משנה תורה לרמב"ם  ספר משפטים הלכות שכירות
הלכות שכירות פרק יג
א הבהמה אוכלת כל זמן שהיא עושה בגידולי קרקע, בין במחובר בין בתלוש; ואוכלת ממשאוי שעל גבה, עד שתהיה פורקת: ובלבד שלא ייטול בידו, ויאכילנה.
ב כל המונע הבהמה מלאכול בשעת מלאכה--לוקה, שנאמר "לא תחסום שור, בדישו" (דברים כה,ד): אחד השור ואחד כל מיני בהמה וחיה, בין טמאין בין טהורין. ואחד הדיש, ואחד שאר כל המלאכות של גידולי קרקע; ולא נאמר "שור, בדישו" אלא בהווה. והחוסם את הפועל, פטור.
ג אחד החוסם אותה בשעת מלאכה, ואחד החוסם אותה מקודם ועשה בה מלאכה והיא חסומה; אפילו חסמה בקול, לוקה. שכר בהמה, וחסמה ודש בה--לוקה; ומשלם לבעלים ארבעת קבין לפרה, ושלושת קבין לחמור: שמשעת משיכה, נתחייב במזונותיה; ואינו חייב מלקות, עד שידוש בה חסומה.
ד [ג] ישראל הדש בפרתו של גוי, עובר משום בל תחסום; וגוי הדש בפרתו של ישראל, אינו עובר משום בל תחסום. אמר לגוי חסום פרתי, ודוש בה; ישב לה קוץ בפיה, ודש בה והרי אינה אוכלת; הרביץ לה ארי מבחוץ, או שהרביץ בנה מבחוץ; הייתה צמאה, ואינו משקה; פרס עור על גבי הדיש, כדי שלא תאכל: כל זה וכיוצא בו אסור, ואינו לוקה.
ה היה הדבר שהיא עושה בו רע לבני מעיה ומזיקה, או שהייתה חולה ואם תאכל תתריז--מותר למונעה: שלא הקפידה תורה אלא על הנאתה, והרי אינה נהנית.
ו [ד] פרה של ישראל שהיה הכוהן דש בה בתרומה, ובתרומת מעשר של ודאי, וכן פרות הדשות במעשר שני, ופרות המהלכות על התבואה לפי שירט להן הדרך--אינו עובר עליהן משום בל תחסום. אבל מפני מראית העין--אם היו דשות בתרומה ומעשר שני, מביא מעט מאותו המין ותולה להן בקלסטרין שבפיהן.
ז [ה] הדש במעשר שני של דמאי, ובתרומת מעשר של דמאי, ובגידולי תרומה--עובר משום "לא תחסום" (דברים כה,ד).
ח [ו] רשאי בעל הבית להרעיב פרתו ולסגפה, כדי שתאכל הרבה בעת שדשה. ורשאי השוכר להאכילה פקיעי עמיר, כדי שלא תאכל הרבה מן הדיש. כיוצא בו, רשאי בעל הבית להשקות פועלים יין, כדי שלא יאכלו ענבים הרבה. ורשאין פועלין לטבול פיתן בציר, כדי שיאכלו ענבים הרבה.
ט אבל אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה, ולהשכיר עצמו ביום, או לדוש בפרתו ערבית, ולהשכירה שחרית; ולא יהיה מרעיב ומסגף עצמו, ומאכיל מזונותיו לבניו, מפני גזל מלאכתו של בעל הבית, שהרי ייכשל כוחו ותחלש דעתו ולא יעשה מלאכה בכוח.
י [ז] כדרך שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני, ולא יעכבנו--כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית, וייבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במארה, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן מלאכה, שהרי הקפידו חכמים על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה.
יא וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקוב הצדיק אמר "כי, בכל כוחי, עבדתי, את אביכן" (בראשית לא,ו). לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה, שנאמר "ויפרוץ האיש, מאוד מאוד" (בראשית ל,מג).
|
