משנה תורה לרמב"ם -> ספר קניין -> הלכות שכנים

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הלכות שכנים פרק יא

א  מי שעשה גורן בתוך שלו, או קבע בית הכיסא, או מלאכה שיש בה אבק ועפר וכיוצא בהן--צריך להרחיק כדי שלא יגיע העשן או ריח בית הכיסא או האבק והעפר לחברו, עד שלא יזיקו.

ב  אפילו הייתה הרוח היא שמסייעת אותו בעת שעושה מלאכתו, ומולכת העפר או נעורת הפשתן והמוץ וכיוצא בהן, ומגיעתן לחברו--הרי זה חייב להרחיק כדי שלא יגיעו ולא יזיקו, ואפילו על ידי הרוח המצויה:  שכל אלו כמי שהזיק בחיציו הן.

ג  [ב] אף על פי שהוא חייב להרחיק כל כך--אם הוליכה הרוח המצויה את המוץ ואת העפר והזיקה בהן, הרי זה פטור מלשלם:  שהרוח היא סייעה אותו, ואין נזק זה בא מכוח המזיק עצמו.

ד  [ג] הכותש את הריפות וכיוצא בהן בתוך שלו, ובעת שמכה מנדנד חצר חברו עד שינדנד כסוי החבית על פי החבית--הרי זה כמזיק בחיציו; וחייב להרחיק כדי שלא ינדנד, או יבטל מלאכתו שמזקת.  ואם הזיק בעת הנדנוד--חייב לשלם, שהרי מכוחו בא הנזק.

ה  [ד] כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה--אם לא הרחיק, וראה חברו ושתק--הרי זה מחל, ואינו יכול לחזור ולהצריכו להרחיק.  והוא, שייראה ממנו שמחל--כגון שסייע עימו מיד, או שאמר לו לעשות, או שראהו שעשה בצידו בלא הרחקה ושתק ולא הקפיד על זה:  שכל המחזיק בנזק, זכה בו כמו שביארנו.

ו  במה דברים אמורים, בשאר נזקין, חוץ מארבעת מיני נזקין אלו האמורות בפרק זה--שהן העשן, וריח בית הכיסא, והאבק וכיוצא בו, ונדנוד הקרקע:  שכל אחד מאלו, אין לו חזקה.  ואפילו שתק הניזק כמה שנים, הרי זה חוזר וכופהו להרחיק.  וכן היזק ראייה במקום שצריך מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה כמו שביארנו.

ז  ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין, לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו; וחזקתו שאינו מוחל, שהיזקן היזק קבוע.  ואם קנו מידו שמחל בנזקים אלו, אינו יכול לחזור בו.

ח  [ה] מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומו, ויבואו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו, והרי הן מצירין לחברו בקולם וצפצופם, או בדם שברגליהם שהן יושבין על האילנות ומלכלכין פירותיהם--אם היה חברו קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו, או שהפירות שלו נפסדין לו בדם--חייב לבטל אותה המלאכה, או ירחיק עד שלא יבוא היזק מחמתו:  שנזק זה דומה לריח בית הכיסא וכיוצא בו, שאין לו חזקה.

ט  וכן בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהן אומן, ולא מיחו בו שהרי החזיק, והיו העם נכנסין ויוצאין לקנות ממנו, ושתקו--לא החזיק בדבר זה, ויש להם בכל עת לעכב ולומר אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסין והיוצאין:  שזה היזק קבוע הוא, כמו העשן והאבק.  וכזה הורו הגאונים.

י  [ו] מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה, כגון שפתח חלון, או העביר אמת המים, או לא הרחיק מה שראוי להרחיק, והרי המחזיק טוען אתה אמרת לי לעשות, או מחלת לי אחר שראית, או הוכר הנזק ושתקת ולא מיחית בי, והניזק אומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם, או שאמר כשראיתי מיחיתי בך ואתה אומר עתה ארחיק או אסתום, ואתה מדחה אותי מיום ליום כדי שתקבע היזקך--בכל אלו וכיוצא בהן, על הניזק להביא ראיה; ואם לא הביא, יישבע המזיק היסת וייפטר.

יא  [ז] החזיק בנזק שאין לו חזקה, כגון עשן ובית הכיסא וכיוצא בהן, וטען המזיק שקנה מידו של ניזק--על המזיק להביא ראיה שקנו מידו; ואם לא הביא, יישבע הניזק היסת שלא קנו מידו על כך, ויסלק זה היזקו.



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | הפעלות ממוחשבות
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © (ראה תנאי שימוש | מדיניות פרטיות | הצהרת נגישות)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך