משנה תורה לרמב"ם -> ספר משפטים -> הלכות מלווה ולווה

הלכות מלווה ולווה פרק א

א  מצות עשה להלוות לעניי ישראל, שנאמר "אם כסף תלווה את עמי, את העני עימך" (שמות כב,כד):  יכול רשות, תלמוד לומר "העבט, תעביטנו . . ." (דברים טו,ח).  ומצוה זו, גדולה מן הצדקה על העני השואל--שזה כבר נצרך לשאול, וזה עדיין לא הגיע למידה זו.  והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות לעני, שנאמר "ורעה עינך באחיך האביון . . ." (דברים טו,ט).

ב  כל הנוגש את העני, והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תהיה לו, כנושה" (שמות כב,כד).  ומצות עשה לנגוש את הנוכרי, ולהצר לו--שנאמר "את הנוכרי, תיגוש" (דברים טו,ג):  מפי השמועה למדו, שזו מצות עשה.

ג  אסור לאדם להיראות לבעל חובו, בזמן שיודע שאין לו, אפילו לעבור לפניו:  שלא יפחידו או יכלימו, אף על פי שאינו תובעו; ואין צריך לומר, אם תבעו.  וכשם שאסור לזה לתבוע--כך אסור ללווה לכבוש ממון חברו שבידו ולומר לו לך ושוב, והוא יש לו:  שנאמר "אל תאמר לריעך, לך ושוב" (משלי ג,כח).

ד  וכן אסור ללווה ליקח ההלוואה, ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה, עד שלא ימצא בעל חוב מאיין יגבה, אף על פי שהמלווה עשיר גדול.  ועושה זה--רשע הוא, שנאמר "לווה רשע, ולא ישלם" (תהילים לז,כא).  וציוו חכמים, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך.

ה  [ד] כשיתבע המלווה הלוואתו--אף על פי שהוא עשיר, והלווה דחוק וטרוד במזונות--אין מרחמין בדין, אלא גובין לו חובו עד פרוטה אחרונה מכל המיטלטלין שימצאו לו.  ואם לא הספיקו המיטלטלין--גובין מן הקרקע, אחר שמחרימין על מי שיש לו מיטלטלין או מי שידע לו מיטלטלין, ולא יביאם לבית דין.  וגובין מכל קרקע שיש לו:  אף על פי שהיא משועבדת לכתובת אשתו, או לבעל חוב שקדם--גובין לזה; ואם יבוא הראשון ויטרוף, יטרוף.

ו  טען הלווה שמיטלטלין אלו שבידי אינן שלי, אלא פיקדון הם בידי, או שכורין, או שאולין--אין שומעין לו:  אלא או יביא ראיה, או יגבה מהן בעל חובו.

ז  [ה] אין בעל חוב גובה לא מכסות אשתו ובניו של לווה, ולא מבגדים צבועים שצבען לשמן, אף על פי שעדיין לא לבשו אותן, ולא מסנדלים חדשים שלקחן לשמן; אלא הרי אלו שלהן.  במה דברים אמורים, בכלי החול.  אבל בגדי השבת והמועד, גובה אותן בעל חוב; ואין צריך לומר אם היו בהן טבעות, וחלי זהב או כסף--שהכול לבעל חובו.

ח  [ו] היו לו מיטלטלין או קרקע, והרי עליו שטרי חובות לגויים, ואמר הרי כל נכסיי משועבדין לגויים, ואם ייטלו אותן הישראליים בחובם, יאסרו אותי הגויים בחובן, ואהיה בשביה--הורו רבותיי שאין שומעין לו, ויגבו הישראליים; וכשיבואו הגויים ויאסרוהו, הרי כל ישראל מצווין לפדותו.

ט  [ז] מסדרין לבעל חוב, כדרך שמסדרין בערכין.  כיצד:  אומרין ללווה הבא כל המיטלטלין שיש לך, ולא תניח אפילו מחט אחת.  ונותנין לו מן הכול, מזון שלושים יום.  וכסות שנים עשר חודש, מכסות הראויה לו; לא שילבוש בגדי משי או מצנפת זהובה, אלא מעבירין אותה ממנו, ונותנין לו כסות הראויה לו לשנים עשר חודש.  ומיטה לישב עליה, ומיטה ומצע הראויין לו לישן עליהם; ואם היה עני, מיטה ומפץ לישן עליו.  ואין נותנין כלים כאלו לאשתו ובניו, אף על פי שהוא חייב במזונותם.  ונותנין לו סנדליו ותפיליו.

י  היה אומן--נותנין לו שני כלי אומנות, מכל מין ומין:  כגון שהיה חרש--נותנין לו שני מעצדין, ושתי מגרות.  היה לו מין אחד מרובה, ומין אחד מועט--נותנין לו שניים מן המרובה, וכל שיש לו מן המועט; ואין לוקחין לו כלים מדמי המרובה.

יא  היה איכר או חמר, אין נותנין לו לא צמדו ולא חמורו; וכן אם היה ספן, אין נותנין לו ספינתו:  אף על פי שאין לו מזונות אלא מאלו.  אין אלו כלים, אלא נכסים; ויימכרו עם שאר המיטלטלין בבית דין, ויינתנו לבעל חובו.

יב  [ח] מלווה שבא להיפרע שלא בפני הלווה, כגון שהיה הלווה במדינה רחוקה, ותפסה האישה מיטלטלין מנכסי הבעל, כדי שתיזון מהן--מוציאין אותן מידה, ונותנין לבעל חוב:  שאפילו היה בעלה עומד--לא היה יכול לזון את אשתו ובניו, עד שיפרע כל חובו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך