משנה תורה לרמב"ם  ספר קניין הלכות שכנים
הלכות שכנים פרק ה
א חצר השותפין--כל אחד מהן כופה את חברו לעשות לה בית שער ודלת, וכן כל הדברים שהחצר צריכה להם צורך גדול, או דברים שנהגו בני המדינה לעשותם. אבל שאר הדברים, כגון ציור וכיור וכיוצא בהן--אינו כופהו. עשה אחד מהן מעצמו--אם יגלה השני דעתו שנוח לו במה שעשה חברו, מגלגלין עליו את הכול ונותן חלקו בהוצאה.
ב מי שיש לו בית בחצר אחרת--בני חצר משעבדין אותו לעשות עימהם דלת ונגר ומנעול, אבל בשאר הדברים אין משעבדין אותו; ואם היה שרוי עימהם באותה חצר, משעבדין אותו על הכול.
ג אחד מן השותפין בחצר שביקש להעמיד בה בהמה או ריחיים, או לגדל בה תרנגולין--חברו מעכב עליו. וכן שאר הדברים שאין דרך אנשי המקום לעשותן בחצרותיהן, בכולן השותפין מעכבין זה על זה--חוץ מן הכביסה, לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר.
ד אחד חצר השותפין, ואחד מבוי שאינו מפולש--כל בני המבוי מעכבין זה על זה שלא להשתמש במבוי, אלא בדברים שדרך בני המדינה להשתמש בהן במבואות.
ה אחד מן השותפין בחצר שהעמיד בהמה או ריחיים וכיוצא בהן בחצר, ולא מיחה בו שותפו--הרי זה מעכב עליו, כל זמן שירצה. ואם העמיד בפני בהמה זו וכיוצא בה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, החזיק: שהשותפין מקפידין על המחיצה; והואיל והניחו, מחל.
ו במה דברים אמורים, בחצר השותפין. אבל בחצר חברו--אפילו העמיד בהמתו ועשה לה מחיצה, לא החזיק: שהדבר ידוע שאין זו אלא דרך שאלה. והוא הדין לכל מעמיד תנור וכיריים ומגדל תרנגולין וכיוצא בהן--שאם תאמר החזיק, אין לך אדם שמשאיל מקום לחברו.
ז [ו] אחד מן השותפין שביקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר--חברו מעכב עליו, מפני שמסתכל בו ממנו; ואם פתח, יסתום. וכן לא יפתחו השותפין בחצרן פתח בית כנגד פתח בית, או חלון כנגד חלון; אבל פותח אדם לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, מפני שהוא אומר לו הריני כאחד מבני רשות הרבים שרואין אותך.
ח [ז] אף על פי כן לא יפתח אדם חנות כנגד פתח חצר חברו, שזה היזק קבוע תמיד: שהרי בני רשות הרבים עוברים ושבים; וזה יושב בחנותו כל היום, ומביט בפתח חברו.
ט [ח] אחד מן השותפין בחצר שלקח בית בחצר אחרת, אינו יכול לפתוח פתחו לחצר השותפין שלו. אפילו בנה עלייה על גג ביתו--לא יעשה לה פתח לתוך החצר, לפי שמרבה עליהן את הדרך: שהרי היה לזה שכן אחד, ונעשו לו שכנים הרבה. אבל פותח הוא פתח העלייה לתוך ביתו; ואם רצה לחלוק חדרו לשניים, חולק.
י [ט] מכאן אתה למד שאחד מן השותפין שהביא אצלו לביתו אנשי בית אחר--יש לחברו לעכב עליו, מפני שמרבה עליו את הדרך. וכן השוכר ביתו לבעל בית אחר, והביא עימו קרוביו ומיודעיו לשכון עימו כאחד בבית זה--הרי המשכיר מעכב עליו.
יא [י] היה פתח של אחד מן השותפין קטן, אינו יכול להרחיבו--שהרי שותפו אומר לו בפתח קטן אני יכול להיסתר ממך בשעת תשמישי, ואיני יכול להיסתר ממך בפתח גדול. וכן אם היה הפתח גדול, לא יעשנו שניים--שהוא אומר לו בפתח אחד אני יכול להיסתר, בשניים איני יכול.
יב [יא] אבל מי שיש לו פתח קטן לרשות הרבים, ורצה להרחיבו, או היה רחב, ורצה לעשותו שניים--אין חברו שכנגדו מעכב עליו; ואין צריך לומר בני רשות הרבים, שאינן יכולין לעכב עליו.
יג [יב] כופין בני מבוי זה את זה לעשות להן לחי וקורה למבוי. [יג] ומי שיש לו פתח במבוי--אין בני מבוי כופין אותו לעשות דלת למבוי, שיכול לומר רצוני שאיכנס בחבילתי עד פתחי. ומבוי המפולש לרשות הרבים, וביקשו בני המבוי להעמיד להם דלתות--בני רשות הרבים מעכבין עליהם, שפעמים דוחקין הרבים ונכנסין בו.
יד מי שביקש לפתוח לו פתח במבוי שאינו מפולש--בני מבוי מעכבין עליו, מפני שמרבה עליהם את הדרך; ואם היה מבוי מפולש, פותח כל פתח שירצה לכתחילה.
טו היה לו פתח סתום במבוי שאינו מפולש, הרי זה פותחו בכל עת שירצה; ואם פרץ את פצימיו, בני המבוי מעכבין עליו.
טז וכן אחד מבני מבוי שביקש לסתום פתחו, ולהחזירו למבוי אחר--בני המבוי מעכבין עליו, שמא יבוא להן מס ומתמעט מחלקן מן המס הקצוב על בני המבוי. לפיכך מקום שאין המס קצוב על בני המבוי, הרי זה סותם פתחו בכל עת שירצה.
יז [טז] חמש חצרות הפתוחות למבוי שאינו מפולש--כולן משתמשות עם החיצונה, והחיצונה משתמשת לעצמה. וכן השנייה משתמשת לעצמה, ומשתמשת עם החיצונה, ואינה משתמשת עם השאר. נמצאת הפנימית משתמשת עם כולן, ומשתמשת לעצמה.
יח לפיכך אם בנה בעל השנייה איצטבה כנגד פתחו, וסתמו--אין החיצונה יכולה לעכב עליו. אבל כל הפנימייות מעכבות עליו, מפני שמרבה להן באורך הדרך, שהרי מקיפין האיצטבה. וכן בעל השנייה שפתח לחצרו פתח שני בינו ובין החיצונה--אין החיצונה מעכבת עליו, שאין לה להשתמש אלא מפתחה ולחוץ; אבל אם פתח פתח השני בינו ובין השלישית--הפנימייות מעכבות עליו, שאין לו להשתמש במבוי אלא מפתח חצרו הראשון ולחוץ. וכן הדין בכולן.
|
