משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות שכנים

הלכות שכנים פרק ג

א  כותל חצר המבדיל בין שני שותפין שנפל--יש לכל אחד משניהם לכוף את חברו לבנותו עד גובה ארבע אמות, כדי שלא יראו זה את זה; אבל יתר על ארבע אמות, אין מחייבין אותו.

ב  רצה האחד והגביה הכותל יתר על ארבע אמות--אם בא חברו ובנה כותל אחר גבוה כנגד הכותל שביניהן, מחייבין אותו ליתן חלקו בגובה שכנגד כותלו.

ג  כיצד:  בנה האחד כותל שביניהן, והגביהו עשר אמות, ובא חברו ובנה כותל אחד כנגדו או בצידו לעשות לו בית, והגביה הכותל האחר שש אמות--מחייבין אותו ליתן חלקו בשתי האמות שהוסיף על הארבע:  שהרי נראה ממעשיו שהוא רוצה בהן.

ד  וכן אם חקק בראש הכותל שביניהן מקום להניח בו הקורות, או שבנה עליו קורה גדולה שהקורות נשענין עליה--מחייבין אותו ליתן חלקו בשש האמות כולן שהוסיף חברו על הארבע, אף על פי שלא בנה כנגד כל הכותל:  שהרי גילה דעתו שהוא רוצה בכל הגובה הזה.

ה  [ב] אחד מן השותפין שבנה הכותל המבדיל בינו ובין חברו עד ארבע אמות, ותבע חברו ליתן חלקו בהוצאה, ואמר נתתי חלקי--הרי זה בחזקת שנתן, ונשבע היסת שנתן ונפטר:  עד שיביא התובע ראיה שלא נתן.

ו  אבל אם בא לתבוע אותו ליתן חלקו בהוצאת שאר הגובה שהוסיף על ארבע אמות, מפני שסמך לו או כנגדו, ואמר נתתי--אינו נאמן, אלא חברו נשבע בנקיטת חפץ שלא נתן לו, ונוטל ממנו, כדין כל הנשבעין ונוטלין:  עד שיביא ראיה זה שנתן לו.

ז  [ג] מי שהייתה לו חורבה בין חורבות חברו, ועמד חברו וגדר רוח ראשונה ושנייה ושלישית, עד שנמצאת חורבה זו מוקפת גדר משלוש רוחותיה--אין מחייבין אותו ליתן מן ההוצאה כלום, שהרי לא הועיל לו והרי חורבתו פתוחה לרשות הרבים כשהייתה.

ח  לפיכך אם גדר לו רוח רביעית, עד שנמצאת חורבתו מוקפת גדר--מגלגלין עליו את הכול, ונותן חצי ההוצאה שהוציא זה בארבע הרוחות עד ארבע אמות:  ובלבד, שיהיה מקום הכותל של שניהם.  [ד] אבל אם היה הכותל של זה שבנה, ובחלקו בנה--ייראה לי שאין מגלגלין עליו אלא דבר מועט כמו שיראו הדיינין, שהרי אינו יכול להשתמש בכתלים.

ט  וכן אם הניקף עצמו, הוא שגדר רוח רביעית--הרי גילה דעתו; ונותן חצי ההוצאה של שלוש רוחות, אם היו הכתלים של שניהם.  וכן כל כיוצא בזה.

י  [ה] שני בתים זה בצד זה, והיו גגיהן עשויין לדירה, אפילו היו בשני צידי רשות הרבים--זה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר בו, וזה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר בו:  זה שלא כנגד זה ומעדיף, כדי שלא יראו זה את זה.  ואף על פי שבני רשות הרבים רואין אותן, יכול כל אחד מהן לומר לחברו, אלו אין רואין אותי אלא ביום בעת שאעמוד על גגי, ואתה רואה אותי תמיד.

יא  [ו] גג הסמוך לחצר חברו, עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות.  אבל בין גג לגג משאר הגגין, אינו זקוק לארבע אמות, שאין בני אדם דרין בגגות, לפיכך אין בגגות היזק ראייה; אבל צריך לעשות מחיצה בין שני הגגין גבוהה עשרה טפחים, כדי שיתפוס אותו כגנב אם נכנס לרשותו.

יב  [ז] שתי חצרות זו למעלה מזו, לא יאמר העליון הריני בונה מכנגדי ועולה; אלא בונים שניהם מלמטה ועולה, ובונה העליון לבדו מכנגדו ולמעלה.  ואם הייתה חצרו למעלה מגגו של חברו, אין העליון זקוק לתחתון כלל.

יג  [ח] מי שהיה כותלו סמוך לגינת חברו, ונפל--כופין אותו לפנות אבניו.  אמר לו הגיעוך, והרי הן שלך--אין שומעין לו.  ואם רצה בהן בעל הגינה, ואמר לו הין--אם פינה אותם--קנה, ואינו יכול לחזור בו; ואפילו אמר לו הא לך יציאותיך, ואטול אבניי--אין שומעין לו.  אבל אם לא פינה--לא קנה, שלא אמר לו אלא לדחותו.

יד  [ט] חמש גינות המספקות מים ממעיין אחד, ונתקלקל המעיין--כולן מתקנות עם העליונה.  נמצאת התחתונה מתקנת עם כולן, ומתקנת לעצמה; והראשונה אינה מתקנת עם השנייה, ולא משנייה ולמטה.

טו  וכן חמש חצרות ששופכות מים לביב אחד, ונתקלקל הביב--כולן מתקנות עם התחתונה.  נמצאת העליונה מתקנת עם כולן, ומתקנת לעצמה; והתחתונה אינה מתקנת עם השנייה לה, ולא משנייה ולמעלה.

טז  [י] בני הנהר משקין על הסדר:  רצה אחד מהן לסכור כדי שיחזיר לו המים וישקה תחילה, ואחר כך יפתח, ואחר רוצה להשקות תחילה--כל המתגבר זכה.  ובור הקרוב לאמה מתמלא ראשון, מפני דרכי שלום.