משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות מלווה ולווה

הלכות מלווה ולווה פרק כ

א  מי שיש עליו חובות הרבה--כל שקדם חובו, גובה תחילה, בין מן הלווה עצמו, בין מן הלקוחות.  ואם קדם האחרון וגבה--מוציאים מידו, שכל שקדם חובו זכה.

ב  במה דברים אמורים, בקרקעות שהיו לו בעת שלווה.  אבל הקרקעות שקנה אחר שלווה מבעלי חובות הרבה--אף על פי שכתב לכל אחד מהן שאני עתיד לקנות משועבד לך--אין בהן דין קדימה, אלא יד כולן שווין; וכל שקדם וגבה--זכה, אף על פי שהוא אחרון.

ג  [ב] לווה וכתב לו שאני עתיד לקנות משועבד לך, ואחר כך קנה שדה, וחזר ולווה מאחר--הרי השדה משועבדת לראשון, והוא קודם לגבות.  וכן אפילו היו מאה.

ד  אין דין קדימה במיטלטלין; אלא כל שגבה מהן--זכה, אף על פי שהוא אחרון.  קדם אחד משאר אדם ותפס מן המיטלטלין של זה, כדי לזכות בהן לאחד מבעלי חובות--לא זכה:  שכל התופס לבעל חוב במקום שיש עליו חוב לאחרים, לא קנה.  אבל אין עליו חוב לאחרים, קנה לו.

ה  וכן אם אמר לו הלווה, זכה בחפץ זה לפלוני, או תן מנה זו לפלוני--זכה לו; ואין אחד מבעלי חובות יכולין לגבות מאלו המיטלטלין, שכבר זכה בהן אחר.

ו  [ג] שטרות שזמנן כולן יום אחד, או שעה אחת במקום שכותבין שעות--כל שקדם מהן וגבה, בין קרקע בין מיטלטלין--זכה.  [ד] באו כולן ביחד לגבות, וכן בעלי חובות שכל אחד מהן קודם לזמן חברו שבאו לגבות מן המיטלטלין שהרי אין בהן דין קדימה, או שבאו לגבות מקרקע שקנה הלווה לאחר שלווה מן האחרון שבהן, ואין בנכסים כדי שיגבה כל אחד מהן את חובו--מחלקין ביניהן.

ז  כיצד חולקין:  אם כשיתחלק הממון הנמצא על מניינם, יגיע לפחות שבהן כשיעור חובו או פחות ממנו--חולקים לפי מניינם בשווה.  ואם יגיע לפחות שבהם יותר על חובו--חולקים מכל הממון ביניהם כדי שיגיע לפחות שבהם כשיעור חובו, וחוזרין הנשארים מבעלי חובות וחולקין היתר ביניהן כדרך הזאת.

ח  כיצד:  היו שלושה--חובו של זה מנה, ושל זה מאתיים, ושל זה שבע מאות--אם היה כל הנמצא שם שלוש מאות, נוטלין מאה מאה; וכן אם נמצא שם פחות משלוש מאות, חולקין בשווה.

ט  נמצא שם יתר על שלוש מאות--חולקין שלוש מאות בשווה, ויסתלק בעל המאה; ושאר הממון חולקין אותו השניים על אותה הדרך.  כיצד:  נמצאו שם חמש מאות או פחות--חולקין שלוש מאות בשווה, ויסתלק האחד; וחוזרין וחולקין המאתיים או הפחות בשווה, ויסתלק השני.

י  נמצאו שם שש מאות--חולקין שלוש מאות בשווה, ויסתלק בעל המנה; וחוזרין וחולקין המאתיים בין השניים בשווה, ויסתלק בעל המאתיים; ונותנין המאה הנשארים לבעל השבע מאות, ונמצא בידו שלוש מאות בלבד.  ועל דרך זו חולקין, אפילו הן מאה, כשיבואו לגבות כאחת.  ויש מן הגאונים שהורה שחולקין לפי ממונם.

יא  [ה] ראובן ושמעון, לכל אחד משניהם שטר חוב על לוי--ראובן שטרו בחמישה בניסן, ושמעון שטרו בניסן סתם, והרי יש ללוי שדה שאינה כדי חוב של שניהם--מורידין לתוכה ראובן, שמא שטרו של שמעון בסוף ניסן היה.

יב  וכן אין שמעון יכול לטרוף מאייר ואילך, שהרי הלוקח אומר לו, שמא באחד בניסן הוא זמנו של שטרך, והרי שדה בת חורין שתגבה אותה, ויבוא ראובן שהוא אחר זמנך, והוא שיש לו לטרוף ממנו.  לפיכך אם כתבו הרשאה זה לזה, טורפין מאייר ואילך מכל צד.  והוא הדין בראובן ושמעון שמכר להן לוי שדה אחת בשני שטרות, שטרו של זה בחמישה בניסן, ושטרו של זה בניסן סתם.