שישתמשו בה שנה אחר שנה--כיון שעברו שלוש שנים, עלתה להן חזקה: שהשטר, קול יש לו; והואיל ולא מיחה, איבד את זכותו. והוא הדין לעבד שהחזיקו בו שניים, ונשתמשו בו שנה אחר שנה--אם כתבו שטר ביניהן, הרי החזיקו.
יב [ו] אכלה שנה זה המחזיק ומכרה, ואכלה הלוקח שנה, ומכרה ללוקח שני ואכלה שנה--אם מכרו זה לזה בשטר, שלושתן מצטרפין; והרי זו חזקה, מפני שלא מיחה. ואם מכרו שלא בשטר, אינה חזקה, שהבעלים הראשונים אומרים כיון שלא עמד בה איש אחד שלוש שנים, לא הוצרכתי למחות.
יג [ז] אכלה האב שנה והבן שתיים, האב שתיים והבן שנה, האב שנה והבן שנה והלוקח מן הבן שנה--הרי זו חזקה: והוא, שלקח בשטר.
יד [ח] אכלה בפני האב שהיה בעל השדה שנה, ובפני בנו שתיים, או בפני האב שתיים, ובפני הבן שנה, או בפני האב שנה ובפני בנו שנה, ובפני הלוקח מן הבן שנה--הרי זו חזקה: והוא שמכר הבן שדה זו בכלל שדותיו--שהרי לא הכיר המחזיק שנמכרה, ולפיכך לא נזהר בשטרו. אבל אם מכר הבן שדה זו בפני עצמה, אין לך מחאה גדולה מזו.
טו [ט] נרה שנה אחר שנה, אפילו כמה שנים--הואיל ולא נהנה בה, אינה חזקה. וכן אם פתח בה שבילי המים, ופיתח ושידד בלבד--הואיל ולא אכל פירות, אינה חזקה. [י] זרעה, ולא הרוויח כלום, אלא זרע כור, ואסף כור--לא החזיק, שהרי לא נהנה. [יא] אכלה שחת, לא החזיק; ואם היה המקום דרכן לזרוע לשחת, מפני שדמיו יקרין--הרי זו חזקה.
טז [יב] אכלה עורלה שביעית וכלאיים--אף על פי שנהנה בעבירה, הרי זו חזקה. [יג] היה המקום שהחזיק בו סלע או חלמיש שאינו ראוי לזריעה--צריך ליהנות בו בדבר הראוי לו, כגון שישטח בו הפירות או יעמיד בו בהמה וכיוצא בזה; ואם לא נהנה בו כל אותן השלוש שנים בדבר הראוי לו, לא החזיק.
יז [יד] היה מעמיד בהמה במקום מסויים מחצר חברו, או שהיה מגדל שם תרנגולין, או מעמיד שם תנור וכיריים וריחיים, או שנתן שם זבלו, בין שהעמיד מחיצה בין שלא העמיד--אם נשתמש בדברים אלו וכיוצא בהן שלוש שנים ביום ובלילה, וטען על בעל החצר ואמר, אתה נתת לי מקום זה, או מכרתו לי--הרי זו חזקה.
יח [טו] שדה שהיא מוקפת גדר, ובא זה שהחזיק בה, וזרע חוץ לגדר, ונהנה בכל מקום שאינו שמור--אף על פי שאכלו שנה אחר שנה, לא עלתה לו חזקה: שהבעלים טוענין ואומרין, כיון שראינו שזורע במקום מופקר, אמרנו כל מה שזרע חית השדה תאכלנו, ולפיכך לא מיחיתי. והוא הדין לכל הזורע מקום שאינו שמור, אלא רגל כל חיה ויד כל אדם מצויין בו.
יט [טז] אכלה כולה חוץ מבית רובע, החזיק בכולה חוץ מאותו בית רובע שלא נהנה בו; אפילו היה מקום חלמיש בתוך השדה, הואיל ולא נשתמש בו כראוי לו, אין לו בו חזקה.
כ [יז] החזיק אחד באילנות ואכל פירותיהן, ואחד החזיק בקרקע וזרעה ואכל פירותיה, וכל אחד משניהם טוען שהכול שלי, ואני לקחתיו--זה שהחזיק באילנות ואכלן שלוש שנים, יש לו האילנות וקרקע שצריכין לו, והוא כמלוא האורה וסלו חוצה לכל אילן ואילן; וזה שהחזיק בקרקע, יש לו שאר הקרקע.
כא [יח] וכן האוכל פירות אילן שלוש שנים, וטען על בעל האילן אתה מכרת לי אילן זה וקרקעו--הרי זה יש לו קרקע כעובי האילן, עד התהום.
כב [יט] שדה אילן שהיו בו שלושים אילנות בתוך בית שלוש סאין, ואכל עשרה בשנה ראשונה, ועשרה בשנה שנייה, ועשרה בשנה שלישית--החזיק בכול: והוא שיהיו העשרה שאכל מפוזרות בכל בית השלוש סאין, ולא הוציאו שאר האילנות פירות; אבל אם הוציאו שאר האילנות פירות, ולא אכלן--לא החזיק אלא במה שאכל.
כג [כ] במה דברים אמורים, בשאכל הוא מקצת הפירות ובזזו העם שאר הפירות. אבל אם הניח פירותיהן עליהן--הואיל ואכל אילן מכאן ואילן מכאן מכל השדה--החזיק בכל השדה, אף על פי שלא אסף כל פירותיה.
|
