משנה תורה לרמב"ם ספר משפטים הלכות מלווה ולווה

הלכות מלווה ולווה פרק ה

א  הגוי וגר תושב, לווין מהן ומלווין אותן בריבית:  שנאמר "לא תשיך לאחיך" (דברים כג,כ)--"לאחיך" אסור, ולשאר העולם מותר.  ומצות עשה להשיך לגוי, שנאמר "לנוכרי תשיך" (דברים כג,כא)--מפי השמועה למדו, שזו מצות עשה; וזה הוא דין תורה.

ב  אסרו חכמים שיהיה ישראל מלווה את הגוי בריבית קצוצה, אלא בכדי חייו.  גזרו שמא ילמוד ממעשיו, ברוב ישיבתו עימו; לפיכך מותר ללוות מן הגוי בריבית, שהרי הוא בורח מלפניו, ואינו רגיל אצלו.  ותלמיד חכמים, שאינו בא ללמוד ממעשיו, מותר להלוות לגוי בריבית, אפילו להרוויח.  וכל אבק ריבית עם הגויים, מותרת לכול.

ג  ישראל שלווה מעות מן הגוי בריבית, וביקש להחזירם לו--מצאו ישראל אחר, ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לגוי--הרי זו ריבית קצוצה, אפילו העמידו אצל הגוי:  עד שייטול הגוי מעותיו, ויחזור וייתנם ביד ישראל האחר.

ד  גוי שלווה מעות מישראל בריבית, וביקש להחזירם לו--מצאו ישראל אחר, ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לישראל--הרי זה מותר; ואם העמידו אצל ישראל--אף על פי שנתן הגוי המעות בידו--הואיל ומדעת ישראל נתן, הרי זו ריבית קצוצה.

ה  אסור לישראל לתלות מעותיו ביד גוי, כדי להלוות אותן לישראל בריבית.  וגוי שהלווה את ישראל בריבית, אסור לישראל אחר להיות לו ערב, שכיון שדיניהם שתובע הערב תחילה, נמצא הערב תובע את ישראל בריבית שהערב חייב בה לגוי; לפיכך אם קיבל עליו הגוי שלא יתבע את הערב תחילה, הרי זה מותר.

ו  ישראל שלווה מעות מן הגוי בריבית, וזקפן עליו במלווה, ונתגייר--אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלווה--גובה את הקרן, ואת הריבית; ואם משנתגייר זקפן--גובה את הקרן, ואינו גובה את הריבית.

ז  אבל גוי שלווה מישראל בריבית, וזקף עליו את הריבית במלווה--אף על פי שזקפן עליו אחר שנתגייר, גובה את הקרן ואת הריבית, שלא יאמרו בשביל מעותיו, נתגייר זה; וגובה הישראלי ממנו אחר שנתגייר, כל מעות הריבית שנתחייב בהן כשהיה גוי.

ח  [ז] מצוה להקדים הלוואת ישראל בחינם, להלוואת גוי בריבית.  [ח] ואסור לאדם שייתן מעותיו קרוב לשכר ורחוק להפסד, שזה אבק ריבית הוא; והעושה כן רשע.  ואם נתן, חולקין בשכר ובהפסד כדין העסק.  והנותן מעותיו קרוב להפסד ורחוק לשכר, הרי זה חסיד.

ט  אין מושיבין חנווני למחצית שכר, ולא ייתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר, ולא ביצים להושיבן תחת התרנגולין שלו למחצית שכר, ולא שמין עגלים וסייחין לפטמן למחצית שכר--אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונו, או יהיה ריוח המתעסק יותר על הפסדו, כמו שביארנו בעניין השותפות.

י  המשתתף עם חברו במעות, או בקרקע, או הנותן לו עסק--לא יצרף השכר עם הקרן:  שמא לא יהיה שם שכר, ונמצאו באין לידי ריבית.  וכן לא ייתן לו מעות בתורת עסק או שותפות, ויכתוב אותן מלווה:  שמא ימות; ונמצא השטר ביד היורש, וגובה בו את הריבית.

יא  אסור להקדים את הריבית, או לאחר אותה.  כיצד:  נתן עיניו ללוות ממנו, והיה משלח לו סבלונות בשביל שילווהו--זו היא ריבית מוקדמת; לווה ממנו והחזיר לו מעותיו, והיה משלח לו סבלונות בשביל מעותיו שהיו בטילין אצלו--זו היא ריבית מאוחרת.  ואם עבר ועשה כן, הרי זה אבק ריבית.

יב  מי שלווה מחברו, ולא היה רגיל מקודם להקדים לו שלום--אסור להקדים לו שלום; ואין צריך לומר שיקלסו בדברים, או ישכים לפתחו:  שנאמר "נשך, כל דבר" (דברים כג,כ), אפילו דברים אסורים.  וכן אסור לו ללמד את המלווה מקרא או תלמוד, כל זמן שמעותיו בידו, אם לא היה רגיל בזה מקודם:  שנאמר "נשך, כל דבר".

יג  המלווה את חברו--לא יאמר לו, דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני, כלומר שתכבדו ותאכילו ותשקהו כראוי; וכן כל כיוצא בזה.

יד  יש דברים שהן כמו ריבית, ומותרין.  כיצד:  לוקח אדם שטרותיו של חברו ומלוותו של חברו בפחות, ואינו חושש; ומותר לאדם ליתן לחברו דינר, כדי שילווה לפלוני מאה דינרין:  שלא אסרה תורה, אלא ריבית הבאה מן הלווה למלווה.  וכן אומר אדם לחברו, הא לך דינר זה ואמור לפלוני שילווני, שלא נתן לו אלא שכר אמירה.

טו  יש דברים שהן מותרין; ואסור לעשותן, מפני הערמת ריבית.  כיצד:  אמר לו הלווני מנה, אמר לו מנה אין לי, חיטים במנה יש לי, ונתן לו חיטים במנה, וחזר ולקחן ממנו בתשעים--הרי זה מותר; אבל אסרוהו, מפני הערמת ריבית, שהרי נתן לו תשעים, ולוקח מאה.  ואם עבר ועשה כזה--הרי הוא מוציא ממנו מאה בדין, שאפילו אבק ריבית אין כאן.

טז  וכן מי שהייתה שדה חברו ממושכנת בידו--לא יחזור וישכיר אותה לבעל השדה, מפני הערמת ריבית:  שהרי זה עומד בשדהו כשהיה; ונותן לזה שכר בכל חודש, בשביל מעותיו שהלווהו.

יז  [טז] אסור להשכיר את הדינרין, שאין זה דומה למשכיר את הכלי:  שהכלי חוזר בעצמו; וזה מוציא אלו ומביא דינרין אחרות, ונמצא זה אבק ריבית.

יח  [יז] מלך שהיו דיניו, שכל מי שייתן המס הקצוב על כל איש ואיש, על ידי זה שלא נתן, ישתעבד בו, ונתן על ידו דינר--אף על פי שמשתעבד בו יתר מדינר, הרי זה מותר.  וכן כל כיוצא בזה.