משנה תורה לרמב"ם -> ספר משפטים -> הלכות טוען ונטען

הלכות טוען ונטען פרק ג

א  אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה, עד שיודה בפרוטה או יתר, ויכפור בשתי מעין כסף או יתר.  וכמה היא פרוטה, משקל חצי שעורה של כסף נקי.  וכמה הן שתי מעין, משקל שתיים ושלושים שעורות כסף מזוקק.

ב  כל כסף האמור בתורה--הוא שקל הקודש, והוא עשרים מעה.  וכל כסף של דבריהן--הוא ממטבע ירושלים, שהיה הסלע שלהן אחד משמונה בו כסף והשאר נחושת, כמו שביארנו.

ג  אבל המעה--היא הייתה כסף נקי אפילו בירושלים, והיא הייתה כסף של ירושלים.  ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף, הוא מדבריהן:  עשו אותה שתי כסף של ירושלים, שהן שתי מעין; ולא עשו אותה שני שקלים בשקל הקודש.

ד  זה הוא הדבר הנראה לי, בשיעור כפירת הטענה.  ורבותיי הורו שכפירת הטענה, הוא משקל תשע עשרה שעורות וחצי שעורה מן הכסף.  ויש לי כמה ראיות לסתור אותה הדרך שתפסו עד שיצא להם זה החשבון, וייראה לי שהוא טעות.

ה  [ג] שתי מעין ופרוטה יש לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה--חייב; אין לך בידי אלא שתי פרוטות--פטור, מפני שכפר בפחות משתי מעין.  מנה לי בידך, אין לך בידי אלא חצי פרוטה--פטור:  שכל המודה בפחות מפרוטה, כאילו לא הודה בכלום.

ו  [ד] מאה תמרים יש לי בידך, אין לך בידי אלא תשעים--רואין:  אם היו שווין שם העשר שכפר בהן שתי מעין, נשבע; ואם לאו, פטור.  חמישה ושישים אגוזים יש לי בידך, אין לך בידי אלא אגוז אחד--רואין:  אם שווה האחד פרוטה, נשבע; ואם לאו, פטור.  וכן כל כיוצא בזה.

ז  [ה] במה דברים אמורים, בכסף או במיני סחורות ופירות וכיוצא בהן; אבל הכלים, אין משערין את דמיהן.  אפילו היו עשר מחטין בפרוטה, וטענו שתי מחטין--הודה באחת וכפר באחת, חייב:  שנאמר "כסף או כלים" (שמות כב,ו), כל הכלים ככסף.

ח  טענו כסף וכלי--הודה בכלי, וכפר בכסף--אם יש בכפירה שתי מעין, חייב; ואם לאו, פטור.  הודה בכסף, וכפר בכלי--אם הודה בפרוטה, חייב.  וכן כל כיוצא בזה.

ט  [ו] העיד עליו עד אחד--אפילו לא כפר אלא בפרוטה, הרי זה נשבע:  שכל מקום ששניים מחייבים אותו ממון, אחד מחייבו שבועה.  כיצד:  פרוטה או שווה פרוטה יש לי בידך, אין לך בידי כלום, ועד אחד מעיד שיש לו--הרי זה נשבע.

י  וכן בשבועת השומרים--אפילו הפקיד אצלו פרוטה או שווה פרוטה, וטען שאבדה--נשבע.  וכל פחות מפרוטה--אינו ממון, ואין בית דין נזקקין לו.  וכן כל הנשבעין ונוטלין, נשבעין ונוטלין מפרוטה ומעלה.

יא  [ז] הורו רבותיי שהנשבעין ונוטלין, אינן צריכין טענת שתי כסף.  ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין, ואחר כך יישבע התובע בתקנת חכמים וייטול:  שהרי כל הנשבעין בטענת ספק--צריך שיהיה ביניהם ספק כפירת שתי מעין, ואחר כך יישבע מספק.

יב  [ח] אין מודה במקצת חייב שבועה, עד שתהיה הודיה ממין הטענה.  כיצד:  כור חיטים יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך חיטים--חייב.  אבל אם אמר לו, אין לך בידי אלא כור של שעורים--פטור:  שהמין שטענו, לא הודה לו בו; והמין שהודה לו בו, לא טענו.

יג  דינר זהב יש לי בידך פיקדון, לא הפקדת אצלי אלא דינר כסף, מעה כסף הפקדתי אצלך, לא הפקדת אצלי אלא פרוטה--פטור:  מפני שטענו עין דבר, והודה לו בעין אחרת.  וכן אם אמר לו עשרה דינרים מצרייות הפקדתי אצלך, לא הפקדת אצלי אלא עשרה צורייות--פטור.  וכן כל כיוצא בזה.

יד  [ט] מנורה גדולה יש לי בידך, אין לך בידי אלא מנורה קטנה--הרי זה פטור.  אבל אם טענו מנורה בת עשר ליטרין, והודה לו במנורה בת חמש ליטרין--הרי זה מודה במקצת, מפני שיכול לגררה ולהעמידה על חמש.

טו  וכן אם טענו איזור גדול, ואמר לו אין לך בידי אלא איזור קטן--פטור.  אבל אם טענו יריעה בת עשרים אמה, והודה לו ביריעה בת עשר אמות--הרי זה נשבע, מפני שיכול לחותכה ולהעמידה על עשר.  וכן כל כיוצא בזה.

טז  [י] כור חיטים יש לי בידך, אין לך בידי אלא כור שעורים--פטור, אף מדמי שעורים:  שהרי התובע אומר לו, אין לי בידך שעורים; ונמצא זה דומה למי שאמר לחברו בבית דין, מנה יש לך בידי, ואומר לו האחר, אין לי בידך--שאין בית דין מחייבין אותו ליתן לו כלום.  ואם תפס התובע דמי השעורים, אין מוציאין מידו.

יז  [יא] הטוען את חברו שני מינין, והודה באחד מהן--הרי ההודיה ממין הטענה, ונשבע.  כיצד:  כור חיטין וכור שעורין יש לי בידך, אין לך בידי אלא כור חיטין--חייב.  התחיל הטוען ואמר כור חיטין יש לי בידך, וקודם שישלים דבריו ויאמר כור שעורים יש לי בידך, אמר לו הנטען, אין לך בידי אלא כור שעורים--אם נראה לדיינין שהנטען הערים, חייב שבועה; ואם לפי תומו, פטור.

יח  [יב] כור חיטין יש לי בידך, אמר לו הין, וכור שעורים, אמר לו אין לך בידי שעורין--הרי זה פטור; ואין זה מודה במקצת, עד שיאמר לו בבת אחת כור חיטים וכור שעורין יש לי בידך, ויאמר לו הנטען אין לך בידי אלא כור שעורים.  וכן כל כיוצא בזה.

יט  [יג] מלוא עשר כדין שמן יש לי בידך, אין לך בידי אלא עשר כדין בלא שמן--פטור:  שהרי טענו שמן, והודה לו בחרסים.  עשר כדין שמן יש לי בידך, אין לך בידי אלא עשר כדין ריקנין--חייב שבועה:  שהרי טענו הכדין והשמן, והודה בכדין.  וכן כל כיוצא בזה.

כ  [יד] מנה יש לי אצלך הלוואה, לא היו דברים מעולם ולא לוויתי ממך מעולם, אבל חמישים דינר יש לך בידי פיקדון, או משום נזק, וכיוצא בו--הורו רבותיי שזה מודה במקצת, ויישבע:  שהרי טענו שהוא חייב לו מאה, והודה שהוא חייב לו חמישים; ומה לי נתחייב לו משום הלוואה, או משום פיקדון, או משום נזק.  ולזה דעתי נוטה.

כא  [טו] מנה וכלי יש לי בידך, אין לך בידי אלא הכלי והא לך--הרי זה פטור, ונשבע היסת שאין לו אצלו אלא זה.  אמר בעל הכלי, אין זה כליי--כולל בשבועתו שזה כלייו; הודה הנטען שאין זה כלייו, ונתחלף לו באחר--הרי זה חייב שבועה.

כב  כל מקום שנאמר בעניין זה פטור--הרי זה פטור משבועת התורה, וחייב שבועת היסת כמו שביארנו כמה פעמים.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך