משנה תורה לרמב"ם  ספר משפטים הלכות מלווה ולווה
הלכות מלווה ולווה פרק כג
א שטרי חוב המוקדמים--פסולין, שהרי טורף בהן לקוחות שלא כדין; ולפיכך קנסו אותן חכמים, ולא יגבה בשטר מוקדם אלא מבני חורין--גזירה, שמא יטרוף בו מזמן ראשון שהקדימו.
ב שטרי חוב המאוחרין--כשרין, שהרי הורע כוחו של בעל השטר שאינו טורף אלא מזמן השטר; ואף על פי שלא כתבו בו שהוא מאוחר, הרי זה כשר. [ג] שטר שכתבוהו ביום ונחתם בלילה הסמוך לו--פסול, מפני שהוא מוקדם; ואם היו עסוקים בעניין, עד שנכנס הלילה וחתמוהו--אף על פי שקנו ממנו בלילה, כשר.
ג [ד] שטר שזמנו כתוב בשבת, או בעשרה בתשרי--שטר מאוחר הוא, וכשר. ואין חוששין לו שמא מוקדם הוא, ובאחד בשבת או באחד עשר בתשרי נכתב, אלא מעמידין את השטר על חזקתו: שהדבר ידוע הוא שאין כותבין בשבת, ולפיכך איחרוהו.
ד [ה] כותבין שטר ללווה, אף על פי שאין המלווה עימו; ואין כותבין למלווה, עד שיהיה הלווה עימו. במה דברים אמורים, בשטר שיש בו קניין, שהרי משעה שקנו מידו, נשתעבדו נכסיו. אבל שטר שאין בו קניין--אין כותבין אפילו ללווה, עד שיהיה המלווה עימו, וייתן השטר ביד המלווה בפנינו: שמא יכתוב עתה ללוות ממנו בניסן, ולא ילווה ממנו עד תשרי; ונמצא המלווה טורף בשטר זה מניסן שלא כדין, שהרי לא הגיע לידו עד תשרי.
ה [ו] עדים שקנו מיד הלווה או המוכר וכיוצא בהן, ונתאחרה כתיבת השטר זמן מרובה--אם ידעו יום שקנו ממנו בו--כותבין בשטר זמן הקניין, ואף על פי שאינו זמן חתימתן; ואין צריכין לומר, ונתאחרה כתיבת ידינו עד יום פלוני. ואם לא ידעו יום שקנו בו--כותבין זמנו של שטר, משעת הכתיבה.
ו וכן מי שנמסרה להן העדות במדינה, וכתבו השטר במדינה אחרת--אין מזכירין בשטר מקום שנמסרה בו העדות, אלא מקום שכתבו בו חתימת ידן.
ז שטרי מקח וממכר שלא נכתבו בזמנן--אפילו המאוחרין פסולין, שהרי אפשר לטרוף בהן שלא כדין. כיצד: כגון שחזר המוכר וקנה השדה מיד הלוקח, קודם שיגיע זמן השטר המאוחר, ויוציא הלה השטר המאוחר, ויאמר חזרתי ולקחתיה פעם שנייה ממך; ונמצא טורף שלא כדין.
ח ולמה לא נחוש כן לשטר חוב המאוחר, שמא יפרענו קודם שיגיע זמנו ויכתוב שובר, ויחזור ויוציא השטר המאוחר, ויטרוף בו שלא כדין--לפי שכל הכותב שטר מאוחר, תקנתו שיכתוב השובר סתם, שכל זמן שיצא השטר, ישבור אותו זה השובר. ואם לא עשה כן, וכתב השובר בזמן הפירעון--הוא הפסיד על עצמו.
ט [ח] מי שמכר שדהו באונס, ומסר מודעה, או שקדם ומכר או נתן לאחר, קודם שימכור לאנס--הרי המעות של אנס אצל המוכר כמלווה על פה, ואינו טורף בשטר מכר שבידו כלום: מפני שאין דין שטר זה שייכתב, ולא נכתב אלא מפני האונס. וכן כל כיוצא בזה.
י [ט] אפשר לטורף שיטרוף בלא שטר, אלא בעדות על פה. כיצד: כגון שיש לו עדים שזאת הארץ גזולה מאביו--הרי יש לו להוציאה בעדים אלו, ואין כאן שטר. וכן אם העידו לו שנגמר הדין לאביו לטרוף מנכסי פלוני בכך וכך מזמן פלוני, ומת אביו ועדיין לא טרף--הרי הבן טורף בעדות זו.
