משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות מלווה ולווה

הלכות מלווה ולווה פרק ו

א  המלווה את חברו סלע בחמישה דינרים, או סאתיים חיטים בשלוש, או סלע בסלע וסאה, או שלוש סאין בשלוש סאין ודינר--כללו של דבר, כל הלוואה בתוספת כל שהוא--הרי זו ריבית של תורה, ויוצאה בדיינין.

ב  וכן המלווה את חברו, והתנה עימו שידור בחצרו בחינם עד שיחזיר לו הלוואתו, או ששכר ממנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכר עד שיחזיר לו הלוואתו, או שמישכן בידו מקום שפירותיו מצויין בעת ההלוואה, כגון שמישכן חצרו על מנת שידור בו בחינם--הרי זו ריבית של תורה, ויוצאה בדיינין.

ג  וכן המוכר שדה או חצר באסמכתא--הואיל ולא קנה הגוף--הרי כל הפירות שאכל ריבית, ומחזיר אותן.  והוא הדין לכל מי שלא קנה קניין גמור מתחילה, שהוא מחזיר את הפירות, מפני שאם אכל את הפירות, הרי זו ריבית של תורה.  וכל דבר שהוא אסור משום ריבית, חוץ מאלו--הרי הוא אסור מדבריהם, גזירה שמא יבוא לריבית של תורה; והוא הנקרא אבק ריבית, ואינו יוצא בדיינין.

ד  [ב] המלווה את חברו--לא ימשוך עבדו כדי שיעשה בו מלאכה, אף על פי שהעבד יושב ובטיל.  ולא ידור בחצרו בחינם, אף על פי שאין החצר עשויה לשכר, ואין דרך בעל החצר להשכיר.  ואם דר, צריך להעלות לו שכר; ואם לא העלה לו--הרי זה אבק ריבית, לפי שלא התנה עימו שילווהו וידור בחצרו.

ה  לפיכך אם עדיין לא החזיר לו חובו, ובא לנכות שכר החצר שדר בה מן החוב--אם היה השכר כנגד החוב--אינו מנכה לו הכול, אלא כמו שיראו הדיינים:  שאם תסלק אותו בלא כלום, הרי זה כמו שהוציא אותו בדיינין; ואבק ריבית, אינה יוצאה בדיינין.

ו  [ג] הורו רבותיי, שהמלווה את חברו ולאחר זמן תבע חובו, ואמר לו הלווה דור בחצרי עד שאחזיר לך חובך--הרי זה אבק ריבית, לפי שלא קצץ בשעת הלוואה:  שנאמר "לא תיתן לו, בנשך" (ויקרא כה,לז).

ז  [ד] המלווה את חברו על השדה, ואמר לו, אם לא תחזיר לי מכאן ועד שלוש שנים, הרי היא שלי--הרי זה לא קנה, מפני שהיא אסמכתא; לפיכך מנכה כל הפירות שאכל, מפני שהיא ריבית של תורה.  אבל אם אמר לו המוכר, אם לא אחזיר לך עד שלוש שנים, קנה אותה מעכשיו, והביא לו בתוך שלוש--אין לו פירות; לא הביא לו בתוך שלוש, הרי כל הפירות ללוקח.

ח  [ה] המוכר בית או שדה, ואמר המוכר ללוקח, לכשיהיו לי מעות, תחזיר לי קרקעי--לא קנה; וכל הפירות שאכל--ריבית קצוצה, ומוציאין אותה.  אבל אם אמר לו הלוקח מדעתו, כשיהיו לך מעות, אני אחזיר לך קרקע--זה מותר; והלוקח אוכל פירות, עד שיחזיר לו מעותיו.

ט  [ו] מכר לו את השדה, ונתן לו מקצת הדמים--אם אמר לו המוכר, קנה כשיעור מעותיך--כל אחד משניהם אוכל פירות כשיעור מעותיו.

י  אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעות, תקנה מעכשיו--שניהם אסורים לאכול הפירות מיד:  המוכר אסור--שמא יביא הלוקח שאר המעות, ונמצאת השדה שלו; ונמצא המוכר אוכל הפירות, בשביל המעות שנשארו לו אצל הלוקח.  וכן הלוקח אסור--שמא לא יביא, ונמצא שאכל בשביל מקצת המעות שיש לו אצל המוכר.  לפיכך מניחין את הפירות על ידי שליש, עד שיינתנו לאחד מהן.

יא  אמר לו המוכר, לכשתביא שאר המעות תקנה--הרי המוכר אוכל פירות, עד שיביא הלוקח; ואם אכל הלוקח, מוציאין ממנו.  אמר לו המוכר, קנה מעכשיו ושאר המעות הרי הן חוב אצלך--הרי הלוקח אוכל הפירות; ואם אכל המוכר, מוציאין ממנו כל מה שאכל.

יב  [ז] הורו רבותיי, שהמלווה את חברו, ומישכן לו שדהו על מנת שיאכל כל פירותיה כל ימי המשכונה--אף על פי שאינו מנכה לו כלום--הרי זו אבק ריבית, ואינה יוצאה בדיינין:  שאין הממשכן את השדה דומה לממשכן חצרו, שהרי אין בשדה פירות מצויין בעת ההלוואה, ואפשר שירוויח ויהיו שם פירות, ואפשר שיפסיד בזריעתה ועבודתה; ולפיכך היא אבק ריבית.

יג  וכן אין המשכונה דומה למי שמכר באסמכתא--שהמוכר באסמכתא לא גמר והקנהו, והממשכן גמר והקנהו גוף זה לפירותיו.  וכזה ייראה מן התלמוד, שהמשכונה אבק ריבית, ואין לך להעמידה אלא בממשכן שדהו, כמו שהורו רבותיי.

יד  נמצאת למד ששלוש משכונות הן--משכונה שהיא ריבית קצוצה, ומשכונה שהיא אבק ריבית, ומשכונה המותרת.  כיצד:  מישכן לו מקום שפירותיו מצויין תדיר, כגון חצר או מרחץ או חנות, ואכל פירותיהן--הרי זו ריבית קצוצה.  מישכן לו שדה וכיוצא בה, ובאו שם פירות ואכלן--הרי זו אבק ריבית; וכן אם מישכן חצרו וכיוצא בה בניכוי, הרי זו אבק ריבית.  מישכן שדהו בניכוי, הרי זה מותר.

טו  כיצד הוא הניכוי:  כגון שהלווהו מאה דינרין, ומישכן לו בהן חצרו או שדהו, ואמר לו המלווה, הריני מנכה לך מעה כסף בכל שנה בשכר קרקע זו כדי שיהיו כל פירותיה שלי--בחצר וכיוצא בה, אסור; ובשדה וכיוצא בה, מותר.

טז  [ח] הורו מקצת גאונים שכל משכונה שאין בה ניכוי כלל, הרי היא ריבית קצוצה; ולא ירדו לעומק הדבר, להפריש בין שדה לחצר, ולפיכך נתקשו להן דברי חכמי תלמוד.  וכן הורו שכל משכונה, אפילו בניכוי--אסורה, בין בחצר בין בשדה; ואין להם משכונה מותרת אלא בדרך הזאת.  כיצד:  כגון שהלווהו מאה דינרין, ומישכן לו בהן בית או שדה, והתנה עימו שאחר עשר שנים, תחזור קרקע זו לבעליה חינם--הרי זה מותר לאכול פירותיה כל עשר השנים, אפילו היה שכרה שווה אלף דינר בכל שנה, שאין זה אלא כמי ששכר בפחות.

יז  וכן אם התנה בעל השדה עימו, שכל זמן שיביא לו מעות יחשב לו עשר בכל שנה ויסלקו ממנה--הרי זה מותר.  וכן אם התנה הלווה שכל זמן שירצה מחשב לו מה שדר בו, ויחזיר לו שאר הדמים ויסתלק--הרי זה מותר:  שאין זה אלא כשכירות; וכל תנאי שבשכירות קיים כמו שביארנו, ומותר.