משנה תורה לרמב"ם ספר קניין הלכות זכייה ומתנה

הלכות זכייה ומתנה פרק ט

א  שכיב מרע שציווה ואמר לא תגלו מתנה זו, ולא תודיעו בה אדם אלא לאחר מותו--הרי זו מתנה קיימת, ואינה מתנה מסותרת:  שבעת שתקנה שהוא אחר מותו, הרי אמר גלו אותה.  [ב] מצווה מחמת מיתה, אינו צריך לומר גלו את המתנה, אלא אף על פי שהיא כתובה סתם, אין חוששין לה שמא מסותרת היא.

ב  [ג] שכיב מרע שאמר ייטול פלוני נכסיי או מקצת נכסיי, או יחזיק, או יזכה, או יקנה--כולן לשון מתנה הן.  וכן אם אמר יחסין או יירש על מי שראוי ליורשו, הרי זה קנה.  [ד] אמר ייהנה פלוני בהן, יעמוד בהן, יישען בהן--לא קנה.

ג  [ה] שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר--אם אינו ראוי ליורשו, נוטלן משום מתנה; ואם ראוי ליורשו, נוטלן משום ירושה.  במה דברים אמורים, בשהיה היורש הזה אחת מבנותיו, או אחד מכלל בני בניו, או אחד מכלל אחיו, וכיוצא בהן משאר יורשין.  אבל אם כתבן לאחד מבניו, לא עשהו אלא אפיטרופוס כמו שביארנו.

ד  [ו] מי שאמרו לו בשעת מיתתו, נכסיך למי הן, שמא לפלוני, ואמר להן ואלא למי--רואין:  אם ראוי ליורשו, נוטלן משום ירושה; ואם לאו, נוטלן משום מתנה.

ה  [ז] גר שיש לו בן שאין הורתו בקדושה--הואיל ואינו יורשו כמו שיתבאר במקומו, כך אינו יכול ליתן לו נכסיו במתנת שכיב מרע:  לא כל נכסיו ולא מקצתן--שלשון ירושה ומתנה, לגבי יורש אחד הוא.  ואם תאמר יקנה, נמצא זה כאילו ירש אביו; [ח] לפיכך אם נתן לגר משאר הגרים, מתנתו קיימת.

ו  [ט] שכיב מרע שהודה שיש לפלוני אצלי כך וכך חוב, תנוהו לו, או שאמר כלי פלוני הוא פיקדון בידי לפלוני, תנוהו לו, חצר פלונית של פלוני היא, חוב שיש לי ביד פלוני אינו שלי, של פלוני הוא--בכל אלו הדברים וכיוצא בהן, הודיתו הודיה.  ואפילו הודה הגר לבנו שאין הורתו בקדושה, דבריו קיימין; אפילו הודה שכיב מרע לגוי, נותנין לו.

ז  [י] אבל שכיב מרע שציווה ליתן לגוי מתנה--אין שומעין לו, שזה כמי שציווה לעבור עבירה בנכסיו.  [יא] אמר פלוני עבדי עשו אותו בן חורין, או שאמר עשיתי אותו בן חורין, או הרי הוא בן חורין--כופין את היורשין, ומשחררין אותו:  שהעבד, ישנו במקצת מצוות.  [יב] אמר פלונית שפחתי עשו לה קורת רוח--עושין לה, ואינה עובדת אלא עבודה שהיא רוצה בה מכל העבודות הידועות לעבדים באותו מקום.

ח  [יג] שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד, ואמר הלה איני רוצה בהן--לא קנה.  [יד] שתק, ואחר כך צווח--קנה:  שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין; וכיון ששתק, אינו יכול לחזור בו.

ט  [טו] שכיב מרע שכתב לזה, וחזר וכתב לאחר--האחרון קנה:  שיש לו לחזור עד שימות--בין בכול בין במקצת, בין לעצמו בין לאחר.  ואפילו כתב וזיכה לראשון, וכתב וזיכה לאחרון--האחרון קנה:  ששכיב מרע שזיכה בה, עדיין מתנת שכיב מרע היא.

י  [טז] אבל שכיב מרע שכתב וזיכה, וקנו מידו--אין לאחר קניין כלום; ואינו יכול לחזור--לא לאחר ולא לעצמו, בין שנתן הכול בין שנתן מקצת.

יא  [יז] שכיב מרע שחזר במקצת, חזר בכול.  כיצד:  נתן כל נכסיו לראשון, וקנו מידו כדי לייפות כוחו, וחזר ונתן מקצתן לאחר, וקנו מידו כדי לייפות את כוחו--שני קנה; אבל הראשון לא קנה כלום, בין שעמד בין שמת.

יב  [יח] נתן מקצת נכסיו וקנו מידו, ואחר כך נתן את כולן לאחר וקנו מידו כדי לייפות כוחו--אם מת--קנה הראשון המקצת, וקנה האחרון את השאר; ואם עמד--ראשון קנה, שני לא קנה.

יג  [יט] שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ולא שייר כלום, או הפקירן, או חילקן לעניים--אם עמד, חוזר בכול.  [כ] מכר כשהוא שכיב מרע, ממכרו קיים כבריא.  [כא] מכר כל נכסיו--אם היו המעות עצמן קיימות--אם עמד, חוזר; ואם הוציא המעות, אינו יכול להחזיר.

יד  [כב] מתנה שהיא סתם, ולא נתפרש בה שהיה בריא כשנתן או שהיה שכיב מרע--הוא אומר שכיב מרע הייתי, והרי עמדתי ואחזור במתנתי, ומקבל מתנה אומר בריא היה, ואינו יכול לחזור--על המקבל להביא ראיה שבריא היה.

טו  לא מצא ראיה--יישבע הנותן שבועת היסת וייפטר, ותעמוד הקרקע בחזקת הנותן.  [כג] אבל אם היו מיטלטלין ביד המקבל--מתוך שיכול לומר שלי הן, יישבע היסת שבריא היה כשנתן לו מתנה זו.

טז  [כד] מי שמת, ונמצאת מתנה קשורה לו על ירכו--אף על פי שהיא בעדים, וקנו מידו כדי לייפות כוח אלו שנתן להם--הרי זו אינה כלום:  שאני אומר כתבה ונמלך.  [כה] ואם זיכה בה לאחר, בין מן היורשין בין שאינו מן היורשין--כל הדברים שבה קיימין ככל מתנות שכיב מרע.

יז  [כו] וכן מי שכתב שטר חוב על עצמו בשם אחר, או בשם בן מבניו, או מן היורשין, ונתן השטר על יד שליש ואמר לו יהיה זה אצלך, ולא פירש לו כלום, או שאמר לו הנח עד שנאמר לך מה תעשה, ומת--הרי זה אינו כלום.