משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות עבדים

הלכות עבדים פרק ו

א  הכותב גט שיחרור לעבדו, וזיכה לו בו על ידי אחר, ואמר זכה בגט זה לפלוני עבדי--יצא בן חורין, אף על פי שלא הגיע הגט לידו:  שזכין לאדם שלא בפניו.  אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי--אינו יכול לחזור בו, ולא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו; לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת, לא ייתנו לאחר מיתה.

ב  הכותב בשטר עשיתי פלוני עבדי בן חורין, או נעשה פלוני עבדי בן חורין, או הרי הוא בן חורין--הרי זה יצא לחירות; כתב בשטר אעשנו בן חורין, לא יצא לחירות.

ג  האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין, והוא אומר לא עשאני--חוששין שמא זיכה לו על ידי אחר.  אמר כתבתי גט שיחרור ונתתי לו, והוא אומר לא כתב ולא נתן לי--הודאת בעל דין כמאה עד, והרי זה עבד עד שישחררנו בפנינו.

ד  מי שציווה בשעת מיתתו ואמר, פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה יורשים--הרי זו שפחה כשהייתה; ואסור ליורשים להשתעבד בה, מפני שמצוה לקיים דברי המת.

ה  וכן אם אמר עשו לה קורת רוח--כופין את היורשין, ואין משתעבדין בה אלא במלאכה שהיא רוצה בה.  ציווה ואמר שחררוה, כופין את היורשין לשחרר אותה.

ו  [ה] בשישה דברים, שווין שיחרורי עבדים לגיטי נשים; ובשאר הדברים, הרי הן כשאר השטרות.  ואלו הן השישה--פסולים בערכאות של גויים, וכשרין בעד כותי, וצריכין כתיבה לשם המשוחרר עצמו, ואין נכתבין במחובר, ואין עדיהם חותמין אלא זה בפני זה; ואחד גיטי נשים ושיחרורי עבדים, שווין במוליך ובמביא.

ז  כיצד:  כל השטרות העולים בערכאות של גויים, כשרים בכל התנאים שאנו מבארים בהלכות הלוואה--חוץ מגיטי נשים, ושיחרורי עבדים.  [ו] וכל שטר שיש עליו אפילו עד אחד כותי, פסול--חוץ מגיטי נשים, ושיחרורי עבדים, שהן כשרין בעד אחד ישראל, ועד אחד כותי:  והוא, שיהיה כותי חבר.  ובזמן הזה, שהכותים כגויים לכל דבריהם, אנו למדין מהן לצדוקיין:  שהצדוקיין בזמן הזה כמו הכותי באותו הזמן, קודם שיגזרו עליהם שיהיו כגויים לכל דבריהם.

ח  בגט אישה הוא אומר "וכתב לה" (דברים כד,א; דברים כד,ג), לשמה; ובגט שיחרור הוא אומר "או חופשה לא ניתן לה" (ויקרא יט,כ), עד שיכתוב לשמה.  בגט אישה הוא אומר "וכתב . . . ונתן" (דברים כד,א; דברים כד,ג), מי שאינו מחוסר אלא נתינה--יצא הכתוב במחובר ואחר כך קוצץ, שהרי הוא מחוסר קציצה ונתינה; ובגט שיחרור הוא אומר "ניתן לה", לא יהיה מחוסר אלא נתינה.

ט  אחד גיטי נשים ושיחרורי עבדים, אין חותמין עדיהם אלא זה בפני זה.  וכבר ביארנו טעם הדבר בהלכות גירושין.

י  [ז] וכיצד הן שווין במוליך ובמביא:  שהמביא גט שיחרור בארץ ישראל, אינו צריך לומר בפניי נכתב ובפניי נחתם.  ובחוצה לארץ, אם אין עדים לקיימו, ואמר השליח בפניי נכתב ובפניי נחתם--זה הוא קיומו; ואם בא האדון ועירער אחר כך, אין משגיחין בו כמו שביארנו בגיטי נשים.

יא  כשם שהאישה עצמה מביאה גיטה, ואינה צריכה לקיימו, הואיל והגט יוצא מתחת ידה--כך העבד ששטר שיחרורו יוצא מתחת ידו, אינו צריך לקיימו.  וכשם שהאישה אומרת בפניי נכתב ובפניי נחתם, אם התנה עליה כמו שביארנו במקומו--כך העבד שהביא גט ואמר בפניי נכתב ובפניי נחתם, נאמן על אותה הדרך ואינו צריך קיום.

יב  [ח] כל הכשר להביא גט אישה, מביא גט העבד; והעבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חברו, אבל לא מיד רבו של מקבל.

יג  הכותב שטר אירוסין לשפחתו, אף על פי שאמר לה צאי בו לחירות, והתקדשי בו--אין בלשון הזה לשון שיחרור, ואינה מקודשת ולא משוחררת.