יא [י] לפיכך אין כותבין שני שטרי מכר על שדה אחת--שמא יעשה הלוקח קנוניה עם בעל חוב, ויטרוף שלא כדין. כיצד: יבוא זה ויטרוף שדה זו, בעדות שהעידו לו מחמת אביו, ויחזור הלוקח ויטרוף בשטר המכר שבידו מן הלקוחות שלקחו אחריו, ויקרע שטר המכר שבידו; ויחזור בקנוניה ויעמוד בשדה שנטרפה ממנו, ויבוא הוא שטרפה בעצמו ויטרוף אותה פעם שנייה בעדות עדיו, ויוציא הלה שטר המכר השני, ויטרוף בו לקוחות אחרים שלא כדין.
יב אם כן מי שאבד לו שטר המכר, ועדיו קיימין--כיצד יעשה: יכתבו לו שטר שני ויאמרו בו, שטר זה אין גובין בו לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין, ולא כתבנוהו אלא להעמיד שדה זו ביד פלוני הלוקח, כדי שלא יוציאה מידו המוכר ולא יורשיו.
יג [יא] בשטרי החובות אינו כן: אף על פי שעדיו קיימין, וקנו מידו, וחזר בשעתו ואמר, שטר שכתבתם לי עתה אבד או נשרף--אין כותבין לו שטר שני, שמא פרעו או מחלו: ואפילו היה החוב לזמן. ואינו גובה בעדים אלו כלום, אלא אם אמר הלווה לא היו דברים מעולם, שזה יוחזק כפרן בעדותן כמו שיתבאר.
יד [יב] מי שבלה שטר חובו, והרי הוא הולך להימחק--מעמיד עליו עדים ובא לפני בית דין, והם עושין לו קיום. אבל עדי השטר עצמן--אינן כותבין לו שטר אחר, אף על פי שנמחק בפניהם; אבל באין לבית דין, ובית דין עושין לו קיום.
טו [יג] כיצד מקיימין שטר זה: כותבין שטר אחר ואומרים בו, אנו בית דין פלוני ופלוני ופלוני, הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו וזמנו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו. ואם כתבו והוזקקנו לעדותן של עדים, ונמצאת מכוונת--גובה בשטר זה שכתבו לו, ואינו צריך קיום אחר; ואם לא כתבו כך--צריך להביא ראיה על העדים הראשונים, עד שתתקיים עדותן.
טז [יד] שטר חוב שנתקרע, כשר; נמחק או ניטשטש--אם רישומו ניכר, כשר. נקרע קרע בית דין, הרי זה פסול. איזה הוא קרע בית דין, שתי וערב.
יז [טו] מי שפרע מקצת חובו--אם רצה--מחליף, ובית דין כותבין לו שטר אחר בשאר החוב מזמן ראשון; אבל לא עדי השטר. ואם רצה, יכתוב שובר.
יח [טז] הבא לפרוע כל חובו, ואמר המלווה אבד לי השטר--הרי זה יכתוב לו שובר, וייפרע כל חובו; ויש ללווה להחרים סתם על מי שכובש השטר, וטוען שאבד. ואם טען הלווה טענת ודאי ואמר, השטר אצלו ועתה הניחו בכיסו--הורו רבותיי שיישבע המלווה היסת שאבד השטר, ואחר כך ייפרע חובו ויכתוב שובר.
יט [יז] מי שהוציא שטר חוב במנה ואמר, עשו לי ממנו שניים בחמישים חמישים--אין עושין לו, שזכות ללווה להיות הכול בשטר אחד: שאם יפרענו מקצת, נמצא שטרו פגום.
כ וכן אם הוציא שני שטרות בחמישים חמישים ואמר, עשו אותן אחד במאה--אין עושין לו, אלא עושין לו קיום לכל אחד ואחד: שזכות היא ללווה להיותן שניים, שלא יכוף אותו בדין בפעם אחת לגבות הכול.
כא [יח] הוציא שטר חוב במאה ואמר, קרעוהו וכתבו לי שטר אחר בחמישים--אין שומעין לו: שמא פרעו הכול, וכתב לו שובר על שטר של מאה; וכשיחזור ויוציא קיום זה של שטר חמישים, ויוציא הלווה השובר, יאמר לו, זה שטר אחר הוא.
|
